שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי

שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי

האגרת לנדיבים אינה אלא קיצור של האגרת הכללית, והיא מכוונת ליחידים נדיבים הידועים לאנשי אי׳י התומכים בהם ובשלוחיהם. אף הן כתובות ע״י סופרים־אמנים בצורה  נאה, אבל פשוטה יותר, ולא על קלף אלא על גבי נייר. עליהן חתומים השולחים העיקריים בלבד, ובמקרים מעטים גם השליח עצמו. הן נכתבות בנוסח אחד בטפסים מרובים ומשאי­רים מקום פנוי לשמו של המקבל, והשולחים, או השלוחים בדרכם, ממלאים את השם. האגרות לנדיבים נשתמרו במדה מרובה יותר, משום שנכתבו בטפסים מרובים, וגם משום שמקבליהן התכבדו והתפארו בהן, ואף שמרו עליהן כעל דבר־שבקדושה, ככל דבר הבא מארץ־ישראל.

לפעמים מזכירים בראש האגרות לנדיבים (ובמקרים מעטים גם בראש האגרת הכללית) את העזרה שעזרו הנדיבים או הקהילות לשליח הקודם, את הדברים שסיפר השליח הקודם בשבח הנדיבים או ההבטחה שהבטיחו לשליח הקודם- ומביעים להם דברי־תודה על כך. את האגרת לנדיבים הדפיסו לעתים השלוחים בחו״ל, לפעמים בצרוף תרגום לאיטלקית, צרפתית, ספרדית או יהודית־אשכנזית, כדי שיהיו בידם טפסים מרובים להפיץ בין הנדיבים בקהילות.

מלבד האגרת הכוללת והאגרות לנדיבים הפונות אל הלב, מקבל השליח מידי שולחיו שטר כוח־הרשאה הנותן לתביעותיו תוקף חוקי. בשטר זה מייפים השולחים את כוחו להופיעכשלוחם המשפטי ולגבות בשמם כספי הקדשות, עזבונות, חובות וכוי ולהופיע בבית־דין ולתבוע בשם העיר השולחת כל זכות שיש לה. נשתמרו כמה שטרות כאלה החל מהמאה השבע־עשרה, אבל אין ספק ששטר כזה ניתן לשלוחים גם בדורות קודמים. נוסח שטר כזה שהראה שליח ירושלים בדרום־צרפת מצא חן כל־כך, עד שאחד מבני קהילת קארפינטראץ העתיקו והכניסו לתוך קובץ אגרות שערך בשנת תנ״ט (1699), וראוי הוא שנביאו גם כאן לדוגמא. וזה נוסח השטר:

״אנחנו ח״מ [חתומי מטה] חכמי ופרנסי ומנהיגי הק״ה והקהל הקדוש! אשר בירושלים תוב״ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו], בכח המסור לנו מכל הק״ק יע״א [הקהילות הקדושות יכוננן עליון אמן] מדעתינו ומרצונינו הטוב, הקנינו ד״א [ד׳ אמות] קרקע לשלוחינו הנבון וחכם כה״ר עזר אתאזי נר״ו, ואגבן מנינו והרשינו אותו מורשה גמור לתבוע ולקבל בעדינו ובעד ובשם כל הק״ק כל מיני כסף קדשים דשייכי לירושלים תוב״ב הנמצאים בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו, נדרים ונדבות, עזבונות וצוואות והקדשות, הכל כאשר לכל יתבע ויקבל השליח המורשה המי, בין מיד יחיד בין מיד רבים, כסף ושוה כסף וכל מאי דמתקרי נכסי. ומעתה ומעכשיו נתנו רשות גמור ויכולת מספיק ביד השליח המורשה הנזכר למנות ולהרשות מורשה ומורשים אחרים מאחד עד מאה. ושמנו יד שלוחנו המורשה הנז' כידינו, ופיו כפינו, וכחו ככחנו, ואמירתו כאמירתנו, והרשאתו כהרשאתנו ותביעתו בתביעתנו, וטענתו כטענתנו, וקבלתו כקבלתנו, וגביתו כגביתנו, ופשרתו כפשרתנו, ומחילתו כמחילתנו, ושוברו כשוברנו, באופן שכל מה שיעשה שלוחנו המורשה הנז׳ הכל רצוי ומקובל עלינו ועל כל הקהל הקדוש כאלו נעשה על ידינו ממש, מבלי שנוכל לומר למורשה שלוחנו הנז׳  לתקוני שדרתיך ולא לעִותי, אלא כך אמרנו לו: זיל דון וזכה לנפשך והנפק לגרמך ולחלקך, וכל מאי דמתענית לך מן דינא עלינו ועל כל הקהל הדר. וחומר וחוזק הרשאה זו כחומר ובחוזק כל שטרי הרשאות הכשרים דנהיגי בישראל כהוגן וכפי תקנת הז״ל, דלא כאסמכת­אות, ובביטול כל המודעות על דעת הרשב״א ז״ל. וכל הנז׳ נחתם מידנו לאשר ולקיים ודלא להשלחא. וברשות השוכן בציון ובוחר בירושלים, וברשות בית דין של מעלה, וברשות בית דין של מטה, וברשות בתי דינים הצדק די בכל עיר ועיר מדינה ומדינה, אנו גוזרים בכח התורה הקדושה שנתנה על הר סיני על ידי משה רבינו ע״ה, שכל איש ישראל, יחיד ורבים, אשר בידו כסף וכל דבר דמתקרי נכסי, או איזה זכות דשייך לעיר הקדש ירושלים תוב״ב, שימסרם ביד שלוחנו המורשה הנז' וכל אשר יתן כתף סוררת לבלתי שמיע לקול דברינו אלה, פורץ גדר הוא, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה, ומחה י"י את שמו מתחת השמים והבדילו י"י לרעה מכל שבטי ישראל, לא יאבה י"י סלוח לו, ובהודע לנו שמו ושם אבותיו נחרימהו בכותל מערבי בקול קול יעקב תינוקות של בית רבן, והוא לבדו עונו ישא, וכל עדת ישראל יהיו נקיים. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה, לא יאונה אליו רעה, ונגע לא יקרב באהלו, וכל חותמי ברכות שהיו במקדש יחולו על ראשו ".