עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

אדגר גדג'.

תוכניות " היחידות העממיות " ומחנות הנוער קסמו לו במיוחד " שיקום חברתי של נוער נחשל לצד רסקולריזציה שלו, תוך הפעלתם של מחנות צופיים שבהם הנוער מתחדש מבחינה רוחנית, עניינו אותו עד מאוד.

סֵקוּלָרִיזַצְיָה

^ל (נ') [מלטינית: saecularis של העולם, של הדור] חִלּוּן, הַפְקָעָה מִתְּחוּם שִׁלְטוֹן הַדָּת וְהַכְּנֵסִיָּה, שִׁחְרוּר מִפִּקּוּחַ הַדָּת: סֵקוּלָרִיזַצְיָה שֶׁל הַחִנּוּךְ בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר.

קברניטי המדינה המרוקאית הצעירה והחדשה פשוט קיוו כי שרל נטר תתמוך בהם בטיפול בנוער.

גדג' מדגיש שוב ושוב את תפקידו ההיסטורי של אלפונסו צבע כמנהיג חברתי ופוליטי, לא במשמעות הפוליטית הצרה כי אם במשמעות הרחבה, דהיינו ביכולת נדירה של איתור הנפשות הפועלות ומשחקי הכוחות במעגלים פנימיים וחיצוניים של הקהילה היהודית והפרוטקטוראט הצרפתי במרוקו.

הוא מתאר אותו כמנהיג פתוח לחידושים ולמשאלות לב כמעט אוטופיות, המעצב תוכן וארגון, המעניק את המימד הפרקטי, האפשרי, לכמעט בלתי אפשרי. בין השניים שררה הרמוניה בלתי רגילה, שכן השלימו זה את זה באורח נדיר :

" זולת ההקרנה האישית, הבינה האנושית, אומנות ניהול הצוות, הבנה הפסיכולוגיה של יחסי האנוש, איכות הפתיחות והמעוף של אלפונסו צבע, ספק אם יכולנו לקיים מפעל חינוכי כביר ששמו שרל נטר. אלפונסו צבע מצידו מרעיף שבחים באותה מידה על אדגר גדג', והאהדה ההדדית השפיעה גם על כל אנשי הצוות.

העצמאות האדיאית ויכולת הניסוח הנדירות של גדג' בשדה החינוך הובילו לא פעם לאי הסכמות מצד התנועה בפאריס ובארץ ישראל. ביחס לציונות בכלל, ולציונות הדתית בפרט, סבר גדג' כי אין לאמץ את המודל המזרח אירופאי, לפיו הקהילתיות סותרת בהכרח את הציונות, והעדיף לעצב קהילה ציונית אשר אינה סובלת מפרדוקס ומפיצול. 

אדגר גדג'.

אם הקהילה מושתתת על התפיסה הציונית, אזי אין העלייה בגדר של שבר או מפנה בחייה כי אם המשך טבעי לחינוך הקהילתי. לעתים נתפסה גישה זו כא-צינית, המטפחת אוריינטציה מקומית. גישה זו עוררה אי הבנה ופולמוס. עם זאת סלד גדג' מהציונות המפלגתית בנוסח המיובא מהארץ.

לדידו, מאוויים אלה טומנים בחובם יצר של הרס עצמי ולפיכך דחה אותם מעל פניו בעשייתו החינוכית. בשנת 1950 ארגן אלפונסו צבע קונגרס הדן בשאלות חברתיות ביהדות מרוקו, והזמין את אדגר גדג' להשתתף בו. " חשתי כי קונגרס זה נבדל מאחרים. חשתי כי אכן נרקמת פעולה של ממש " אומר גדג'.

אדגר גדג' אינו רואה במפעל חייו קריירה כי אם ייעוד : הוא רואה בהיגיינה המנטאליות ובהחזרת הנוער הנחשל למעגל החיים שפרשו ממנו לשולי החברה, הציר המרכזי של המפעל החינוכי בשרל נטר. הוא אינו מתפלא שההשפעה של שרל נטר הקרינה כלפי חוץ וחצתה את המעגל הפנימי של החברה היהודית והמעגל החיצוני של החברה הנוכרית הסובבת.

הוא מסביר כי תמצית המהפכה החברתית שחוללה שרל נטר היא בהפיכת הנוער ממרקם אליטיסטי לרקמה חברתית עממית ואטרקטיבית לכל רובדי החברה היהודית במרוקו, עד לכפרים נידחים באטלס התיכון.

מפעלו היווה, במידת מה, קריאת תיגר על תנועת הצופים הצרפתית הממוסדת, שלטעמו קווי החינוך שלה לא הלמו לחברה היהודית המרוקאית, שרבו בה משפחות ברוכות ילדים.

לדעתו היה צריך להיכנס לחיים מודרניים ולעצבם ברוח אחרת מזו שנהגו בצופים בצרפת. בשנת 1951 ארגן גדג' מחנה לילדי מראקש. ערב אחד מצא את מאתיים הילדים מרוכזים באחד האוהלים הגדולים. כששאל לפשר הדבר השיבה לו האחראית כי " הם חשים יותר ביטחון יחדיו.

גדג' מאייר את התיזה שלו בסיפור זה : לדידו היה צורך לעצב את הנוער בהדרגה לחיים מודרניים, תוך רכישת ביטחון עצמי. מההכשרות של הקאדרים לתנועה התקיימו באנגליה, בצרפת וכמובן בארץ.

נוסף לפעילות רגילה של תנועת נוער, ראו ראשי שרל נטר את עצמם אחראים על הקיום ההיסטורי של החברה היהודית במרוקו, ועל כן הוסיפו נדבכים חברתיים חינוכיים לפעילות הנוער המקובלת בתנועת נוער.

המסלול החינוכי שהיא עיצבה היה בנוי מעין תחנות תחנות, שכל אחת ואחת היא מבצע חלוצי לעצמו :

השלב הראשון ה Unites Populaires, שהוכשרו בתנועת הצופים, דהיינו, השכבה הבוגרת של הצופים קיבלה על עצמה להתמודד עם השכבה החברתית הנחשלת, החסרה השכלה בית ספרית בסיסית.

השלב השני : הוקמו " מועדונים לשיקום חינוכי Foyers de Rehabilitation scolaire , שנועדו להשיב את הנוער שנפלט מהמערכות החינוכיות הבית ספריות, למסלול בית ספרי. המועדון הראשון הוקם על גבי מגרש נטוש בקזבלנקה.