צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אברהם עבו בן-יחייא (אוטאת אל־חאג׳) 

לר׳ אברהם עבו בן-יחייא היה שמש. פעם בליל שבת בא ערבי והתחיל להשתין על הקבר. עודנו משתין והתחיל לצעוק. כאשר באו אנשים ושאלו אותו מה עשה? ענה שהוא התחיל להשתין על מקום הצדיק. המשפחה שלו הביאה שמן למאור. התחננו. סוף סוף שוחרר. בחלום בא הצדיק לאותו ערבי ואמר לו שזו הפעם האחרונה שהוא מקבל את בקשתו, ושבפעם הבאה כל הטירות של המוסלמים תיהרסנה. מאז התחילו המוסלמים לפחד ממנו.

ר׳ אברהם קוריאט (מוגאדור)

נפטר ב-1845. משפחת קוריאט היא משפחת רבנים מפורסמת מאוד. כנראה שכאן מדובר על ר׳ אברהם קוריאט מחבר הספר ״ברית אבות״.

ר׳ אברהם תורג׳מן(בני סביח)

ההילולה שלו נערכת בי״ד בטבת ומתקיימת עד היום על-ידי צאצאי המשפחה בארץ. שייך למשפחת קדושים. הוא אביו של הקדוש ר׳ מרדכי תורג׳מן. לפי המסורת, ר׳ אברהם תורג׳מן היה רב שלימד ודאג למחסורם של כל תלמידיו.

עכשיו שהוא מת היינו הולכים לבית שלו להדליק שם. אנחנו מכירים רק את החכמים. הולכים להדליק בבית שלו נרות ושמן ומבקשים ממנו ואז נרפאים. לא ידענו מה זה רופא. פעם הגיע בעלי עד למוות. התחילו לקרוא קריאת שמע ואז הלכנו לבית ר׳ אברהם, והדלקנו נרות, ובא דוד של בעלי וכתב לו ואז הבריא.

ר׳ אהרן אביחצירא (תאבוגימת)

היה חי בתאפילאלת, ולפי המסורת היה בסיור באיזור כדי לאסוף כסף לארץ-ישראל ונפטר שם. ההילולה שלו נערכת בחודש אלול. הוא בנו של ר׳ יעקב אביחצירא הקבור בדמנהור, ואביו של ר׳ אליהו אביחצירא.

ר׳ אהרן אסולין (תעג׳דאד)

הקבר נמצא כשני ק״מ מהמלאח. ההילולה שלו נערכת בט״ו בשבט.

היה קרוב למלאח שלנו. אף אחד לא ידע עליו. עד שבא הנהר ביום שבת. הנהר עלה על גדותיו. בא בחלום לאדם אחר ואמר לו שימסור לכל היהודים שהוא, ר׳ אהרן אסולין, יחזיק את העיירה ושלא ידאגו ולא יקרה להם שום דבר. זה היה לפני כשלושים שנה. מאז התחלנו לערוך סעודה. וכל שנה עורכים לו סעודה בט״ו בשבט. אז הראה את עצמו. וכל שנה אנו עורכים לו כאן הילולה. הלכנו ביום שבת. בא הנהר, עלה על האיזור שבו היו הערבים ועמד ליד קבר הרב. הערבים התפלאו באומרם: איך לאיזור של היהודים הנמצאים במקום נמוך לא הגיעו המים ואנחנו הנמצאים על הגבעה, כל בתינו נהרסים. וגם בית ״השריפה״, שם היו קוברים את מתיהם, נהרס. בא הנהר ליד בית-הקברות שלנו ועצר. כמעט ונכנסו למלאח שלנו. אז באו היהודים וחפרו.

ר׳ אהרן אסולין(פרכלה)

הצדיק נחשב לבעל המקום, ועל קברו משתטחים יהודי האיזור. ההילולה שלו מתקיימת בחנוכה.

שחילקו את הדברים שלו, אמא קיבלה קמיע, קמיע מכסף. היה חכם אצלנו, יודע סוד. אמר פעם למימון ז״ל: אם אתה רוצה לקחת זהב, אראה לך איך לעשות זה. אמר לו: לא אוכל לקחת זהב. פעם בא אליה לאמי בחלום ואמר לה: אם היו אנשי פרכלה מכירים בערכי, היו שוקלים אותי במיליונים. הוא לא היה מרשה לאויב להיכנס לעיר. כן, כתב קמיע ושמו אותו בכניסה לכפר, שלא ייכנס האויב. אף פעם לא נכנס. מנסים להיכנס ולא מצליחים.

הצדיק עשה איזה נס לאבא. כשהייתי צעיר אז בפרכלה, כשבאו הצרפתים, בנו משרד שלהם בכפר הנקרא תינג'ידאד. החיילים הצרפתים שולחים מוסלמים לקנות מחייא מהיהודים על מנת לשתות. בא מוסלמי אצל אבא ואמר לו: תן לי בקבוק מחייא. אם זה שווה לירה, למשל, נתן לו שתי לירות. הגוי מכר לחייל. החייל השתכר, לקח הרובה שלו והתחיל לירות. הרג גויים, חיילים. השלטונות לא ידעו איך לתפוס אותו. מי שהתקרב היה יורה עליו. זרקו רימון יד מרחוק והרגו אותו.

 אבא שלי מבקש מה׳ יתברך. שמונה ימים הוא לא יצא מהבית. גם לא האחראי על היהודים. הנס הראשון שנעשה לו: האדם ששתה את המחייא נהרג. אם לא, היה מגלה מי המוסלמי שמכר לו וזה היה מגלה מי היהודי שמכר לו. רחמנא ליצלן, נהרג. אחרי זה, השלטונות באו לוועד היהודים שבפרכלה. לא שאלו אותם מי מוכר כאן מחייא, ואז היו מוכרחים לגלות את שם אבי, אלא שאלו אותם מי כאן עושה מחייא, ואז אמרו לו: כולנו עושים מחייא, כולנו. זה עוד נס. אבי, שמונה ימים, מפחד וצועק: הו, ר׳ אהרן אדוני, צועק עליו, תעשה לי נס, שאהיה עבדך ואדליק לך נרות. הצל אותי. יו״ר הוועד בא אל אבי ואמר לו: את מי שאתה עובד, תמשיך לעבוד. כולנו הסכמנו. אם היה המושל שואל אותנו מי מוכר כאן מחייא בכפר היינו אומרים לו שזה אתה. אבא הוא שעשה. זה היה מקצועו. אבל שאל: מי עושה, לא מי מוכר. אמרו לו: כולנו עושים. מאז תמיד מדליק ועושה לו כבוד גדול. קדוש גדול. שלושה ימים אבי ואמי צמו בגלל העניין הזה.

ר׳ אהרן הההן(תאזנאכת)

נקרא גם ר׳ אהרן הכהן הגדול. קבור בבית-הקברות היהודי, ליד קבריהם של כהנים קדושים אחרים, וביניהם ר׳ אפרים הכהן, ר׳ יוסף הכהן ור׳ יעקב הכהן. ישנן עדויות רבות על ביקורים בקברים אבל אין פרטים על מעשיו וניסיו.

ר׳ אהרן הכהן(זמנאת)

נקרא בפי היהודים גם סייד אהרן כהן, וסייד אהרן, ובפי המוסלמים סידי הארון או סידי מול לברכאת, היינו, אדוני בעל הברכות. באותו מקום קבורים גם מוואלין אל-גומרא. נערץ גם על-ידי המוסלמים.

אין לנו על ר׳ אהרן הכהן שום סיפור אבל לי יש סיפור שאני שמעתי אותו מפי מוסלמי אחד. מתי? היינו רוצים לעשות ט״ו בשבט או משהו. היתה לנו חברה של רשב״י, שהיו חופרים וקוברים מתים. קניתי עגל, לקחנו שוחט ושחט. בא מוסלמי אחד ואמר לשוחט: אתה מכיר את הצדיק הזה? זה צדיק והם המוסלמים קוראים לו: סידי מול ברכאת. אמר לו: אתה יודע שמזמן, כך מספרים המוסלמים, באה משפחה של מוסלמים וישבה ככה ליד בית-הקברות, קצת רחוק מבית-הקברות. באה משפחה וישבה ככה שמה. היתה להם נערה סומא. היו עושים לה צרות. פעם, מסכנה, נמאס לה ונתנה את עצמה ככה לדרך. הולכת, הולכת… עד שהגיעה. לא ידעה. עד שהגיעה בדיוק ליד הקבר של הצדיק. ישבה ובכתה. פתאום היא שומעת קול, שקוראים לו מבית-הקברות: ר׳ אהרן! ר׳ אהרן! אנו מחכים לך בבית-הקברות לבוא ללמוד. אמר להם: תסלחו לי, אני הלילה לא בא כי יש לי פה אורחת שאני לא יכול להשאיר אותה. הוא ישב שמה ואמר לה. העביר ידו על העיניים שלה ולמחרת היא רואה. חזרה לבד. בני המשפחה ראו אותה: מה קרהו מה קרהו סיפרה להם כל העניין. שמחו, עשו איזה כבוד! מאותו יום והלאה הם כיבדו את המקום הזה וקוראים לו מול לברכאת.

אז ככה עשינו חברא של סייד אהרן הכהן. לומדים זוהר. ביום ששי הולכים  לשם. כל אחד הולך, עושים סעודה. פעם היה מוסלמי ימח שמו, היה שונא, שונא ממש. פעם שניים מהחברא שלנו הלכו. היה איזה מעבר מים ליד השדות שלו. לקח עצים [ענפים] של זיתים והיה נותן מכה להם. הלך אחד מהם והיה מתמרמר אצל הצדיק ואומר לו: אם אתה לא תראה לנו את הנס שלך במוסלמי הזה, אנחנו לא מאמינים ולא עושים. אז מה קרה לו? רק הלך הביתה המוסלמי, נכנסה בו רוח סערה של שטות והיה משתגע. ככה נשאר איזה שלושה ימים.

ר׳ אהרן הכהן(אמזוגין)

פעם אחת, אבי היה חולה. לקחתי אותו לקזבלנקה. אחר-כך לקחתי אותו לוארזאזאת. שמה יש רופאים צרפתיים. ניגשתי לצדיקים הללו. בבוקר ישבנו ככה. אני חשבתי שיש מים באותו מקום, לפי דעתי ראיתי מים. לקחתי ומרחתי לאבי בכל גופו. אחר כך הסתכלתי על המקום. אין מים. אחר כך אבא הבריא. במשך שלושים שנה היה בריא עד שנפטר כאן… זה היה הנס שאני ראיתי במו עיני בצדיקים הללו.