נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל-סוף הקדמת רבי יוסף בן נאיים לספרו " מלכי רבנן " -משה עמאר
הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים.
ויצא מבת פיס כל הדרה וגזר שלא יעשו עם בני ישראל מים שרופים והניח שר אחד למכור כל מה שנטלו ממנו, ונשינו טובה וישבנו בהאלקסבא לחורב ביום ולקרח בלילה, ונתקיים בנו הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה וכו'…ונהפך פנינו כשולי קדרה ששזפתנו השמש והיינו דרים באוהלים כבני קדר וערב ולא נשאר לנו דעת ותבונה ולא עבודה ולא תפילה ולא תורה כי נטרפה דעתינו מרוב צער והיגון ולא היינו מוצאים מנוח לנפשנו.
כי אפילו מקום להניח בו ספר תורה לא מצינו מרוב הטינופת כי היו הכל מטילים ומשליכים צואתם ברחוב האלקבסא והיה ריח רע הולך בכל האלקסבא והיינו בצער גדול על צביטול התפילה כי כל מקומות מלאים צואה בלי מקום.
ונשים יקרות היו שואבים מים ומימינו בכסף שתינו ועני שבישראל היה קונה מים בכל שבוע סך א'ם-ד'ת. ובאותו הקיץ רבו הזבובים והפרעושים והשרצים והעקרבים והנחשים ולא היינו ישנים עד שקצנו בחיינו ומתו כמה תינוקות מחמת החום הרב, ובכל יום ויום היה בא רוח סערה מפרק את ההרים ומשבר את הסלעים ומפיל כל האוהלים והיו מתמלאים עינינו ואוזנינו בעפר ובאבן ומכבה כל הנרות בלילה ובמחשכים הושיבני כמתי עולם.
ובכל ליל שבת קודש היינו אוכלים באפלה וגזר המזיד לחפור כל בית הקברות שלנו וליטול עפרים ואבנים שעל הקברות ולבנות בהאלמללאח בית תפילה הנקרא ז'אמע וסמע'א בעפר ואבנים הנזכרים וגם מקומות בפאס אלבאלי הנקרא טאלע'א ובוזלו'ד וזאמ'ע במקום הנקרא ארסי'ף כי מקום הקברות היה גדול הרבה מאוד.
והיו חופרים בכל פינה כתות כתות של גוים וכמה בהמות וחמורים נושאים העפר והאבנים לבנות גם כן בהאלקסבא החדשה, וחפרו הקברות הישנים של זה ג' מאות שנה תחתיים ושניים ושלישים, והיו מוצאים חצרות ובארות וכתלים תחת הקרקע של דורות הראשונים.
והיו נוטלים הפועלים התכריכין של המתים שיש בהם כסף וזהב וכמה מהם העשירו מזה, וחפרו גם כן מערכת רבני קאשטילייא זלה"ה בי"ן וכמה קברי צדיקים וחסידים אין מספר ועינינו רואות וכלות ואין לאל ידינו כי גברה קופת שרצים, והיינו הולכים מב' שבתות לב' שבתות ומחודש לחודש עם שר האלקסבא היושב בשער לבית הקברות והיינו מקבצים העצמות והגולגולות, והידים והרגלים של מתים המפוזרים שם ועושים חפירה גדולה במקום הנקרא אלגיס'א וקוברים שם אותם העצמות.
והיו זורקים אבנים ומקלות לומר לנו לכו מעירנו כבר נטלה מכם ונתנה לנו המזיד וחורקים שיניהם עלינו והיינו מצדיקים עלינו את הדין והיינו הולכים אנשים ונשים וטף ללקט עצמות. וביום אחד היו החייטים אצל המזיד ועברו דרך הקברות וראו קבר צדיק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה.
ושלחו לנו ומיד שלחנו בני החברה וכיס בידם וקבצו את עצמותיו וקברו אותם במקום הנקרא אלגיס'א, והייתי מתיירא על קבר אדוני זקיני זצ"ל שלא ישלטו בו האויבים וצויתי לפועלים שהעמיד הנגיד רבי יוסף עטייא ללקט עצמות הנופלים בכל יום שברשותם שהגוים התחילו לנתוץ קבר הצדיק שיבואו ויגידו לי, וכן עשו.
יום אחד באו ואמרו לי קום לך הרי התחילו להרוס קבר הצדיק, ומיד נתקבצו כל החברה והלכתי אני ובית אבי ז"ל לבית הקברות ואמרנו לגוים שלא יהרסו הם עד שניטול עצמות הצדיק, ואמרו לנו תנו לנו מעות ונניח אותו ויראנו כי היום או מחר יבואו אן הם או אחרים ויאמרו כך ואין לדבר סוף.
ובאו בני החברה ונקבו חור מן הצד ונטלו כל עצמותיו ואפילו עפר שתחתיו והיה בהם ריח מור הנקרא למס'ק ותמהו על המראה כי זה כמו ששין שנה שנלב"ע, וכן עשינו לקבר מו"ה מתתיה סירירו ז"ל, נטלו עצמותיו ועשינו כל אחד בחבית אחת והולכנו אותם להאלגיסא וקברנו אותם זה אצל זה ועשינו סימן לידע מי הוא של אדוני זקיני ומי הוא של מוהר"מ הנזכר. אדעתא שאם ישיב ה' על כל מה שמצאתי בעלים הנזכרים וחבל על דאבדין.
ובשנת רנ"ג היה רעב גדול בפאס כמו שכתוב בספר מערכת האלהות, וכן נשלל קהל רבאט. עוד מצאתי כתוב בכתב יד מרונו הרב רפאל אבן צור זצ"ל בן מורנו הרב שלמה שמואל זצ"ל שבט"ו תמוז תק"ף סדר נקום נקמת בני ישראל נכנסו האויבים לשלול שלל ולבוז מחנה קדש ישראל אף שמים נטפו מים אנ"י אנ"ה ב"א ואני בתוך הגולה פה פאס אזדיד וכו'….
ונשארו היהודים נפוצים אנשים נשים וטף בפאס אזדיד ובפאס אלבאלי ובהאלמללאח עד יום שבת קטדש כ"ח ניסן תקפ"ב, ולמגינת לב, חורב בס'ף אחרון אחרון חרי'ף בימינו בראש חודש אייר זו שנת תבע"ר לפ"ק נכנסו עלינו השודדים שכנינו הרעים למחוז קדשנו פאס ויתיעצו על צפוננו והלבישו צוארם רעמה, ורוח העת הטם וילכו באין מעצור, ולטשו עיניהם ורעמו פניהם ושללו כל חמדותינו מחוט ועד שרוך נעל.
ונשארו הספרים וספרי תורה רטושים ונפוצים ונטושים בחוצות ובשווקים וברגליהם ירמסום להשחית וכל משקע מים, אוי לעינים שכך רואות, ובפרט שבתוך השריפות אשר שרף ה' שרפו את היכל ה' בהבית כנסת שהייתה נקראת על שם מורנו הרב רפאל יהושע ציון סירירו זצ"ל.
והיה בה בית עק"ד הספרים שמכיל כחמישה ועשרים מאות ספרים ובהם היו כתה כתבי יד הראשונים נ"ן ( הישיבה הזאת נזכרת בהקדמת תוספי הרא"ש ) וגזרה נחרצת הייתה, והרגו האויבים כחמישים נפשות מישראל אנשים נשים וטף, וקול שריקות עם בני ישראל היו מפזזים ועולים עד לב השמים באין חונן באין מרחם.
ודלפה נפשם מתוגה, ורעש שריקות קשתות המו כביום עברה, ואשר אלה להם ועברו עליהם צרות תכופות נצמרו ונענו ונדכאו בשער, מאין ישארו בידם חיבוריהם וחיבורי אבותיהם, ונתקיים מאמר הנביא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, חבל על דאבדין.
וארשום כאן מה שראתה עיני בספר המידות להרב הגאון מוהר"ן זיע"א אות ספר מערכת ספר וזה לשונו, מה שמספרים קדושים של צדיקים ונגנזים ונאבדים ונשכחים מן העולם כגון כמה ספרים של תנאים וקדמונים שנאבדו ונשכחו הוא טובה לעולם כי על ידי זה נאבדים ונמחים ספרי מינין ואפיקורוסים הרבה יש"ו, וגם על ידי זה תתבטל קנאה ושנאה בין איש לאשתו הכשרים המתנהגים בקדושה עד כאן לשונו.
אם כך איפוא לפי"ד הגאון מוהר"ן ז"ל תועלת רב יצמח גם מהספרים אשר אבד זכרם, ועלינו לחלות את פני המלך עליון שיעלה לרצון לפניו כל אשר חידשו מחידושי התורה כקרבן הקרב על גבי המזבח, וכמו שכתוב בספר חסידים תק"ל ופירש הגאון החיד"א זיע"א שם בהקדמת לב אריה כתב משם רז"ל בזמן שבית המקדש, כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש כתיבה זו עולה לו במקום קרבן.
ובזה פירוש זבח ומנחה לא חפצת עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שיעלה במקום קרבן עד כאן לשונו.
עוד ראיתי להגאון חיד"א זצ"ל בספר פני דור בפרשת אמור בפרשת והקרבתם מנחה חדשה שהביא דברי הרב לב אריה הנזכר, שכ"כ משם הזוהר ובזה פירש כמה פסוקים בדרכים שונים והאים עי"ש. וזה הרמז והקרבתם מנחה חדשה לה' שנתחדשו בתורה וכתיבתו כי עולה במקום קרבן וזהו והקרבתם.
וזה רמז ראשי תיבות י'ום ו " הקרבתם מ'נחה ח'דשה ל'ה', מחילה עם הכולל שהיא קרבן שמכפר ויהיה לכם מחילה עד כאן לשונו.
ומעתה עלי דידי רמי להתנצל מיד מבקרי קונטריס זה, זה יצא ראשונה כשאני כותב בשמות הרבנים תוארים משונים זה מזה כגון כהה"ר כמוהר"ר לא ממני יצאו הדברים אני לא החסרתי ולא העדפתי רק אני כותב כל אחד בתואר שמצאתי אליו כתוב בשמו אם רב או מעט, או באיזה מכתב השלוח אליו, או באיזה יחס כתובה או בשאלה שנשאל מזולתו, או באיזה נוסח מצבה, או מאיזה ידיעה מכתבי הראשונים ללשונותם בארשותם.
ואין אני דומה כי אם לצלם שחוטף הצורה בדמותה וצלמה כי אנכי קטן לא ידעתי דבר בער אנכי מאיש, ואין ראש קולומוסי יד ושנון לתת תואר לגדולים ולנגוע בקצה כנף מעיל כבודם, כי מי אנכי ומי ביתי לבוא עד הלום, כל רואי ילעגו לי יפטירו בשפה כי במה נחשב הוא בבלי דעת מלין יחבר.
ואשר על ידו השנ'י לא נודע לי מחכמי המערב מעט מן המעט תרומה מן חברי ומפני זה היה עם לבבי למנוע עטי מלכתוב עוד, אבל אמרתי אני אל לבי כי זולת עט סופר אין זכרון לראשונים, ומה שידעתי ונגלה אלי אעלהו על ספר, ומה שלא ידעתי אבקשה מזולתי שגם המה אם נגלו אליהם איזה ידיעות יעלו אותם בכתב בעט ברזך ועופרת ומנהי מהם תסתייע מילתא.
וכל העוסק בזאת המלאכה, יתברך מאלהי המערכה, ויצו ה' אתו את הברכה, ואם אני בעצמי שגגתי בידיעות אשר כתבתי, אל יחר אף הקורא אתי תלין משוגתי, והרוצה לסעוד יאכל הכשר ויניח בשלחן עצמות וקליפין וגידין.
ומחילה אני מבקש מכל הרבנים הנזכרים בקונטרס זה אם לא כתבתי סדרם ושבחם כראוי להם. ויען השלי'ש להודיע באתי שהחכם שלא ידעתי מקום משכנו ואהלו אני כותב בסתם שהוא מן המערב, ומי שלא ידעתי זמנו בפרטות אני כותב בסתם חי במאה פלונית.
כל זה נהיה מידי איש פתי ושוגה לא חכימא ולא רבי יתקרי כי אם זבוב קצוץ כנפים, ערל שפתים, הצעיר יוסף בן נאיים סי"ט, בן לאדוני עטרת ראשי נזר תפארתי כמה"ר יצחק זצ"ל, נפשו רוחו ונשמתו במשכנות מבטחים, אהל ישרים אהל הצדיקים, וזכות הרבנים הנזכרים בספר זה וזכות אבא מארי זצ"ל תגן בעדי ובעד בני ביתי בכלל ובפרט הע"י אמן כן יהי רצון, אל יחסר המזג, ובחיי אריכי ומזוני רויחי, ואל ישלוט בנו עין הרע ויצר הרע אמן כן יהי רצון.
סוף הקדמת רבי יוסף בן נאיים לספרו " מלכי רבנן "