פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

 

דברי שלום ואמת מאת הרב שלמה טולידאנו . כרך אלף.

רב עמרם אבורביע (י"ז באדר תרנ"ב (1892)‏[1] – ז' בטבת תשכ"ז (1966)) היה רב ראשי לעדה הספרדית בפתח תקוה.

[עריכה]תולדות חייו

נולד בטטואן שבמרוקו הספרדית לרב שלמה אבורביע (משפחה שמקורה מקסטיליה שבספרד[2]) וליוכבד לבית כלפון. לאביו היה בטטואן בית מדרש שנקרא "מדרש שלמה" ולאחר שעלה החזיק בביתו בעיר העתיקה בירושלים ישיבה בשם "אור זרוע".

עלה ממרוקו לארץ ישראל בשנת תרס"ו (1906) בהיותו כבר מצווה עם סבו הרב יוסף אבורביע וסבתו ביליידא. המשפחה קבעה מושבה בעיר העתיקה בירושלים. למד בישיבת "טובי ישבעו" של עדת המערביים ולאחר מכן עבר לישיבת פורת יוסף. היה תלמידו של הרב יוסף חיים הכהן, ששימש ראב"ד ונשיא של עדת המערביים בירושלים. הוסמך לרבנות ולדיינות על ידי מורו ולימים נשא לאשה את בתו רבקה. נולדו להם חמישה בנים ובת.

הרב אבורביע שילב תורה ומלאכה. בשותפות עם ידידו הרב יוסף שלוש, ראש עדת המערביים בירושלים, ניהלו בית מסחר לספרים ולתשמישי קדושה בעיר העתיקה ובהמשך בשכונת מחנה יהודה בירושלים. הם עסקו בהוצאה לאור של ספרי קודש ובמשלוח ספרי תורה ליהדות צפון אפריקה ולגלויות נוספות. במקביל היה ר"מ בישיבת "פורת יוסף" שבעיר העתיקה ומגיד שיעור בישיבת "שערי ציון" מיסודו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שמינהו כרב שכונות הנחלאות בירושלים. שימש גם כשוחט ובודק. כשלושים שנה שימש דיין בהרכב בית הדין של עדת המערביים בירושלים, בראשות הרב בן ציון אברהם קואינקה.

בשנת תר"פ (1920) נמנה הרב אבורביע עם מייסדי שכונת בית וגן בירושלים. בשנת תרפ"ז (1927) יזם את בניית בית הכנסת "אור זרוע" בשכונת נחלאות, שכלל בית מדרש בראשותו. בשנת תרפ"ט(1930) נבחר לחבר הוועד הפועל של עדת המערבים בירושלים. הרב אבורביע היה ציוני פעיל עוד לפני הקמת המדינה ונטל חלק במאבק להקמת המדינה. בשל קשריו עם "ההגנה" נעצר על ידי שלטונות המנדט. התנדב למשמר העם. בניו נמנו על הנוטרים, היו חברי מחתרות ובהמשך שירתו בצה"ל.

בשנת תשי"א (1951) נבחר על ידי הרבנות הראשית לישראל כרב ראשי לעדה הספרדית בפתח-תקוה לצדו של הרב האשכנזי, הרב ראובן כץ. מסר שיעורים בבתי כנסת במרכז העיר: בית ישראל, אוהל חיים ובית אברהם (מכונה "בית הכנסת הגדול לספרדים") שיסד על ידו. בשבתות מסר שיעורים גם בשכונות נוספות. היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ויו"ר המועצה הארצית של ארגון רבני עדות המזרח.

נפטר בפתח תקווה בז' בטבת תשכ"ז (1966).

למעשה סקירה היסטורית של ההרכב הדמוגראפי בארץ במשך הדורות, מגלה כי לא יכול היה להתפתח מנהג אחיד בא״י. היו תמיד קהילות שונות בארץ. היתה תמיד קהילה אשכנזית בירושלים ובערים אחרות בא״י, ששמרה על יחודה. השל״ה הקדוש עלה לירושלים בראשית המאה הי״ז והיה לרבה של הקהילה האשכנזית בירושלים. במאה הי״ט הגיעו לארץ תלמידי הגר״א ותלמידי הבעש״ט והקימו בה קהילות חשובות. לגבי יהדות צפון אפריקה, יש לנו ידיעות קדומות ומדורות שונים. בתחילת המאה הי״ג ביקר בארץ המשורר ר׳ יהודה אלחריזי והוא מספר בספר ״תחכמוני״ שלו(שער ארבעים וששה) כי מצא בירושלים ״את הקהילה החשובה מן המערבים״ שבראשה עמד ר׳ אליהו המערבי. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

מרץ 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר