שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי

שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי

אף בירושלים נהוג היה במאה השמונה־עשרה ליתן לשליח בשכרו שליש מפרי שליחותו וגם לפרנס את בני ביתו בירושלים במשך כל ימי היותו בדרך, כפי שאנו למדים מתוך שאלה שהובאה בפני ר׳ יונה ב״ר חנון נבון: ״מעשה שהיה כך היה, שראובן נתחייב לילך בשליחות מצוה מעה״ק לערי אורומילי דמוריאה [תורכיה האירופית ויון] ע״פ התנאים הנהוגים, שהק״ק יוציאו כל הוצאות המצטרכות ומזונות ביתו סך כו״כ [כך וכך] בשבוע, ואחר כך מההכנסה שתבא לידו, בין רב ובין מעט, ינכו כל ההוצאות, והנשאר יתחלק לגי חלקים, ב׳ חלקים לק״ק וחלק אחד לשליח בעד שכר טרחו. ויהי כצאתו מהעיר קרה לו מקרה בלתי טהור, שנחלה ראובן חולי גדול מסוכן, שהוצרך לחזור לביתו ע״פ רופא מומחה של העיר שנחלה בה, ובחזרתו לביתו נתרפא מחוליו…

אכן נשאר גופו חלש עד מאד, באופן שאינו יכול לילך בדרכים ולרכוב אניות, ולסיבה זאת חזר בו מהשליחות הנז' הן עתה ראובן תבע לפקיד הק״ק, שיפרע לו סך מה שהוציא ברפואות והוצאות דרכים, שהוצרך להוציא עד חזרתו לביתו… ופקיד הק״ק טוען, שאדרבה ראובן חייב לפרוע לק״ק כל ההוצאות שהוציאו עליו בהליכתו מן העיר, לפי שהאונס אהנייא ליה לפוטרו מהשבועה והקנס שנתחייב אם יחזור בו״. החכם המשיב פוסק : ״אין השליח חייב בהוצאה שעשו הק״ק בהליכתו, ולא הק״ק בהוצאת החזרה״.״

שליח ירושלים אחר, ר׳ חיים אברהם סורנאגה, שיצא בשליחות לצפון־אפריקה בשנת תק״ח (1748), הותנה עמו בשטר התנאים, שיקבל בשכרו שליש ״מה שנשאר נקי מכל מה שיכנס לידו מפרי שליחותו״, ובהגיעו לאלגייר לא יכול היה להמשיך ולילך לערים אחרות מחמת שיבוש גייסות, ולפיכך .פנה אליהן באגרות, ועל יסוד אגרותיו שלחו את תרומתם ישר לליוורנו, ששימש מרכז לקיבוץ כספי א״י. אז נתעורר ספק בלב השליח, אם מגיע לו חלק גם בתרומות המקומות הללו, מאחר שלא הלך לשם ולא קיבל את הכסף לידיו, ופנה בשאלה זו לר׳ יהודה עייאש אב״ד אלג׳יר שפסק לזכותו.

שליח צפת לארצות ערב בסוף המאה השמונה־עשרה, ר׳ יונה שושנה אשכנזי, הותנה עמו בשטר תנאי השליחות, שיקבל שליש מכל ההכנסות, ובתנאי שבכלל ההכנסות ייחשבו לא רק התרומות למען צפת אלא גם ״מתנות לי לשמי בדרך אשר אנכי בשליחות, הן מענין מתנות שנותנין בפרטות לי לשמי שאין לצבור חלק בו, הן לענין מה שאני עוסק בדבר הרפואות והקמיעין והלחישות וכיוצא״. השליח לא הסכים לתנאי זה, בסברו ששכר הסגולות וגם המתנות הפרטיות מגיע כולו לו לעצמו, בהיותו בעל סגולות.

השולחים הסכימו לדבריו, אבל לא רצו לשנות את שטר התנאים כי חששו שהדבר עשוי לשמש תקדים לגבי שלוחים אחרים, אבל הבטיחו לו שבחזרו לא ינהגו אתו לפי שטר תנאי השליחות, אלא יתנו לו את הכנסות הסגולות בשלמות. השליח מת בדרכו, ואז נתעוררה שאלה מה עיקר, שטר התנאים שבכתב או ההבטחה שבעל פה.

מהמאה התשע־עשרה הגיעו לידינו שטרי־תנאי־שליחות מפורטים מאד, כגון השטר שנח­תם בשנת תר״ח (1848) בין כולל הפרושים בירושלים ובין שלוחם לליטא ולפולין ר׳ שמואל סלאנט. השטר כולל סעיפים מפורטים על התנהגותו של השליח, זמן השליחות, הוצאות הדרך, הולכת הכספים, שכר השליח וכו'. התעודה נקראת בשם ״שטר התקשרות״. שטר תנאים דומה נחתם בשנת תר״ט (1849) בין כולל הספרדים בירושלים ובין שלוחם ר׳ אליעזר בערגמאן. בניגוד למקובל, מקבל שליח זה חצי מכל ההכנסה הנקיה ״יען היא שליחות יש מאין״, כלומר, לפי שהשליח הולך למקומות שבהם אין עדיין קופות קבועות וסידורים תדיריים לא״י, מקומות ששלוחי א״י לא היו רגילים לילך אליהם.

 וכן מקבל השליח, כנהוג, כל הוצאותיו, שהן מוגדרות כאן לפרטיהן וכוללות ״כלי גולה ושכירות הדרך בים וביבשה, ומשרת לשרתו, ולאזאריטו ולוקאנדוס [בית הסגר ובתי־מלון], שכר לינה ואכילה ושתיה, ושכר כתבים ואגרות והעתקות, וכתבי שליחות, ושכר בי דואר וכיוצא, וכל מין הוצאות ופיזורים וצדקות״. וכן מוגדרות כאן בפרוטרוט ההכנסות הכוללות ״זהב וכסף וכאמביאלם [המחאות] ואבנים טובות ומרגליות ותכשיטים ומתנות שיתנו לו, בין סתם ובין מפורש לו לשמו ולשם בני ביתו, ואפילו מציאה בדרך״. וכן מתחייב השליח לנהל פנקס מדויק של ההוצאה וההכנסה ולהשבע שבועת השותפין בשובו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2013
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר