עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

הערכה לפעולה….

י"ג שבט תשט"ו – 5.2.1955

עניין הכפרים עומד, כפי הנראה, לקבל תנופה. כך אמר לי אברהם ציגל, מנהל מחלקת העליה באותה תקופה, ובדעה זו, גם יהודה בגינסקי ז"ל, ראש מחלקת הקליטה באותה תקופה, אשר הגיע הנה אתמול, ובפגישה הראשונה בשדה התעופה אמר לי : " אתה הוא האיש אשר מעשיך בכפרים עשו להםכנפיים בארץ ".

אותו הדבר גילה כאן מנהיג תנועת העבודה באמריקה וחבר ההנהלה הציונית, מר לאוי סגל, וכה היו דבריו אלי : " אייער ארבע אין די דערפער האט געמאכט אטיפן קריץ ביי מיר אין הארץ " ( עבודתך בכפרים הטביעה חריץ עמוק בלבי ) – מתוך מכתב למזכירות תנועת המושבים.

היבול החל להבשיל

י"ד שבט תשט"ו – 6.2.1955

קיבלתי מכתב ממזכירות תנועת המושבים, בחתימתו של גרשון צוקר ובו הוא כותב בין היתר : "

חושבני שאני אהיה הראשון שאעביר אליך הידיעה המשמחת. הקבוצה של " איית בוגמאז " הגיעה היום לנמל חיפה והועברה ישר לחורבית שבחבל לכיש.ובכן יש בזה סימן כי הקרח התחיל להפשיר ויש תקוה כי הזרם של צאן מרעיתך יתחיל להגיע הנה….."

" ביבול שלך כבר מבשיל והולך – כה לחיי ".

קריאה לעזרה בתוך הואדי

כ"ט שבט תשט"ו – 21.2.1955

יצאתי ממראכש לביקור בכפרים איית רחלאת ואיי סעדילי. נלוו אלי, העיתונאי שבתאי טבת, מעיתון הארץ, נחמוני מצוות המיון ויהודה פרץ בעל המונית המיושנת. לאחר כברת דרך הגענו לאחד הואדיות לפני איית רחלאת. בעוברנו בואדי שקעה המכונית. נאלצנו לצאת מהמכונית ונכנסנו לתוך מי הואדי שהיו קרים כקרח.

ניסינו לדחוף המכונית ועל אף מאמצינו המשותפים לא עלה בידינו להוציאה מן הואדי. קראתי לעזרה בערבית ובנוסחה המקובלת " יא סאמעין – תעאלו " – הו השומעים קולי יבואו לעזרתי – ואחרי החרה החזיק הנהג וקרא בקול : " יא אחמד, יא עבדאללאה ", הד האזעקה הגיע למרחקים, ולהפתעתנו ולשמחתנו הופיעו כ-15 ערבים מן הסביבה, אשר יחד אתנו הצליחו לחלץ את המונית והוציאוה ליבשה.

שילמנו להם שכר טרחה והוספנו על זה ככר לחם אחת לכל אחד ומיני תרגימא שהיו בצקלוננו.

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

סכנה שניצלנו ממנה.

י"ג באדר תשט"ו 7.3.1955

בשעה שש בבוקר, בדרך לכיוון איית איברהים, הגענו למקום שממנו הכיוון לאיית חאכים ולא מצאנו את הפרדות אשר שכרנו אתמול, ושהיו צריכים להביא אותן למקום המפגש שנקבע. לאחר הליכה ברגל נודע לנו מתושבי הכפרים כי אנשי איית חאכים מחכים לנו במרחק מה ועמהם שלוש פרדות.

ביקשתי מהנהג לחכות לפרדות ולאחר מכן לבוא אלינו. אנו המשכנו ברגל בלווית סייר ערבי. הלכנו במשך שלוש שעות עד אשר הגענו לאיית חאכים ורק לאחר זמן מה הגיע הנהג יחד עם אנשי הכפר רכובים על פרדות.

מיד התחלנו בבדיקת המשפחות ורישומן לעליה. היהודים באיית חאכים ידועים כאנשים חסונים ואנשי מידות. עם סיום פעולת הרישום, בשעה שלוש אחר הצהרים יצאנו לדרך. נחומי – מצוות המיון – סיר בלרכב על הפרד. הפצרנו בו ולבסוף נעתר לנו, ויחד אתנו עשה שלוש שעות ברכיבה בשלג ובסערת רוחות.

בקושי רב שרכנו דרכנו והגענו למכונית. ערפל כבד כיסה את הארץ, והוא והשלג אשר התלווה אליו הכבידו על תנועת המכונית. נסענו באיטיות ואולי זחלנו עד כדי 10 – 15 קילומטר בשעה, לבסוף הגענו לאיית סעדילי.

כאן עצרו אותנו כמה ערבים בטענה כי פקודה בידם מהמושל למנוע מכל רכב לעבור, כי הואדי גואה והמעבר מסוכן. הערמנו עליהם בדברים והמשכנו בדרכנו. עברנו ואדי אחד, אחריו ואדי שני ואילו השלישי אשר נזהרנו מפניו לא זכינו לראות אותו כי נעלם ואיננו, לבסוף התברר לנו כי טעינו בכיוון הדרך במשך שעתיים וחצי מבלי להרגיש בכך.

בשעה 10.30 בלילה הגענו לכביש ליד אולאד מנסור ורק אז התברר לנו כי עשינו הקפת דרך של כשמונים קילומטר, ותודות לטעות זו ניצלנו מן הואדי הגואה והסוער שלא עברנו בו. עייפים ותשושי כוח הגענו למראכש בחצות הלילה.

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

העלייה הגדולה ממרוקו אין בה מהספונטניות, היא מהווה למעשה המשך טבעי ורצוף לעליית יהודי מרוקו שהחלה לפני כמה דורות, כי הקשר בין קהילות מרוקו לבין הארץ מעולם לא נותק אם בשל שדר"ים וכוללים שהגיעו אליהם, אם בשל הסיוע החומרי ( עולים, תרומות ) או הרוחני ( רבנים, פסקי דין, קשר תורתי ) שקהילות אלה שלחו לארץ.

זכות קדימה לעליה מן הכפרים.

ל' ניסן תשט"ו – 22.4.1955

קיבלתי העתק ממכתבו של יצחק קורן – מזכיר תנועת המושבים אשר שלח לאברהם ציגל, מנהל מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, ובו הסיכום שהוחלט עליו בין תנועת המושבים והסוכנת היהודית, ואשר לפיו :

1 – תנתן זכות קדימה לעליית יהודים הכפריים שבמרוקו.

2 – ביחס למקרים סוציאליים יש להמנע מלהוציא מהכפרים אנשים אשר מבחינה סוציאלית ובריאותית אין אפשרות להעלותם לשם התיישבות בארץ, פרט למקרים מיוחדים אשר לגביהן לא קיימת כל אפשרות להשאירם בכפר, קודם כל שלא יישארו עזובים לנפשם במקומות נידחים אלה ושנית פן הישארותם תמנע עליית אחרים אשר מויינו ואושרו לעליה.

מקרים אלו אשר יסומנו על ידי שליחנו יהודה גרניקר יועברו לקזבלנקה לטיפולו של משרד העליה במקום.

הוראות ברוח זו ניתנו על ידי ראש מחלקת העליה זלמן שרגאי למנהל מחלקת העליה במרוקו, עמוס רבל.ובמכתב של הסוכנות היהודית, מחלקת העליה, לתנועת המושבים מיום י"א אייר תשט"ו  – 5.5.1955, הרי סיכום דברים של מר זלמן שרגאי עם עמוס רבל :

זכות קדימה לעליה תינתן לאנשי הכפרים ולארגונים התיישבותם מערי השדה שבמרוקו. בהקשר לזה יש לתת הוראות שליחי העליה מתנועת המושבים, שכשהם מאשרים אנשים לעליה, עליהם להודיע למשפחות שלא נתקבלו שיועברו לערים מרכזיות על חשבון הקהילות והג'וינט אם הכפר יחוסל כולו.

  הפעולה לחיסול הכפרים תימשך בהתאם לתכנית, אך כמוסכם יש להעביר לטיפולם של הג'וינט       והקהילות את המקרים אשר לא יאושרו לעליה מסיבה סוציאלית או רפואית, וזאת בהתאם להסכם.

תכנית העליה : חמישים אחוז לארגונים התיישבותיים, שי לארגן מן הכפרים ומערי השדה : חמישה עשר אחוזים משפחות בודדות מן הכפרים ומערי השדה, מובן שהכל לפי כללי בחירת העולים המקובלים.

שליחי תנועת המושבים הנשלחים על ידי מחלקת העליה הם שליחי העליה ומובן כי הם נתונים למרותה של מחלקת העליה בירושלים ובמרוקו.השליחים פועלים בכפרים ובאזורים לפי הוראות המחלקה במרוקו.

אנשי הכפרים הם בדרך כלל חומר אנושי טוב, אך יש מקרים בודדים שלאנשי הכפרים שהתנוונו. אפשר אפוא, שנחסל 3 – 4 כפרים והכפר החמישי ישאר במקומו מפי שאיננו מתאים ברובו הגדול מבחינת הכללים לבחירת העולים.

עת לעשות…

ט"ז אייר תשט"ו –  8.5.1955

מצב העליה ממרוקו ובעיקר עליית אנשי הכפרים נתקלה כעת בקשיים גדולים החורגים משליטתנו. כמו כן גברו הקשיים הפניים וקשה להתגבר עליהם הפעם, כי לא הצלחנו לראות את הנולד. בין אנשי הכפרים אשר התקבצו במראכש, לפי הוראתנו, הצטברה מרירות גדולה אשר הביאה לתגובה קשה.

אנו עומדים עכשיו במרוקו בפני גזרות קשות העלולות לפגוע קשה בעליה ואסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולראות באופן פסיבי כיצד יתפתחו העניינים ( מתוך מכתב למזכירות תנועת המושבים