צדיקי מרוקו ונפלאותיהם

חנניה אלפאסי – היהודי האחרון – עמק האוריקה

באדיבותו של נסים קריספיל

אני מבקש להעלות כאן משהו שכתבתי עליו 

חנניה אלפאסי – היהודי האחרון – עמק האוריקה

נסים קריספיל

רבי שלמה בלחנס
מקום יש בחבל מראכש ואוריקה שמו, שמתקשרים בו עבים להרים.
הרים מפיחים צינה בעבים, ועבים ממטירים עליהם מטר. פעמים שצינה שמפיחים בהם מרובה ועבים מטיפים מיני כוכבים נוציים לבנים המשליגים רכסי הרים. ועם שקץ הקיץ, החמה משחלחת בהם ועושה כוכבים לטיפות ואלה מנזלות בהר וטיפה מצטרפת לטיפה, וזרזיף ליובל, ויובל לנחל, ונחלים לנהרות ואוריקה מלכד אח כולם. בידוע הוא שכל מקום שיש בו מים, יש בו גם עדן. וגנות ממעל לנהר המעלים כל טוב הארץ. מיני ירק ועצי פרי, ומעליהם מתגבהים כפרים שבתיהם בתי אבן וטין מגובבים זה על גבי זה. ואנשים שבהם גרומים ושחומים. ומי שאינו ממין עובד אדמה אינו יכול להימנות עימהם. וקבר יש מעל לנהר ור׳ שלמה ביל חנש שמו, שאותות ומופתים שעשה בחייו ובמותו מתקשרים לנחשים. במתחם הקבר גרים ימנה וחניניה אלפאסי שנתגלה להם הצדיק בחלומם בימים שארזו מטלטליהם וביקשו לעלות עם יהודי אוריקה לארץ ישראל, ואמר להם: ״יודע אני שעזה עליכם אהבתכם וערגתכם לארץ ישראל, אך מה יהיה עלי? מי יהא משגיח על חלקת קברי, שהרי נטלתם שרביט זה מזקנתכם סעדה אלפאסי ששירתה אותי בקודש למעלה משמונים שנה. עמדו השניים ופרקו מטלטליהם, נפרדו מיקיריהם, נטשו את כפרם אלגזי ועברו להסתופף תחת קורת צלו של הצדיק. ריבון העולם לא העניק להם פרי בטן ואת מה שהעניק לימנה שעה שהייתה נשואה לרפאל אוחנונא נטל המנה, בעודם עולי ימים, והם קבורים על ראש ההר באיית אלבריזא. ימנה שפניה טובות ומפיקות אורה, משרתת את המבקרים הבאים להשתטח על קברו של הצדיק ומטפחת את גינת הירק והתבלין הנשענת על נהר האוריקה כשהמשרתת הערבייה הזקנה סוליקא עוזרת לידה. חנניה, העזר שכנגדה, נוסע בימי חמישי למראכש העיר הגדולה, מביא לשם מפרי גנו ומביא משם חבילי נענע, סוכר, קפה, קמח ובשר. 
גם אח מועדי ישראל הם חוגגים בחלקת הקבר ואינם מבלים במחיצתה של קהילת יהוד מראכש. ומעשה שהיה בערב פסח שהוזמנו לחגוג את החג בביתה של מזל בן סוסאן. משתם סדר ליל פסח, שעה שנטו השניים לישון, ראתה ימנה בחלומה אח חדרו של הצדיק כשהוא מואר באורות אדומים וכחולים וצדיק אחד ששק מלא דינרי כסף על כתפו עומד ומחלק צדקה לצדיקים שישבו סביב לקבר. הצדיק חולף על פניה של ימנה, מפנה אליה את גבו ואינו מעניק לה מנדבתו.
נתעוררה ימנה משנתה העירה אח חנניה משנתו וסיפרה לו את חלומה.
עמד גם הוא וסיפר לימנה שבחלומו חש מעין נמלול בשתי רגליו ונחשים ותולעים, רחמנא לצלן, מטפסים על גופו והוא מנסה להרחיקם מעליו, אך ללא הצלחה. עמדו שניהם ופירשו זה לזו את חלומם ועלו בלבם הרהורי חרטה על שנטשו את קברו של הצדיק ולא עשו עמו את סדר ליל הפסח. ב־א׳ של חול המועד נזדרזו ורכבו לקברו של הצדיק ומצאו את סוליקא המשרתת הזקנה סועדח בפת לחם במתחם קברו של הצדיק. נזדעזעו השניים וזעקו זעקה גדולה, עמלו והכשירו את קברו, ביקשו ממנו סליחה ומחילה והבטיחו שלא ינטשוהו לעולם.
לימים, כשהייתי פוקד אח חלקת קברו של הצדיק הייתי שואל את ימנה, עד מתי תמשיכו לשבת כאן לבד בעמק האוריקה? מדוע לא תעלו לארץ-ישראל? וימנה הייתה מפנה אלי את פניה המאירות ואומרת: ״עוד לא נכתב לנו ואין מי שיישאר עם הצדיק.״ בביקורי האחרון בחלקת קברו של הצדיק שאלה אותי ימנה שאלות רבות על ארץ ישראל ומנימת קולה הבנתי שגמלה בלבה החלטה לעלות לארץ ישראל. ״ומה יהיה על הצדיק?׳׳ שאלתי. השפילה עיניה הטובות ואמרה, ״הצדיק הוא צדיק גדול והגיעה השעה שידאג לעצמו בעצמו.״

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

פברואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  
רשימת הנושאים באתר