רבי דוד ומשה- י.בן עמי ואחרים

רבי דוד ומשה – מתוך ספרו של יששכר בן עמי – הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו

הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס- האוניברסיטה העברית

ירושלים – תשמ"ד

40.135 ״פעם מוסלמי אחד מצא את עצמו במקום הקדוש ואמר משהו נגד היהודים. הוא התעוור. כל פעם שהסתכל לכיוון הצדיק, היה רואה. כשהסתכל לכיוון ביתו לא ראה כלום. כאשר התעייף, פנה לקדוש והבטיח שכל שנה, ביום ההילולה, יביא שתי חבילות עצים לקדוש. בהילולה הביא את העצים. רצו היהודים לשלם לו, אבל הוא סיפר כל מה שקרה לו. מוסלמי אחר גנב משהו מהמקום הקדוש הזה. כל פעם שרצה ללכת בכיוון ביתו, עמד בפניו נחש. עד שהתעייף והחזיר את מה שגנב. הוא ביקש סליחה ורחמים״.

41.135 ״אני, בני הקטנים הראשונים לא נשארו בחיים. החלטתי להשתטח על קברו של הצדיק. הבאנו שני כבשים לשחיטה, ובלילה השארתי ליד המציבה את החגורה שלי, באותו לילה, עליו השלום, אני חולמת, והנה אני נמצאת בין המון יהודים שבאו לחגוג את ההילולה. והוא מחפש אותי בין האנשים, עד שמצא אותי ונתן לי שלוש חתיכות בשר. שמתי אותן בין שדי והן מטפטפות דם. מספרים שבשר חי בחלום לא סימן טוב. בבוקר סיפרתי את החלום הזה לד׳ אברהם אלכטאט. אמר לי שאני עומדת ללדת שני בנים. כך היה. בן ראשון קראנו לו דוד והשני משה. אחריהם ילדתי את הבת שלי סעדה, הגרה בבית־ שמש״.

42.135 ״פעם אחת, בזמן מגיפת הטיפוס, קיבלתי מחלה זו. היה לי עגל כי היתה לנו פרה, ואני בעצמי נהגתי לחלוב אותה, כדי שלא לקנות חלב מהמוסלמים. אני בעצמי עשיתי גבינה ולבן לבני. לילה אחד, עליו השלום, נכנס [הקדוש] עם אנשים ואני אז הייתי חולבת וגוססת. בלילה הוא נכנס עם ארבעה אנשים, לקח סכין שחיטה ביד ימין וביד שמאל החזיק פנס. הוא שם את הפנס על ראשי. בפנס היה נר גדול. נדמה לי שעמדו לשחוט. שאלתי את עצמי ואמרתי להם: מה אתם עומדים לעשות לנו? לכו לשוק של הכפר תלוואת, ושם תקנו בהמה לשחיטה. שלושת האנשים יצאו ונשאר הוא, עליו השלום. החזיק את הפנס הזה ביד שמאל, וביד ימין החזיק סכין השחיטה עם ידית לבנה… אמר לי: לו לא רחמתי עליכם, הייתי שוחט עכשו את חמשת האנשים הנמצאים כאן. היינו שלושה בניס, בעלי ואני. שאלתי אותו: למה? ענה שלא נותנים לו כבוד. צעקתי. התעורר בעלי וסיפרתי לו שהצדיק ר׳ דוד ומשה בא לי בחלום. הוא היה לבוש זוכה לבנה ומעליה לבש גלימה כחולה, כמו חכמי משפחת אביחצירא. על ראשו היה כובע אדום עם קאווק שחור. באותו רגע שצעקתי התעורר בעלי.

הדליק גפרורים. הלך לקיר ונדר כבש לאדוננו ר׳ דוד ומשה, עליו השלום. ומאותה שנה נוהגים אנחנו לערוך הילולה לר׳ דוד ומשה, בה שוחטים ומדליקים כוסות. ואפילו אין לנו מה לאכול, קודם כל ההוצאות להילולה, בללאה ובסידי, ר׳ דוד ומשה אלעזיז [היקר]. מאותה שנה, אנו עורכים הילולה, מדליקים כוסות כל יום שני, חמישי, ליל שבת וראש חודש. במוצאי שבת, יש לי עשר כוסות ועוד שתיים להורים״.

43.135 ״היה בקדוש עץ ירוק שצמח מתוך אבן, זו שקדיה. אנו נוהגים לעשות תספורת לבן כשהוא בגיל שנה. אנו שוקלים את השיער שלו, ותורמים כסף במשקל השיער, וזה כדי שנוכל לשים את השיער בקמיע על הילד. זה מוכרה. גם בת אותו דבר. בללאה ובסידי. מי שאינו יכול, מביא סעודה וחוזר״.

44.135 ״יהודיה אחת קיבלה את המנה שלה מהסעודה. וכששאלו מי לא קיבל את חלקו בבשר, הושיטה את ידה וביקשה בשר. נתנו לה והיא לא יכלה להחזיר את ידה לגופה. הבשר נדבק לידה. כל האנשים לא ראו אותה. והיא נדרה שהיא תשחט, ורק אז השתחררה ידה והבשר נפל מידה״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

אפריל 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר