נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

 

נשות חיל יהודיות במרוקו – אליעזר בשן.

מגירוש ספרד ועד המאה העשרים

 והאשה הנזכרת הייתה הולכת עם אנשי חיל תופשים בה בשווקים וברחובות וקולה נשמע אני ישראלית בת ישראל איני רוצה בדתם, ועינינו רואות ואין בידינו מציל אהה על נפשנו…והאשה הנזכרת כי זה ירח ימים והיא בן הגויים ועדיין עומדת בדת ישראל.

ועמדו ראשי הקהל ושחטו שלושה פרים " כביטוי של הכנעה ובקשה, לפני חצר בית המלך, חסן הראשון, ששלט בשנים 1873 – 1894, כדי להחזיר את האשה, ושלח להם הצר הנזכר ודיבר אתם קשות דברי חירופין וגידופין וחזרו בפחי נפש "

בהמשך מתואר, שכעבור שמונה ימים הלכו עשרה מראשי הקהל למלך, אולי ימצאו תרופה, אבל ללא הועיל.

רבי איסתיר ממראכש 

באדיבות אשר בן חיים

מאמר אותו הביא בקיר שלו בפייס בוק

ברחוב תלמוד תורה בעיר מראכש התגוררה אישה בשם רבי איסתר סויסה לבית ויזמאן .

תואר שניתן לה בזכות פועלה ומסירותה למען תינוקות של בית רבן ולמען הפצת התורה בקרב נשים ונערות בעיר מראכש. 

רבי איסתר ובעלה הקימו מעין גן ילדים בביתם ברחוב תלמוד תורה . בחדר למדו הפעוטות את האותיות העיבריות .

הפעוטות היו מתיישבים על ברכיה של רבי איסתיר לפי התור ומשננים איתה את האותיות . הילדים אשר לא טעו בקריאת האותיות העבריות זכו לממתק בדבש . לקיים את הנאמר דבש וחלב תחת לשונך . 

האשה איסתר היתה דמות חריגה ויוצאת דופן בנוף של המלאח של מראכש . מקום בו הגברים שלטו בכיפה . עולם בו שלטו הגברים ביד רמה ועל פי הם ישק דבר . 

רבי איסתר אשת אשכולות . החזיקה בתארים רבים אותם רכשה בזכות ולא בחסד . היא נקראה הפייטנית . המיילדת . הפסיכולוגית . הרבנית . המורה גננת . הפרקליטה של בנות מראכש . .

כאשר הגיעו בעל ואישה לבית הדין הרבני בכדי להתגרש . היה אב בית הדין מפנה אותם לרבי איסתר . רבי איסתר בנועם דיבורה ובתבונתה היתה מפשרת ומשכינה שלום בין בני הזוג . הבעל שהיה כעוס ומלא טענות כרימון על אשתו יצא לאחר השיחה עם רבי איסתר מפויס ורגוע כך גם האשה . והשלום והשלווה שבו לשכון לבטח בביתם . 

רבי איסתר נהגה לסיים את ההכנות לשבת ביום חמישי בחצות הליל . ביום שישי עם בוקר יצאה לבתיהם של קשישים וקשישות עריריות במלאח . בכדי לחלק להם חלות .יין לקידוש . דגים ובשר . בכדי שיוכלו לשבות את יום השבת בכבוד . 
ובשעה שיזמרו את המזמור " היום מכובד הוא יום תענוגים לחם ויין טוב בשר ודגים " יהי שולחנם מלא ולא ריקם . 
רבי איסתר היללה ושיבחה את מצוות ניקיון בית הכנסת . לאחר שסיימה רבי איסתר את חלוקת המזון לדלים . היא היתה מתייצבת בבית הכנסת תלמוד תורה . נוטלת דלי מים וסמרטוט רצפה ומנקה את בית הכנסת כדי לקיים את הנאמר
" ונקה לא ינקה "

רבי איסתר השתתפה בערבי שירה ופיוט בלילות שבת במלאח של מראכש . היא ריתקה לשירתה הנעימה אנשים רבים ואף פייטנים ידועים אשר הצטרפו אל קהל מעריציה . 

איסתר ידעה לשלב את מקצועה כמיילדת ופייטנית . היא ניצלה את שירתה להנעים בקסידות בעת שהיולדת התייסרה בכאבי ציריה. כך הרגיעה והנעימה את שעותיה הקשות של היולדת . 

יום אחד הגיע מלך מרוקו לביקור שיגרתי בעיר מראכש . כל התושבים חויבו לצאת לרחובות לקבל את פני המלך . הרחובות קושטו בבדים בצבעי ירוק ואדום כצבעי דגל מרוקו . 

נשות הקהילה לבשו את מיטב בגדיהן . הנשים בקשו מאיסתר לשאת " מואל " לכבוד המלך . המלך הזמינה אל ארמונו ושם ביקש ממנה לשיר עבורו שיר בקולה הערב .איסתיר נענתה לבקשתו של המלך והרבתה לשיר לפני המלך . 

באחת הפעמים נקראה בבהילות לארמון המלך שם שהתה בת המלך הכורעת ללדת . ציריה התארכו על פני שעות וסבלה רב היה . הרופאים היו אובדי עצות ומבוכתם רבה הייתה . היא ניגשה בשקט ליולדת . אחזה ברוך בכף ידה והחלה לשיר לה קצידה .תהליך הלידה התקדם ברוגע הודות לאיסתיר שביצעה במיומנות את הפעולות הנדרשות . מבלי שהפסיקה את שירתה הקסומה והמרגיעה . 

לאחר זמן – מה פילחה צעקה חזקה את האויר ומיד אחריה נשמע קול בכיו של התינוק . איסתיר עטפה את התינוק הנולד בסדינים שהכינה והניחה את התינוק על בטנה של אימו הנסיכה . המלך שנכנס לחדר נשק לבתו על מצחה . ליטף את פני התינוק ופנה לאיסתיר ואמר – "את האשה היהודיה אשר ידעה להעניק לי ולבתי את האושר לו ציפיתי כל חיי . להביא יורש חי ובריא לארמון . 

כידוע בני מראכש מתלהטים ביתר קלות מהיותם נתונים לחסדם של הרוחות החמות הנושבות מהרי הסהרה . רבי איסתר נקראה לא פעם להכריע ולפשר בין שני רבנים שעסקו בלימוד סוגייה תלמודית .

בלהט הפירושים האפשריים לסוגייה .הם החלו להרים את קולם איש על רעהו . במהרה התלהט הויכוח המר עד כדי דחיפות הדדיות . רבי איסתר שהצעקות הרמות הגיעו לאוזנה ידעה להכריע ולפשר בין הניצים ולהשכין ביניהם שלום . 

רבי איסתר נהגה במשך שנים רבות להשכים קום בכדי להגיע לבית הכנסת להתפלל וללמוד תורה וגמרה .

בני מראכש והממסד הרבני נהגו בכבוד ברבי איסתר . ורבים היו באים לחזות בה לומדת בחברותה תורה עם תלמידי חכמים .

יהודי מרבאט שהתאסלם אך אשתו סירבה להתאסלם וברחה – 1894 .

ב -22 בינואר 1894 כתב הרב יהושע פינטו ממראכש ליצחק אבנצור, תורגמן של השגריר הבריטי בטנג'יר, על אירוע שהיה מעורב בו. משלחת של שמונה מנכבדי קהילת מראכש, וביניהם שלושה חכמים, התייצבה בפני הסולטאן בתאפילאלת בעקבות האירוע הבא " יהודי מרבאט נשא אישה מסאפי והתאסלם. כשנודע הדבר לאישה התחבאה ואיש לא ידע היכן היא. המושל קוידה שלח לקרוא ליהודים ו -18 אנשים התייצבו בפניו.

הקאדי מולאי מוסטפה, שהיה עם המושל, שאלם למקומה של אשת היהודי שהתאסלם אך הנוכחים ענו, שאינם יודעים, שכן הזוג זר במקום ומראכש היא עיר גדולה. בכל יום מגיעים אליה ועוזבים אותה אלפי אנשים. המושל טען, שעליהם להישבע ב " ספר , שאינם יודעים וכן שהם חייבים לחפשה. היהודים עשו ככל יכולתם, טענו שהם חפים מפשע וביקשו שיניח להם.

לבסוף סילקם מעל פניו. לאחר מכן חזר המושל על תביעתו ושוב אמרו לו היהודים שאינם יודעים היכן היא. כעבור ימים מספר דרש, שיישבעו ב "ספר " ביום כיפור. כששמע זאת הכותב, הרב יהושע פינטו, התחבא בביתו וחבריו נתנו למושל מתנות כדי שיניח להם. הם הבטיחו לחפש את האישה ואכן חיפשוה עד סוף חג הסוכות, עד שנודע שהאישה נמצאת בסאפי, בביתו של אירופי, והדבר נמסר למושל.

זה סירב להתחשב במקום המצאה וטען, שעליהם להביאה ולא – עליהם להישבע. לאור המצב החליטה המשלחת לצאת לתאפילאלת כדי להתלונן בפני הסולטאן, חסן הראשון, אולם לרוע המזל לא ראתה המשלחת את הסולטאן, ולכן חיכתה עד שיגיע לעיר אחרת ושם נפלה לרגליו.

לדברי הסולטאן כשיגיע למראכש יאזין לתלונתם. ביום הגיעו למראכש באו היהודים לראותו וביקשו בדמעות, שינהג בהם בצדק. הסולטאן קרה למושל קוידה, נזף בו על התנהגותו ואמר לו, שהנביא אסר להרע ליהודים. מאז שיפר המושל את התנהגותו.

במכתב נכר מקרה נוסף, יהודי שהתאסלם והמושל קרא לאשתו כדי שגן היא תתאסלם, אך גם לאחר ששהתה שם חודש ימים עמדה בסירובה. היהודים נתנו 60 דולר כדי לשחררה.

במכתה מן ה- 27 במרס 1894, המופנה אל סאטוב, שגריר בריטניה בטנג'יר, מסופר על יהודי שהתאסלם ועל אשתו שברחה.האיש נשא אישה מוסלמית ואמר, שישיג את אישתו היהודייה וישכנעה להתאסלם.

בתקופת החסות הצרפתית על מרוקו היו מקרי התנצרות או התאסלמות של יהודים. הרב שאול אבן דנאן דן בהיתר לאישה להינשא שכן בעלה, נפתלי בן סוסאן כהן, שחי בכפר, המיר את דתו ונפטר. לא נאמר בפירוש שהאישה לא המירה את דתה, אך אילו עשתה זאת לא הייתה השאלה מתעוררת כלל ועיקר.

סוף פרק מספר 14

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר