אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

1 – תולדות האנוסים עד להקמת האינקויזיציה הלאומית בספרדאנוסים בדין האינקויזיציה

2 – תולדות נידוני בתי דיניה של האינקויזיציה.

אף על פי שיש למצוא תנאי קיום דומים לאנוסים במלכויות אראגון וקסטיליה נמצא שמוקד הדיון בשאלת האנוסים הוא בראש וראשונה בקסטיליה, ארץ זו ודרכה בהעלאת בעיית האנוסים  ודרך טיפולה בהם שימשה דוגמא לאחרים. לאחר איחודן של קסטיליה ואראגון תחת כתר אחד הפכה הבעיה לבעיה לאומית ספרדית כללית, והדרך הקסטיליאנית היא אבן פינה לכל המלכות כולה.

בחלוקת הפרקים שהועלתה לעיל נמצא שבעיית האנוסים כוללת כמה וכמה עניינים : היא מקיפה בעיות, חברתיות במהותן, של כניסה וחדירה למערכות הציבור הספרדי הנוצרי ואת תגובתו של ציבור נוצרי זה על נסיונות אלה. אף נמצא שם ביטויי התנגדות לחדירתם של האנוסים " כגון פרעות וכתבי פלסתר שנכתבו נגד יהודים ואנוסים גם יחד.

התנגדות זו פחתה בימי חואַן השני, והגיעה לשיא בימי אנריקי הרביעי, אך היא נמשכה גם לאחר שנוסדה האינקויזיציה הספרדית הלאומית בשנת 1481 . אפשר לומר, שביטויי התנגדות אלה הם מעיקרם תגובה של האוכלוסייה, ליתר דיוק – של אותם חוגים מן האוכלוסייה שבאו במגע עם נסיון חדירתם של האנוסים למערכותיה

ולא חשוב אם המדובר הוא ביציאה מן השכונות היהודיות, שהפכו ל " שכונות חדשות ", אל מקומות מגורים בחלקיה הנוצריים של העיר, או בנסיונות חדירה למקומות פרנסה חדשים שליהודים לא הייתה בהם דריסת רגל, או שלא נהגו לתפוס בהם, או שהדברים באו לידי ביטוי בחדירה חברתית ציבורית.

בדרכי תגובה אלה לא דוּבּר על תכנית ברורה לפתרון שאלת האנוסים. רק בימי אנריקי הרביעי, בשנות הששים של המאה הט"ו, התחילו מסתמנות תכניות שונות לפתרונה, ועוד יצוינו אלה להלן. בחקירת תולדותיהם של נידוני בתי דיניה של האינקויזיציה ובדרכם של בתי דין אלה באנוסים נמצא הביטוי המאורגן מטעם המדינה והכנסיה לפתרון שאלת האנוסים. 

בנסיון החלוקה המהותית, שנעשה לעיל, נראה שבחלק הראשון לא נתיחדה הבחינה מנקודת ראותה המקומית. והגם שעיקר התגובה על חדירתם של האנוסים למערכות החברה הנוצרית היא קסליאנית מיסודה, קיימת הבעיה גם בחבילה האחרים של ספרד.

ואילו בחינת תולדותיהם של נידוני בתי דיניה של האינקויזיציה היא מקומית מובהקת. ואם אמנם אפשר ללמוד גזירה שוה על דרכם היהודית של האנוסים ממקום אחד למשנהו, עדיין הקריטריון לתולדות אלה הן תולדותיו של מקום אחד, של עדת אנוסים אחת במקום מסוים.

הוה אומר : בעיה כלל ארצית מוצאת כאן ביטוי בבאוּאָה מקומית. וכדי שנוכל לראות את הבעיה בביטויה המקומי נראה תחילה אילו הם פניה של הבעיה בכללותה בקסטיליה, וממנה נעבור ונדון במתכונת הקוים שהועלו לעיל בתולדותיה של עדת האנוסים אחת : עדת אנוסי סיאודד ריאל, העיר שבה נוסד בית הדין המרכזי למלכות קסטיליה, ובה פעל קודם שהועבר לטולדו, העיר הראשה שבמלכות.

אך לא זאת בלבד. בשאלת האנוסים עלינו לזכור שנוסף על שאלת יחסם של אחיהם היהודים ויחסה של האוכלוסייה הנוצרית אליהם קיימת שאלת יחסם שלהם, של האנוסים עצמם, אל אחיהם היהודים ואל הנוצרים.

והגם שנמצא ביניהם רבים שבקשו לנקוט בכל האמצעים כדי להיטמע בציבור הנוצרי, היו רבים שראו בשמד ובעצם קיומם כאנוסים עניין של שעה שנבע מחולשת רגע, ושעוד עתידים הם בבוא הזמן לשוב אל עמם ואל דתם. בפרקים הבאים ננסה לתאר את מעשיהם של אותם אנוסים, שאנו מכנים אותם שלומי אמוני ישראל, לקראת שובם אל צור מחצבתם.

נמצא אותם חיים כיהודים לכל דבר, ורק הצעד הרשמי של ההצטרפות לכלל עדת ישראל בגלוי, במקום שבו מצויה קהלה, עדיין לא נעשה. נמצא אותם נימולים ומקיימים מצוות תורת משה בתנאי קיום קשים, כשעיניהם של שכיניהם הנוצרים בולשות אחריהם.

זוהי דרכם החיובית לקראת יהדות שלמה, שהייתה לצנינים בעיני הציבור הנוצרי. ובעיניהם שלהם עצמם השיבה ליהדות היא האידיאל של חייהם ולמענו קידשו את השם. תולדותיהם של אנוסים אלה

 שלומי אמוני ישראל, ראויות שיהיו נראות באורן המיוחד לתקופתן, ואלה יעמדו במבחן הדורות.

הדיון הפומבי בשאלת האנוסים, דרכים ותוכניות לפתרון שאלתם.

כמעט בכל דור במשך המאה הט"ו קמו מחַברים שונים, מהם מקורבים למלכות ולעתים גם בהשראה ממנה, ומהם שנתעוררו מעצמם, והעלו דיון בשאלת האנוסים וחיפשו לה פתרון. אבל עיקר ההתעוררות והדיון בשאלה חל בסוף ימיו של חואן השני ובימי אנרקיו הרביעי.

בשנת 1449 ניסו פדרו סַרמינטו ועמו חבורת תומכים להגיב על בעיית אנוסי טולדו בארגון פרעות נגדם ובעריכת משפט אינקויזיציה נגד חבורה של אנוסים שחדרו למערכותיה של החברה הנוצרית ותפסו בה משרות ציבוריות.

 לא כאן המקום לדון בפרטי הפרעות והמשפט שנתבסס על עקרונה של פריבילגיה מדומה ששום קונברסו ממוצא יהודי לא יתפוס שום משרה ציבורית ולא ייהנה משום בניפיקין בעיר הזו טולידו ולא בשטח שיפוטה.

על שום שהם חשודים בנאמנותם בישו הנוצרי, ובגלל סיבות אחרות המנויות בכתב הזכויות שניתן לעיר. אידיאולוגיה גזעית זו, שניתן לה גוון דתי ופוליטי, מצאה לה תומכים ומגינים ומתנגדים שהעלו את רעיונותיהם בכתובים רבים, שאפרש לכנותם בשם " כתבים פובליציסטיים בשאלת היהודים והאנוסים ".

והללו עוד הוסיפו כהנה וכהנה הן לטענות המתנגדים לאנוסים ולהיקלטותם בחברה הנוצרית והן לטענות המבקשים דרך להיקלטות זו. החשובים בטוענים למען האנוסים היו אישים רמי מעלה במלכות ובכנסיה שהעלו את הויכוח ועשאוהו שאלה מרכזית במלכות ובכנסיה. ביניהם נזכיר את הקרדינל חואַן די טורקימדה, דודו של י שעתיד היה להתמנות כראש המועצה העליונה של האינקויזיציה והאינקויזטור גנרל תומַס די טורקימדה.

 את הגמונה של בורגוס אלונסו די קרתחינה, בנו של מי שהיה רבה של בורגוס שלמה הלוי, שהמיר את דתו ונקרא בנצרות פבלו די סנטה מריה. את פרנאן דיאַס די טולידו, ששימש יועץ לחואן השני ולאנריקו הרביעי.

כל אלה ביקשו בדרכים שונות הכרה למקומם של האנוסים בציבור הנוצרי, ואין צורך שנאריך בויכוח תיאורטי זה, אלא נציין כמה העסיקה שאלת קליטתם של האנוסים את הציבור הספרדי הנוצרי ואותם אישים מן האנוסים שביקשו לראות בהמרתם פתח לטמיעתם המוחלטת באומה הספרדית.

ההצעות שהציעו הללו, ועמהם גם הצעות של אחרים, הן החלק הקונסטרוקטיבי היחיד, אם אפשר כל לכנותן, בפתרון שאלת האנוסים. הם ביקשו כאמור, לעצמם ולאחיהם טמיעה גמורה, כל אחד לפי מעמדו ודרגתו בציבור שבו הוא חי. אל לא חסרו בכל הכתובים האלה גינונים של כתבי תעמולה וכתיבה ברוח של כתבי פלסתר.

בצדם של הכתובים בעד ונגד האנוסים הופיעו גם כתבי סַטירה, שגיבוריהם הראשיים הם אנוסים החיים בסתר כיהודים, וכל מעשה ההמרה מצדם אינו אלא אחיזת עינים.

משוררי חצר , מקורבים אצל המלכות, חיברו שירי לעג על האנוסים, והיו גם שהרחיקו והעלו רעיון, שכל כוונת ההמרה לא הייתה אלא צעד מכוון להרס הנצרות והאומה הספרדית מבפנים.

ברוחם של דברים אלה יש לראות את ההתכתבות המזויפת שבין צ'אמורו, ראש יהודי טולידו, ליוסוּף, ראש קהילת קושטא, וכיוצא בהם בשאר כתובים שנתחברו ברוח זה.

אין ספק שכל הדיון בתכניות הללו של קליטת האנוסים ושל התנגדות לקליטתם מורה על מבוכה הגדולה שהציבור הספרדי הנוצרי היה נתון בה בדור השני ושלישי שלאחר ההמרה. שעה שלכאורה צריכים היינו לשער שפרשת טמיעתם של האנוסים באומה הספרדית עלתה על פסים נורמליים של קליטה והיקלטות.

ואין זו בעיה אישית לכותבים למיניהם, זוהי בעיה ציבורית שנתבלטה בכל חומרתה מימי חואן השני, ורק משנטלו פרנאנדו ואיזבל לידיהם את הטיפול בשאלה זו ניתנה לה גושפנקא רשמית, ממלכתי ודתית.

כבר צוּין לעיל שהפרעות באנוסי טולידו וסיאוּדד ריאל בשנת 1449 היו ביטוי ראשון להתנגדות של כוח מצד הנוצרים ממוצא נוצרי לחדירתם של נוצרים ממוצא יהודי למערכות החברה הנוצרית. התנגדות זו חזרה ונשנתה בשנות ה-60 וה-70. ובדברי מבוא אלה די שנרמזו לדבריו של רבי יצחק אברבנאל בספרו " מעייני ישועה " על שנת 1464, וטובים דבריו לגבי מצב האנוסים :

" שנתחדשו על ישראל בכל מקום צרות רבות ורעות, מה שלא קדם כמוהם, לא להם ולא לשום אומה מהאומות….ועין לא ראתה, גם ברשת הדמיון לא תפול ולא תצוּיר הפלגת הרעות הנמרצות לכל אשר בשם ישראל חכוּנה " מעצם אותם ימים הגיעו לידינו משפטי האינקויזיציה שנערכו נגד האנוסים בוַלנסיה ולהלן נוסיף ונעלה את דמותן של הרעות שבאו על אנוסי קסטיליה. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר