הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי
2. מופת אישי
התנהגות יוצאת דופן של אדם והתרחקותו מתענוגות העולם הזה, דבקות מיוחדת בתפילות, לימוד יתר בתנאים מיוחדים (במיוחד יחד עם אליהו הנביא), צומות ממושכים, מעשי צדקה תכופים וממושכים — מעשים אלה ואחרים יכולים להפוך אדם לקדוש הנערץ על־ידי אנשי סביבתו.
ברור שלקבוצת אנשי המופת שייכים רוב הקדושים שהם דמויות היסטוריות, והעדויות מספרות על מעשים אלה שהתרחשו בחייהם, אבל בדיעבד מייחסים את אותם המעשים גם לקדושים אגדיים.
צומות ממושכים או צניעות באכילה מאפיינים קדושים מסוימים: ר׳ אלעזר הכהן היה מפסיק את צומו רק פעמיים בשנה, בשבת יתרו ובראש השנה: לאלה סוליכה ועקנין נהגה לצום כל הזמן, ופעם צמה באופן רצוף שישים פעם ששה ימים: ר׳ אבנר הצרפתי היה אוכל בשר רק בשבתות: ר׳ שלמה סויסה ניזון כל חייו רק מביצים שהטילה תרנגולת שהיה מגדל בביתו, ור׳ רחמים מזרחי נהג בחייו לאכול רק לחם יבש שהיה מכניס לתוך ספל מים: ר׳ דוד בוסידאן היה אוכל רק חרוב, חתיכה בבוקר וחתיכה בערב.
לימוד תורה מופלג ובעיקר עם אליהו הנביא, הוא סימן היכר של קדושה ורבים הקדושים שמסופר עליהם שזכו למעלה זו. מעניין לציין שתכונה זו מיוחסת לקדושים גם לאחר מותם, ומסורות רבות מספרות על לימודיהם של הקדושים ליד קבריהם או בסמוך אליהם. בין הקדושים שהיו לומדים עם אליהו הנביא אפשר למנות את ר׳ אברהם בן־ איבגי, ר׳ דוד בל־חזן, ר׳ דוד פרץ, ר׳ חיים טולידאנו, ר׳ חיים פינטו, ר׳ יוסף פינטו, ר׳ יעקב אביחצירא, ר׳ מרדכי דיין, ר׳ שלום בר־חני ור׳ שלמה טאנזי.
הלימוד נערך בדרך כלל בלילות: ר׳ דוד בל־חזן למד תמיד אחרי חצות, ור׳ מרדכי דיין בין שמונה בערב עד למחרת בשתים־עשרה: ר׳ שלמה טאנזי ור׳ דוד פרץ היו לומדים עם אליהו הנביא כל מוצאי שבת. ר׳ דוד פרץ נעלם פעם לשבועיים, ומסופר שהיה עם אליהו הנביא בשמים.
לראות או לשמוע את קולו של אליהו הנביא נחשב לזכות גדולה: אשתו של ר׳ דוד בל־ חזן היתה מביאה לו כוס תה והיתה רואה רק אותו אבל שומעת שני קולות: אשתו של ר׳ שלמה טאנזי הציצה וראתה את הרב לומד עם אליהו הנביא והחדר כולו מואר: משרתו של ר׳ חיים פינטו, ר׳ אהרון אבן חיים, שמע פעם שני קולות מחדרו של הרב והביא לו שתי כוסות קפה. כאשר שאל הרב מה פשר הדבר ושמע מפי משרתו שהוא שמע שני קולות, בירך אותו על שזכה לשמוע את קולו של אליהו הנביא: המשרתת של ר׳ יעקב אביחצירא ראתה פעם שלושה אורחים בחדרו של הקדוש ושלחה לשם את המשרת עם ארבעה ספלי קפה. כאשר נכנס המשרת ראה את ר׳ יעקב אכיחצירא יושב לבדו. כך הבין הקדוש איזו זכות גדולה יש למשרתת שלו.
זכות גדולה זו אינה נעדרת סיכונים. מי שרואה את אליהו הנביא או שומע את קולו חייב לשמור את הדבר בסוד. שכן של ר׳ יעקב אביחצירא שראה פעם אור גדול בוקע מחדרו של הרב ולא שעה לאזהרותיו שלא להציץ בחדרו יותר, התעוור, ורק לאחר שהתחנן הרבה נעתר ר׳ יעקב אביחצירא וריפא אותו: כאשר נכנסה בתו של ר׳ חיים פינטו באופן פתאומי לחדרו וראתה שם שני אנשים, אמר לה אביה שעכשיו שהיא ראתה את אליהו הנביא והיא איננה ראויה לכך, נגזר עליה למות או להתעוור כשתתחתן. גזירה זו התבטלה מאוחר יותר בזכות התנהגות טובה.
משרתו של ר׳ חיים פינטו ששמע את קולו של אליהו הנביא התבקש על־ידי הקדוש לא לגלות את הסוד עד לאחר מותו, וכך עשה.
מעשי צדקה מזכים את האדם ויכולים להקנות לו את הקדושה. ידועים במעשי צדקה מיוחדים הקדושים ר׳ דוד מאיית יעיש,ר׳ חיים פינטו הגדול שנהג לשבת כל יום שני וחמישי בפתח ביתו ולאסוף צדקה לעניים:ר׳ חיים פינטו הקטן שהיה דואג לעניים ומטפל בחולים ור׳ מרדכי תורג׳מן שהיה חכם ותמיד עזר לתלמידיו. בין הנשים הקדושות התפרסמו במעשי צדקה האחיות אל־כוואתאת, שכל עני שבא לביתן קיבל מאחת כוס שמן ומן השנייה כוס שומן: לאלה סיתי בן־סאסו, שכל יום חמישי היתה אופה כיכר לחם גדולה בגודל ארבע ככרות לעניים: לאלה סוליכה ועקנין, שבחדרה היו קופות של ארבעים צדיקים, יהודים התאכסנו אצלה וכל ערב חג היתה מחלקת לעניים לפי צרכיהם ודואגת לתלמידי חכמים: ולאלה סעדה שהיתה נותנת נדבה וצדקה.
נורמות מוסריות קפדניות וצניעות מפליגה משמשות כקריטריון לזיהוי קדוש. ר׳ אלעזר הכהן נזהר שלא להביט בנשים, ובדרכו מביתו לבית הכנסת וחזרה היה עוטף את ראשו ואת גופו בציצית וכך לא ראה אותן. כשישב ליד ביתו, נזהרו נשים, גם יהודיות וגם מוסלמיות, מלעבור ברחוב על־ידו. לנשים אסור היה לנשק את ידו של ד׳ דוד נחמיאש. ר׳ ישראל כהן ור׳ שלמה בן תאמצות נהרגו על־ידי מוסלמים לאחר שסירבו לשכב עם מוסלמיות. מסורת אחת מספרת שסול הצדיקה נהרגה על־ידי מוסלמי מפני שלא הסכימה לשכב אתו.
לפעמים מעשה מופתי אחד יכול לזכות אדם בתואר קדוש, כמו במקרה של סול הצדיקה שהעדיפה לקדש את השם ולמות כיהודיה טהורה על־פני נישואין למוסלמי:והמקרה של בנת אל־חמוס שנהרגה על־ידי המוסלמים כדי להציל קבוצת רבנים וחכמים מארץ־ישראל שהתאכסנו אצלה והואשמו על־ידי השלטונות במכירת יין למוסלמים. לאלה לונה בת־ כליפא טיפלה במסירות בקדוש ר׳ יהודה גדול גלעדבחייו, ולאחר מותו טיפלה במסירות בקברו.
בזכות מסירותה זו נהפכה בעצמה לקדושה.קדושים מספר שזכו לתואר קדוש עוד בחייהם היו שייכים למשפחות יהודיות שמידת קדושתן עברה מדור לדור. עצם השייכות למשפחה כזאת אינה מקנה זכות אוטומטית לקדושה, אך היא יכולה להקנות עדיפות־מה להשגת התואר קדוש כאשר היא מלווה בהתנהגות מופתית: מותו של באבא דו, הוא ר׳ דוד אביחצירא, נועדה לבוא במקום היהודים שהמוסלמים ביקשו להרגם: ר׳ חיים פינטו הקטן התפרסם במעשי צדקה ור׳ מאיר עראמה, מאיית עראמה, היה ידוע בצניעותו וחי רק מנדבות.