כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

ביום השלישי שמנו לדרך פעמינו במשמרת ששיה רוכבי סוסים ערביאים בעלי מלחמה, לשמור אתנו מהעומדים על הפרק להשחית כל הלובשים מלבוש נכרי הולכי על הדרך. ונלך מאחרי קיר חומת העיר עד שהגיענו אל דרך סלולה.

70 – באמרי סלולה לא יעלה על לבך, כי דרכיהם כדרכינו הולכות למישרים במעברות ובתיקונים ( נוחים למעבר ומתוקני ) מעשי ידי הטבע יאירו על פני כל המערב בהוד ובהדר, אך כל ידי אדם תרפינה, אים מסקל אבן, אין מרים מכשול.

בלכתנו בדרך תכנתי עלילות ( חישבתי את מעשי ) לדעת את האנשים ואת שיחם, למען אמצא חן בעיניהם בהתנהל גם אנוכי לאטם ( לאט כמותם ) , כי לא ידעתי איך יפול הדבר, ובאיש ישראל התוכחתי בדברי תורה, והסבותי לב שניהם ( הגויים והיהודים )  להטות עלי חסד.

80 -ויהי השמש אל מחצית היום ונשב לאכול לחם בנאות דשא תחת צאלי עצי השדה אל מיכל מים הנגרים בלאט ובנהמת חסד. המליץ רפד שמיכה על החציר ויכרה ( והכין לנו סעודה )  לנו כרה, מכֹלת מביתו די השיב את נפשנו.

 

והנכרים גם המה התיהדו ( כאן השתתפו בארוחתנו הכשרה ) בארוחתנו, כי כשר הדבר, והשתיה כדת, אשישה ( כאן – כד ) אחת מים חיים ( יין שרף )  אשר החתים ( כדי להבטיח את כשרותה ) היהודי בטבעתו ובצמיד פתיל עליה.

85 –  הטופלים עלינו שקר לאמר " שלחן עם ה' מגואל הוא " ( המטבח הכשר )  הם נספחו אלינו לאכול ממאכלינו ולשתות משקויינו, והאיש דניאל ואחוזת מרעהו מאנו להתגאל בפתבג המלך ( המאכלים שהוצעו לדניאל הנביא והוא דחם ) וביין משתיו ויבחרו לאכול זרועים ולשתות מים.

גם הישמעאלים ( המוסלמים שליוו את השיירה )  שמו להם לחם לבדם, כי לא יוכלין לאכול את העברים או את הנכרים לחם כי תועבה היא להם. ארחי כן העמיסו הפרדים ונסענו.

90 – בפנות היום ובנטות צללי ערב, טרם יחשיך ויתנגפו רגלינו ( רגלינו כותתו בחשיכה ) על הרי נשף, תקענו אהלינו במישור מֻצל מרכסי הפסגה ( שהטילו את צלם במישור ), וילכו בתוכו הסוחר והמליץ שניהן יחדיו, ואני עמדתי בחוץ עם המשרת, כי אמר : לא יתכן יהיה כעבד כאדוניו.

נוהגי היֵמים ( לפי כמה מפרשים : הפרדים )  קשרו רגליהם כדרכם ביתר נצנחת בארץ, כי כמו שאין מלון לאורחים, כי אין מכלה לצאן ולא רפתים לבקר ולא אֻרוות לסוסים, וכולם שוכבים תחת אהליהם או תחת רקיע השמים.

100 – ויהי אך החלו להבקע עפעפי שחר ויתנצלו ( פשטו )  מרחבי רקיעי את מעטפות קדרותם ואנחנו קמנו איש ממקומו. ואשא עיני וארא הכוכבים במסלותם והנם מכניעים נצוצי יפעתם ( זוהרם )  ונסוגים אחור מפני שחר, ואתבונן אליהם ואומר כמצחק : אולי בהיותי מציץ על פני עצמים האלה אף שוכניהם יביטו במכוני. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 162 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר