סוליקה הצדקת-הרוגת המלכות

סול הצדיקה הקדושה – סיפור בחרוזים מאת חיים שושנה

חיים שושנה יליד מראכש בשנת 1912, היה מורה בבית הספר של כל ישראל חברים, כיהן בתפקיד דיין בדמנאת, החל משנת 1956 היה דיין בקזבלנקה עד עלייתו ארצה בשנת 1966. כיהן בתפקיד דיין בבית הדין בבאר שבע ובה הוציא לאור אנתולוגיה מבוארת בשם " אעירה שחר " בשלושה כרכים בשנת תשמ"ט, לאחר פטירתו.

הקובץ כולל שירים מארצות המזרח מהתקופה הספרדית, אחרי גירוש ספרד, העיקר את יצירותיהם של חכמי צפון אפריקה, הפיוטים נוקדו, ובביאור בשם " כנפי שחר ", שהודפס בתחתית העמודים, ביאר את המלים הקשות.

בנספח בשם " מעשה חרש " ציין את במקורות מן המקרא, מהספרות התלמודית ומספר הזוהר. בשנת תשמ"ה פרסם קובץ בשם " רחש לבי דבר טוב, תו חיים " שבו ריכז את כל פיוטיו, כולל אלה שחוברו במרוקו, ובהם שירים לבר מצווה ולחתונות ושירים לרגל הצלה מסכנות.

לחיים חתויל מנישואי אשתו שמחה / בת נולדה לחדות כל המשפחה

והבת יפת תואר וטובת מראה / במינה יחידה, כל רואה ישתאה

היוצר, כביכול, על יצירתה שקד / וכעל אלי החן והיופי פקד

אליכם, אלים, אקרא, עושׂו וָבֹאוֹ / מכמניכם הריקו, בריה לעשות הפליאו

תצא " סול " כלולה, ביפיה והדרה / פָּתוּכָה מנעם, ערוכה בכּל שמורה

אדם השושן ושחרות, העורב נקבצו / כלבנה הספיר וטוהר השחק שובצו

זיו איקונין וזוהר  קלסתר הבהירו / חוסן אלון וגובה ארז התמירו

לתחום התום מבנה הרקע הובלו / הגבול הזך יחד כולם נגבלו

הורים חרדים וצנועים, ישרים ותמימים / בטנג'יר העיר הבויה לחוף ימים

בְּמָקוֹם שם אוקינוס ותיכון נשקו / בין ברכי המסורת בתם חִבקו

מריסי עיניהם ששון וגיל נבטו / אולם נימי הנפש מחרדה רָטָטו

משהו כאילו אליהם יוגנב ויעיק / הולך ומצטבר, הולך ומאיים ומזעיק

וככל אשר תגדל ותיף העלמה / כן תטריד לבותם הדאגה הנעלמה

בלילה כשהבת במיטה נושמץ שואפת / דומיה עזה את החדר אופפת

אשר שניהם החרדה תתקוף / ושקו וצללו בהרהורים אין – סוף…

זה מזה להסתיר פחדו יתאמץ / ופה לאוזן לא יגלה שמץ

התפרצה לה אנחה בפגישות מבטן / פתחון – פה לא יתנו לשטן

שמחה מצדה עוקבת בשבע עיניים / צעדי בתה " סול " – רוח הָאַפַים

לאט-לאט התחילה מצמצמת יציאותיה / ולבסוף גמרה לנתק קשרי ידיותיה

שבינה ובין " טָהְרַה " השכנת – המושׂלמת / נעריה כגילה – מלהתחבר לה ולהעמית

לדברים, סול, לא בקשה טעם / חברתה לא תראה כפעם בפעם

השכנים, כמובן, חכו לביקור היהודייה / הוקרת רגליה עוררה בלבם תמיה

על העדרה לא יכלו לוותר / ויחקרו לדעת מדוע מפניהם תסתתר

ואיך אחת היהודיות מבתם תתרחק / ולא יספה לבוא הביתה לשחק ?

העלבון כזה נוכל לשאת אנחנו ? / זהו תמורת הכבוד שאליה חלקנו

לדרוך על סִפנו בוקר וערב / ועתה תתחמקו מעינינו – ולבקרנו תסרב ?

ויטכסו עצה ויתרחשו כל – הלילה / ויחבלו תחבולות למצוא תואנה ועלילה

לשלם להורים מדה כנגד מדה / לגזול מהם בתם היפה החמודה

שבלאו הכי אינם לה כדאים / לחנך יפהפיה על דת יהודאים

לנקוט בטכסיס, שקר עליה נטפול / לאמור : להמיר דתה התבטאה, סול !

כאור שבעתים האירה לעיניהם המזימה / וימצאו בה הנקמה הראויה, המתאימה

מלבד שכרן הגדול לעתיד לבוא / אשר להם ישפיע " הנביא " בטובו

בהביאם תחת כנפי אמונתו ודתו / נפש אחת משיראל עוברי בריתו

וביום המחרת התחילה פרשת התוגה / ח"י מאת נ"ד לספירה הנהוגה

העבירו קול במחנה ויפיצו השמועה / ותהום כל העיר מקולות התרועה

התבטאה היהודייה, התבטאה, דתה להמיר / רוצו מהר, הזעיקו את ה "אמיר "

על – הבית נסבו, בחוזקה התדפקו / העיניים בוערות, מאש דת דלקו

ובפנים הבית יד על חלצים / הלא נצבט והברכיים תלכנה מים

שלוש נפשות יחד מתחבקות מתלחצות / מתערובת הדמעות פניהן רוחצת

הוי בתנו החמודה, אבדנו, אבדנו / אהה, הורים, המון פרוע הקיפנו

הגידו מה קרה, מה נהייתה ? / אסון….שבר….הוה….חִתָּה ומחתה

אנא הורים, מה פשר הדברים ? / אותך, בתנו, אותך גוזלים ארורים !

מי יתן מותנו אנו תחתיך / מי יתנני תמורתך כפרת עצמותיך

מה חטאתי להם ? יגזלוני – מדוע ? / התבטאה – אמרו – הוי, הטכסיס הידוע

עלילת הביטוי ? בחלקי נפלה הפעם / נכונה אני לכל חצי הזעם !

אל תדרגו לי הורים יקרים / זאת גאוותי – אמותה מות ישרים

על כבודי אגנה ובו אתימר / הפחד לא יפחידני המוות המר

בחוץ " אללה ואכבר, חברי האמיר / סול : הם הגיעו, כבודי לא אמיר

מזרועות הוריה השתמטה, הדלת פתחה / קחוה תפשוה – על העדה צרחה

בעוז נפש ובחוזק לב צעדה / כחלמיש צור לפני האמיר עמדה

כל שדוליו לאזניה לא נכנסו / ואיומיו – מבצרי עמדתה לא הרבו

מוות אבחרה מהיות בת בליעל / השיבה מתעקשת – ודבריו נשארו מעל

פסק דינה החמיץ האמיר כִּמְקַוֶּה / אולי זוגתו תביאֶנה לעמק השָווה

זו האחרונה הוציאה נזמה וחֶליָתָה / ותבטחנה כפלים להבא מאשר הראתה.

אם רק ברצון תקבל להאשׂלם / ועם ה " נביא " יהיה לבבה שלם

גם כתר מלוכה לא יסיתני / וכל – טוב אדוניך בל יפתני

יהודיה הייתי ויהודיה אשאר / באמונתי אמות ובדת עמי אתפאר

מיואש ונכלם האמיר דעתו הביע / לפני סולטאן בפאס הדבר יגיע

האב על בתו רחמיו נכמרו / מדאגה עצמותיו לפי שאול נפזרו

לבתו היחידה האומללה, ערך מכתב / ובדמע לב ודם כתב

לבתי טהורת הלב וזכת הנפש / הואילי נא לקרוא למאסריך חופש

בקבלך דתם למראה עין רואך / ועל דתך תשמרי בסתרי לבך

בזה תצילי חייך מרדת שאולה / וחיי משפחתך מהיות ממך שכולה

החותם בבכי עצור והמחכה לך / להעתר לבקשתו ברצון – אבר שלך

דברי המכתב, קָשָה בכבודה פגעו / שאותו בחמה שפוכה ידיה קָרָעו

לעצתו הפעם בל אובה, ואשמע / בקרב עם זר לא אטמע

החיים כשלעצמם, תוהו המה והבל / ואף כי חיי נכר בתבל

אמאס בחיי שעה – אמרו לו / לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו

לפני כס הסולטאן סול הובלה / לא נפל לבה ולא נבהלה

כל הצעה מצד הסולטאן דחתה / גם בראותה הרעה אליה כלתה

עמדתה האיתנה הן לה הוסיפה / יורש העצר לה נפשו נכספה

חולה אהבה, למראה יפיה הנחמד / למקומו כבמסמרים נשאר תקוע נצמד

את חייו מוכן להקריב תמורתה / ובלבד שתבטיח לו את הסכמתה

לנסות דבר אליה ניגש, התכונן / בין רגליה כרע נפל והתחנן

הושיעי, הושיעי, חייך אל תסכני / חוסי נא עלי, חניני, חניני

והיא באחת : טהורה אמותה בדתי / בטהרה אל על אשיב יחידתי

הוד מלכות לא יקח לבבי / ושני עדנים לא יוליכוני שבי

לשווא הטים הקאדי את אמרותיו / לחינם ביטא " רב העיר " בשפתיו

לתלין קראו…עת המוות הגיעה / וחרבו השלופה לא אותה הפתיעה

לרחוץ את ידיה הַזַכּוֹת ביקשה / וזקופת גו, בצעדים בטוחים ניגשה

בעורמה החל התלין את מעשהו / בחלקת צווארה שרט שריטות בחרבהו

אולי תתנֶחָם, תתחרט, למראה הדם / וסוף סוף תכנע לבוא בסודם

הביטי , אומללה, דמך כבר שותת / לא מספיק, התז הראש מותת

שובי חיש, אל תוסיפי הִוָאֵל / / והיא בשלה – דובבת " שמע ישראל "

וכל עמדה סול לא זהה / עדי גולגלתה מעל ֵּגוָה הֻתָּזָה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר