רבי שלמה אבן וירגה-השמד הרביעי-חמישי-שישי
השמד הרביעי
שנת ארבעת אלפים תתעי׳ב יצא חרב בן הומרד לעולם, והוציא כרוז בכל מלכותו, כי מי שלא יבוא לדתו ימות בחרב, וממונו — לאוצרות המלך. אז קמו כל היהודים, הם ובניהם וטפם, והלכו אצל שער המלך, בסמוך לפתח השער צעקו ואמרו: הושיעה המלך! ענה המלך ואמר: אי עם סכל ואין לב! והלא לא קראתי אתכם לדתי אלא להושיע אתכם שלא תבואו בדין גיהנם! השיבו היהודים: תשועתנו היא שמירת דתנו אשר נצטוינו אנחנו עליה, ואתה אדוננו בגופותינו ומלכנו בממוננו, אבל הנשמות אשר שלחם אלינו ועתיד להשיבם אליו הוא המלך אשר ישפוט אותם, ואתה, אדוננו, בכסאך נקי!
השיב המלך: אי עם טפש! אני לא באתי בויכוח עמכם, כי ידעתי שתשיבו תשובות יהודיות, רצוני הפשוט הוא שתשמרו דתי, ואם לאו— הרי החרב! אמרו היהודים: אל נא יחר לאדוני, כי מלכנו אתה ואנחנו עמך, ואם אין אנו עושים רצונך תגרשנו אל ארץ אחרת, ואיה נקמה כזו שנעזוב ארצנו ומולדתנו ונלך אל עם אשר לא ידענו? השיב המלך: אין רצוני לתת את עבדי שיעבדו מלך אחר ! וכאשר ראו היהודים רצון המלך, הלכו אצל השרים והתחננו מאד, שידברו עם המלך ישוב חמתו ושיקח נכסיהם וישארו באמונתם. והם עשו ולא הועילו. ומרוב המצוקות יצאו קהלות רבות מדת משה ע״ה. ובתוך חדש ימים מת המלך ההוא פתאום וקם בנו תחתיו, ופחד מאד שמא! על עון היהודים מת אביו, וקרא לכל האנוסים והבטיחם הבטחות, ורמז להם רמז שאינו חושש אם יאמינו במה שיאמינו. ורבים היו שבים לדתם, ורבים היו יראים שמא דרך תחבולה אמר להם, לחפש מה שבלבם, ונשארו חח לדת ימים רבים
השמד החמישי
בעיר הגדולה גרנאדה העלילו עלילה על רב יוסף הלוי. ונהרג הוא וכל הקהלאתו יתר על אלף וחמש מאות בתים. ומי שלא ראה בכבודם והצלחתם ותפארתם לא ראה מעולם תפארת, כי גדולים היו בחכמה וביראת חטא. והתאבלו עליהם הקרובים והרחוקים מפני חשיבותם, וגם מיראה שמא גם אליהם תעבור כוס. וגזרה זו היתד, בתשעה בטבת. ומגלת תענית אשר היו עושים לא נודע על מי וכנראה שכונו כונה ברוח הקדש ליום ההוא. כן כתב ה׳ ר׳ אברהם הלוי בסדר הקבלה אשר לו. וזה ר׳ אברהם הלוי נתלה על קדושת השם, כי מלך ספרד רצה לאנסו על המרת הדת, וכי לא יכול לו צוה שיתלוהו.
השמד הששי
היא גזרת הרועים, אשר כמוה לא נהיתה ולא יהיה עוד. ובזה נסחאות מתחלפות, ומה שכתוב בספר דברי הימים למלכי ספרד כך הוא:
בעיר איגין קם נער אחד וקבץ קבוץ גדול מן העם, ואמר כי נראה אליו דמות יונה בכל יום, פעם על שכמו פעם על ראשו, ומדבר אליו ברוח נבואה, וכששולח ידו לקחת אותה חוזרת לנערה בתולה טובת מראה, ואומרת לו בזההלשון: אתה הנער! הנני מקים אותך רועה בארץ, ופרצת על בני ישמעאלפרץ על פני פרץ, וזה לך האות, אשר תראה בעיניך, כי בזרועך כתוב הדברים האלה! ורבים היו מעידים, שכך ראו; ואחרים העידו, שראו צורת עץ המושיע מצוייר בזרועו! ואחרים אמרו, כי בהיות הנער על עין המים שמעו הדברים ההם, אבל דמות לא ראו.
וכששמעו העם דבריהם, הלכו אל הנער וכרעו כלם והשתחוו. והיו מנשאים אותו, ושמוהו לראש וקצין קדוש, אבל לא רדפו אחרי הנער ממקום למקום כי אם הרועים, ורבים היו באותן גלילות כחול. ויהי שם הנער הולך וגדל, ומכל המלכיות היו באים לאלפים ולרבבות, ובמעט זמן נאספו שלשים אלף רועים, ושמו פניהם לבא לעיר גראנדד״ ומשם לכל מלכות ישמעאל. ובעומדם על כוונה זו אמר אחד מהם: אין עצתנו טובה, כי איך נלחום עם הישמעאלים מלומדי מלחמה והם רבים ואנחנו מעט, והם יש להם כלי מלחמה, ולנו אין לנו אפילו מחט קטן!
אם טוב בעיניכם נשים פנינו נגד היהודים, כי הם עם רפה וחלוש ואין עוזר להם, ועם אצבעותינו לבד נוכל להפילם, וכאשר נתחזק עם שלל היהודים ועשרם כי רב הוא, נקח כלי מלחמה, ויוקבצו אלינו עוזרים רבים, ואחר זה נלך נלחום נגד ישמעאל, והרי מלחמתנו בטוחה! ובהיותם בעצה זו הלך דרך שם איש יהודי חייט, והעני לא ידע על מה היו עומדים, ולעג עליהם ועל ענינם. ואז בחמה שפוכה קפצו הרועים עליו ועשו את בשרו ככברה, ואיש אחד חטא ועל כל עם היהודים יצא הקצף, כי עלה בלבם להכרית שם יהודי מעולם. ואחרים כתבו, כי סבת שנאתם היתה ויכוח אשר עשה אחד מהם עם יהודי אחד, ונמשכה מריבה ביניהם, וכאשר ראו הרועים שהיהודי היה מחליש עניינם הרגוהו.
ומשם נמשכה הרעה לכל המקומות אשר השיג יד הרועים. אז שלחו היהודים שלוחים למלך צרפת, והיטב חרה לו מאד, כי מלך חסד היה, ושלח רצים דחופים בכל עיר ועיר להשאיר את השריד, וכן — לכל הממרים, שיעמדו נגד הרועים ויבטלו מחשבתם הרעה, כי לא באמונה הם עושים, ואם אותותם אמת— שיבואו לפניו, כי הוא יעזרם וילך לפניהם ללחום מלחמתם. והרועים לעגו על הדברים ושחקו מאד מאד, ואז היהודים העניים שלחו במרוצה לאפיפיור, והוא צוה חרם גדול בכל המקומות שיקומו נגד הרועים, ולא הועיל, כי הרועים היו רבים ואנשי הכפרים נתלוו עמהם.
וכן כל מרי נפש ראו עת מזומן נגד היהודים. ויקומו הרועים ויהרגו כל היהודים הנמצאים במקום ההוא, לא נמלט מהם איש. ומשם הלכו לסרדיל והרגו שם כל היהודים הנמצאים, לבד מעט מזער שנתנו נכסיהם לשרים שיחביאום בבתיהם. וכאשר נודע הדבר לשר טולושא שלח פרשים וצוה להם שיתאמצו לתפוש מן הרועים ולאסרם ולהביאם לפניו לטולושה. הלכו הפרשים ותפשו מהם רבים, והביאו עשר עגלות, והגיעו לטולושה בלילה, ויקומו כומרים אשר בעיר והתירו הרועים ובבקר הרימו קול ואמרו: איך נעשה נס לרועים? כי התירם המושיע, והוא מורה אמתת עניינם!
ותהום כל העיר, ושמו פניהם להציל הרועים מיד המלצר טולושא. והוא היה מבקש להצילם, ולא ראה כח בידו. והיהודים אשר ברחו למגדל נרבונה, כאשר שמעו איך נתפשו אותם הרועים, ולא ידעו מה נהיה אחרי כן, אמרו מעתה אין פחד, כי כבר נפלו הרועים, ומהרו לצאת מן המגדל. וקפצו עליהם הרועים בדרך, והיהודים היו מתאמצים כנגדם, ויצאו אנשי כפרים לעזר הרועים, ונפלו מן היהודים מאה וחמשים איש. וכאשר שמע מלצר טולושא, יצא הוא בעצמו נגד הרועים, ומצא שכבר נאספו שם עם רב, ולא ראה ללחום, ובקש להוכיחם, והם בקשו לשלוח בו יד, והוכרח להשיב אחור ימינו, ושב למקומו. והאיש איש חסד, ושלח לכל היהודים אשר בסביבות שלא יצאו כי אם בבטחון, וכאשר יבואו הוא ישלח פרש קרובו שיוליכם לעיר קרקאשונא, כי היא עיר בצורה, ויוכלו להנצל שם. וכל היהודים אשר באו מסרם ביד הפרש, והזהירו מאד שיזהר בשמירתם כנפשו, כי אין עליהם חטא מות. ואנשי הכפרים נתיעצו עם הפרש, והוא מכרם, וקמו בלילה ויהרגו כל היהודים.
ותבער האש הגדולה הזאת בכל מקומות אינגלאטירא ובורדיליש וקאשטיל שרזין ואגינאש, ובכל אותם מקומות הלכו הלוך והרוג. ומשם לעיר ביגורדה ומשם למורציין, ומשם לקונדון, ולא השאירו פליטה. אלו הם עיירות גדולות, כי מהקטנות אין מספר. וסוף הדברים, נהרגו מיד הרועים מאה ועשרים קהלות. ובקשטיל שרזין נאספו רבים מהיהודים, והרועים בקשו לשבור הדלתות. וכי ראו היהודים שאבד מנוס מהם אמרו: טוב לנו להרוג את עצמנו, ולא נפול ביד אלה! והפילו ביניהם גורלות, מי יהרוג את מי, והרגו אלו לאלו מאתים נפשות, ושנים הפילו עצמם מן המגדל. וכאשר התחזקו הרועים, שבו לעיר טולושה, והמלצר יצא עליהם בחן ותחנונים ואמר להם: אחי ובעלי אמונתי אתם, לא כאלה היהודים הפושעים, אבל נראה לי שאין לכם דין להרגם, כי אם להכריחם על דת מושיענו דת אמת, ועוד, שהכתב לא אמד אלא שתבואו נגד הישמעאלים. והשיבו הרועים, שאם יקבלו היהודים אשר בטולושה דת ישו שיסלקו ידם מעליהם. אז המירו כלם את דתם. לא נשאר בדת היהודים, לבד אשה אחת אשר נחבתה בבית שר אחד מכירה.
ובעיר גאשקונה כלם נהרגו, לבד עשרים שברחו לעיר לירידה. ובכפר לואיש היו שלש מאות נפשות, ועשירים גדולים היו. ונתנו נכסיהם לשר אחד לשיצוה פרשים עמהם יביאום בבטחון למלכות ארגון. ובצאתם יצאו עליהם מן העיר, ונהרגו כלם
ובמלכות ארגון היו בצרה עצומה, ונאספו כלם לכל עיר מבצר. וכן שלחו אל האפיפיור, והוא צוה לכל ההגמונים שתחת ממשלתו, שיטילו חרם על הרועים ישובו מדרכם, ולא הועיל. והגמון טולושה בן מלך ארגון היה, ועזר את קהל לירידה, וניצולו. וילכו הרועים בכל מלכות ארגון, וכמעט נאבדו כלם, לולי כי מלך ארגון מלך חסד היה והתאזר על הצלת קהלות מלכותו, ושם פרשים ושומרים בכל מדינה ומדינה, ועם כל זה לא היה מועיל, אלא שהאדון דון אלפונסו בן מלך ארגון שם נפשו על דבר משפט, ובא לעיר אושקה ותפש מהם ארבעים, ותלה אותם על עץ במצות אביו. וכן בהר סגור תפש מהם ותלה אותם, והבעירם מכל מלכותו. גם מלך צרפת הכריז בכל מלכותו, כי כל הנמצא מן הרועים יהרג.
ויצאו הרועים ממלכות ארגון ויבואו במלכות נאבדה, ובאו לקהל פאנפולונה. וברחוק משם שלשה פרסאות, ושם המקום מונדיאל, היו היהודים רבים, ויכו ברועים מכה רבה וילכו משם.
אחר זה אמר האדון דון אלפונסו לאחד מפרשיו הגדולים, שאם יוכל לאזור כח נגד הרועים ולהכות את הנער יעשרנו עושר גדול וינשאהו על כל שריו. אמר הפרש: ואיך אלך נגד כונת האל? אמר לו דון אלפונסו: אם היא כונת האל — הוא יציל את הנער מידך, ואם הוא שקר — אתה תמיתהו! הלך הפרש ועשה מלחמה, והתאמץ לקרב אל מקום הנער, והשליך עליו חץ ונפל לארץ. ויראו הרועים כי מת גבורם וינוסו. ויבואו חמש מאות איש, אשר לא ידעו מיתת הנער, לעיר טודילה. וכאשר שמע הפרש יצא עליהם והרג מהם אין מספר, עד שנתפזרו אלו מאלו, והיו כדמות בורחים מממלכה לממלכה.
וכאשר ראו השרים וההגמונים כי הרועים נחלשו, היו עושים בהם שפטים מכח חרם האפיפיור. ובזמן מועט ספו תמו הרועים, כי אותם שלא נפלו ממכת חרב נפלו ממכת דבר, לא נשאר מהם שריד. אבל את אשר כבר עשו אין מרפא.
כן מצאתי בספר דברי הימים למלכי ספרד, והעתקתי אותו מלשון לעז ללשון הקדש. ושמעתי כי בעיר טודילה היו עשירים גדולים, וכי ראו אבדן העניים מכל מה שעבר, התנדבו וקבצו באוצרות חטים ושמן לתת לעניים לשלש שנים. וכאשר ראו היהודים החשובים אשר בצרפת ואשכנז גמילות חסד אחיהם, עשו גם הם כדרך רחמנים בני רחמנים גומלים חסד עם אחיהם בעת צרה וצוקה, ישלם ה׳ פעלם!