הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי-היחסים בין הקדוש וחסידיו

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

מסורות אלה באות להסביר מצד אחד את עובדת מציאותם של קדושים רבים מישראל במרוקו ומצד שני מצביעות באופן ברור על קשר פונקציונאלי בין יהודי מרוקו ובין עם ישראל. רבנים אחדים אמנם הוגלו מפני שלא עמדו במבחן, אך קיומם הנסתר והנגלה מהווה חוליה חשובה, אם לא עיקרית, בתהליך בדין וחשבון להילות הרשבי זיעא...במרוקוואו של המשיח. קדושי ארץ־ישראל הטמונים במרוקו מחכים שיגלו אותם. פעמים הם מגלים את עצמם וגם כאן יסוד אטיולוגי זה ברור במערכת פולחן הקדושים במרוקו, אך אין לדעת עד כמה גילוים המלא תלוי בהם ועד כמה הוא תלוי ביהודי מרוקו עצמם. דבקותם של יהודי מרוקו בהערצת הקדושים, וכתוצאה מכך בזכות המוענקת להם בגילוים של קדושים אלה, הוא יסוד חשוב במערכת קשרים זו. מכאן ועד למודעות כוללת על תפקידם הפעיל של יהודי מרוקו בקירוב הגאולה ובהבאת המשיח המרחק קטן. חלקה של העדה היהודית המרוקאית בכלל שבטי ישראל בתהליך הגאולה הוא עניין מרכזי, ולכן קיומה הפיזי לשם מילוי תפקיד זה מובטח: בשעת סכנת השמדה מגינים עליה הקדושים ונלחמים למענה

הקשר עם ארץ־ישראל בכל הנוגע לפולחן הקדושים אצל יהודי מרוקו מצא מימד חדש עם עלייתם לישראל, ואנו עדים לתופעה מעניינת של החזרת הקדושים ממרוקו לישראל, בין דרך התגלות בהלום, כמו ר׳ דוד ומשה ובין דרך נס של החלפת גופתו של עשיר ירושלמי שנפטר עם זה של ר׳ שלמה בן־עטר.

יש לציין שעם כל הכבוד וההערצה שזכו בהם השד׳׳רים והרבנים מארץ־ישראל מצד חכמי מרוקו, הכירו האחרונים בערך עצמם ובהרבה מקרים פסקו וסייעו לעמיתיהם בארץ־ישראל כשידם של רבני מרוקו על העליונה. מסורות מספרות על שליחים שנשלחו על־ידי חכמי ארץ־ישראל למרוקו, כדי לבקש את עצתם של ר׳ דוד בן-ברוך ושל ר׳ יהודה וראובן, בקשר לסוגיות שהתקשו לפרש. שני הרבנים ידעו כבר על בואו של השליח, ולא רק נתנו פתרון לאותן הסוגיות אלא גם החזירו את השליח מיד לארץ־ישראל, כשבידו ככר לחם חם שנתן לו הקדוש. מסקנת השליח היתה שחכמי מרוקו עולים בחכמתם על עמיתיהם בארץ-ישראל. ר׳ דוד בן־ברוך גם העביר לביתו תוך תנועת יד שד״ר מירושלים שהתגעגע למשפחתו והשד׳׳ר אמר לר׳ דוד בן־ברוך שהוא באמת חכם והוא יהיה עבד שלו.

חכמי מרוקו לא סבלו עלבון מצד שד"רי ארץ־ישראל. מסורת אחת מספרת שפעם נכח שד״ר מארץ־ישראל, ר׳ רחמים [מ]יוחס, בברית מילה במוגאדור בה נכח גם ר׳ חיים פינטו. הוא קידש על היין מבלי ליטול רשות, וכשהעיר לו על כך ר׳ חיים פינטו השיב: חכמי ארץ־ישראל אינם זקוקים לרשות. על כך רבו ואחד קילל את השני. לאחר מספר ימים נפטר ר׳ רחמים [מ]יוחס.

היחסים בין הקדוש וחסידיו

היחסים בין הקדוש ובין חסידיו מורכבים ולפעמים אמביבלנטיים. לצד ההערצה והאמונה העיוורת, היראה, הפחד והציות, מוצאים אנו גם את העמידה על המיקח, הוויכוח ואף האיום. בחלום, כמו בהקיץ, אנו עדים למערכת יחסים ולסגנון דיבור ישיר כמו זה המקובל בין שני ידידים שלפעמים מתווכחים ביניהם ואף מאיימים זה על זה עד שמסכימים להתפשר.

מצבים שונים אלה אפשר לבחון דרך הצורות השונות בהן פונים היהודים במרוקו לקדושיהם. לרוב פונה החסיד לקדוש כשהוא מתחנן לעזרתו. חסידה של ר׳ עמרם בן־דיוואן הסבירה שאומרים לקדוש ״אנו מבקשים ממך…״ ולא אומרים ״תן לי…״, וזה מבטא את הגישה המקובלת בקרב יהודי מרוקו.

יש והפנייה לקדוש נעשית כאל ידיד ואף מרמזת על כריתת ברית בין הפונה לקדוש. כך פנה חסיד של ר׳ מרדכי בן־עטר אליו ואמר: ״אם אתה בעדי תפתח לי איזו דרך טובה לפרנסה״;לר׳ דוד ומשה פנה חסיד במלים ״הו צדיק, אם תציל אותי אני יודע שאתה שלי ואני שלך״; ולר׳ דוד הלוי דראע נאמר: ״הו ר׳ דוד דראע, אם אתה תשאיר לי את הבת הזאת בחיים, והיא תקרא לי אבא, אני נודר שכל ימי חיי אני אהיה לך שליח עד שאתה תשלח אותי לירושלים״.

הפנייה לצדיק יכולה להתלוות בלחץ עליו, בתביעה שהוא יפתור בעיה המטרידה את הפונה. בחור שהביא עגל לשחיטה בהילולה של מול תימחדארת והעגל נעלם, אמר לקדוש: ״אדון סידי מול תימחדארת! הבאתי לך את העגל שלך. אתה תפתור את הבעיה שלך. אני נדרתי עגל ואתה תטפל בעניין. אתה תחפש אותו״;

 אמה של בחורה שלא רצתה להתחתן עם ארוסה פנתה לר׳ מכלוף דאגוראי בזו הלשון:״או ר׳ מכלוף, אתה תפתור לי את הפרשה הזאת״; חסידה של ר׳ חנניה הכהן שהלכה עם נשים אחרות לבקר אצלו בערב ומצאה את החדר סגור, אמרה: ״או ר׳ חנניה ! אתה שלנו ואנחנו מכירים רק אותך. מה יהיה אתנו? אל תבייש אותי עם אנשים אלה שרוצים לבקר אותך עכשיו״: לר׳ עמרם בן דיוואן הובאו אנשים חולים שפנו אליו: ״ר׳ עמרם ! או לחיים או למוות י ״ וגם ״הנה החכם: או שתבריא אותו או שתגמור אותו!״

הלחץ המופעל על הקדוש יכול להיות חזק ומלווה באיום סמוי. אב פנה לר׳ דוד הלוי דראע ואמר לו: ״אני משביע אותך שתגיד לי מדוע מתים הבנים שלי !״ ולאותו קדוש אמר יהודי, שמוסלמי האשימו בגניבת אדמתו: ״הראה לי את הזכות שלך״." הבקשה יכולה להיות אף מלווה ב״עאר״ והאיום כאן גלוי. יהודי שנפגע על־ידי מוסלמי התמרמר אצל ר׳ אהרון הכהן(דמנאת) ואמר לו: ״אם אתה לא תראה לנו את הנס שלך במוסלמי הזה אנחנו לא מאמינים ולא כלום״.

הפנייה לקדוש נעשית על־פי־רוב בדיבור. מעטים המקרים בהם היא נעשית בדרך אחרת: שמשו של ר׳ יהונתן סירירו השאיר מכתב על קברו עם בקשה לדאוג לו לצרכי הפסח: האבנים שליד קברו של ר׳ עמרם ק־דיוואן והסרטים התלויים בעץ לידו אמורים לשמש בקשות אליו.

כאשר אדם מטפל באופן בלעדי בקדוש יכולים המעריצים לזהות אותו עם הקדוש ולהפנות אליו את הבקשות. לפנייה כזאת ענה איש המטפל בחדרו של ר׳ דוד ומשה: ״אל תאמין בי, אתה תאמין בצדיק״.

ההתייחסות אל הקדוש היא כאל מתווך ומקשר בין המבקש לה׳. אם כי מופנית הבקשה לקדוש, ברור לכול ש״הצדיקים רק מבקשים מה׳. כאשר הם מבקשים ה׳ נותן להם, כי ה׳ לא יכול להחזיר את פני הצדיק ריקם״. לר׳ יחייא לחלו אמרו חסידיו: ״אנחנו מבקשים ממך, ואתה בקש מהקדוש ברוך הוא״

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר