נר המערב-י.מ.טולידנו-סוף פרק חמישי 1140 – 1270

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

איש טבריה ת"ו

ובהמצב הזה של השנים הראשונות לממשלת האלמווחידן, כן היה גם בימי המושלים אבו יעקב יוסף, ובנו אחריו, שזכרנו. גם בהשנות רדיפות האלמווחידין ותגבורתם, עברו הרדיפות ההם גם כן מעיר לעיר וישיבו ידם כבוצר על סלסלות, פעם הנה ופעם הנה, ועל הימים ההם, ימי ממשלת האב והבן ההם, יאמר הרמב"ם באגרת לרבי יוסף עקנין תלמידו : " ובעת אשר במערב כל שמחה ערבה, וכל מבקש ה' נחבא, ואור ישראל שם כבה " וכן יאמר באגרתו גל לחכמי לוניל, " ערי המערב בעוונותינו כבר נודע את אשר נגזר עליה "

ככה נמשכו ימי הממשלה החטאה הזאת ממשלת האלמווחידין, בתקפה ובגבורתה למן בן תומרת ועד המושל מחמד אנאצר, שאז בסוף ימיו החלה לרדת\ המלחמה הנודעת שנלחם המושל הזה עם חיל הספרדים בעיר שלאווטירא תתקע"ב ערב יום פורים, היא הייתה קץ להצלחתם.

אחריה הוכה חיל מחמד אנאצר שוק על ירך וישב ברגליו לעיר מרוקה הבירה וימת בעוד ימים – תתקע"ד והמושלים אחרי כן, יוסף אלמנצור תתקפ"ד – צ|ג – כל אלה לא יכלו עוד להחזיק מעמד ולחדש נעורי ממשלתם.

מבית התקוממו להם מורדים אחדים, ומחוץ שכלה בם חרב מלכי הנוצרים בספרד במלחמותיהם אתם, ושתיהם יחד הורידו את גאן האלמווחידין עד לעפר, ואמנן ירידת האלמווחידין זאת שארכה עשרות שנים, מצד אחד הטיבה את מצב היהודים מיד המושלים ההם, ויוכלו האנוסים הנרדפים לשוב מעט מעט ליהדותם בגלוי, ומצד שני התגוללו היהודים תחת שואת המריבות והמרידות ומלחמות הנוצרים שרבו אז לרגלי נפול ממשלת האלמווחידין.

אחד המתקוממים יחייא אשר התגרה בהמושל אבו לעאלה תתקצ"ג, בא בחזקה לעיר מארוקה הבירה ויהרוג הרג רב ביהודים וישלול שללם, ולפי הנראה כי מפני התערבותם המדינית בנטותם אולי אחרי אבו לעאלה, עשה המתקומם ההוא את ההרג הזה ביהודי מארוקה, בן נשארו היהודים במצב כזה תחת ממשלת האלמווחידין המתמוטטת עד לשנת כ"ט – 1269 – בערך, שאז נזף מלכם האחרון אבו דאבוס לפני שבט בני מרין, הם חמדנים\ וממשלת האלמווחדין אבדה ותמחה כליל.

אם גדולי התורה שנמצאו מכבר בימי האלמוראביטין לא יעלו להשאר ולחיות בארץ המערב בבוא ימי האלמווחידין הנה אם כן הדבר מובן מאליו, כי לא נוכל עוד לשאול מה נצנה לנו ארץ המערב בתקופה את האלמווחידית, בתקופה שבה " כל מבקש ה' נחבא ", ואור היהדות שמה כבה וכבה, בלי ספק יש לנו לחשוב כי עוד זמן רב יעבור, שנים ושנים יחלפו אחר ההרס הנורא והאויום הזה, והיהדות בארץ המערב לא ימצא לה זכר ושארית, פצע חד כזה ותבוסה שלימה כהתבוסה הזאת, לא מיד יכלו להרפא ולגהות מזור.

ואמנם כן, היהדות בארץ המערב פסק ממנה מאז ההכרה המושכלת, דרכי ההגיון והחקר הדתי, האור הזך והצלול שבנתיבות התורה והחכמה, תורתו של האלפסי, וחקירותיו של חיוג, לא נשאר שמץ דבר מנהם, ועוד עד דור הגירוש מספרד, נשארו היהדות במרוקו מצומצמת בחוג צר ומהולה בהזיות ומנהגים מוזרים שריח הערביים – אותם האנוסים – של ימי האלמווחידין, נודף מהם, דרך כבושה ומסותרת, ופתאית הייתה דרכם של יהודי מרוקו מני אז.

בכל הליכותיהם ואורחות חייהם ומנהגיהם, דרך אחוזה ומסובכת בחבלי שוא והבלי קסם של אחיזות עינים ושטי כזב. ואולם בתור יוצא מן הכלל, ובנקודת אורה של כוכבי שחק בעת תשרור עלטה וחשך מסביב,  כן הננו מוצאים פה לא רק, בזמן שאחרי התקופה האלמווחידית בארץ המערב, כי אם גם בעצם ימי הרעה, בתוך ההפכה של התקופ ההזאת, ובה, בעצם הימים הראשונים לממשלת האלמווחידין, נולד תלמידו החשוב והידוע של הרמב"ם, רבי יוסף בן רבי יהודה בן שמעון אבן אעקנין המערבי בעיר סווטא בעיר הזאת, שגם בה הייתה יד האלמווחידין כנזכר כבר בקינת רבי אברהם אבן עזרא, ואחדים מאנשיה נסו לאיטליה.

במסעות רבי בנימין מטודלא יזכיר כי שראה באיטליה בעיר ג'ינובא שני בתי אבות יהודים שבאו מעיר סבתא אשר נסו מפני חרב אלמווחידין.

העיר בה נולד התלמוד החשוב ההוא – תתק"ך וכה נשאר עד הארבע ושערים שנה לימי חייו שוקד על לימודיו במסתרים, ובכל זאת השתלם בידיעת התלמוד וגם בחכמת השיעורים והרפואה, ואז בהיותו כבן ארבע ועשרים שנה, בו בפרק שמושל מרוקו אבו יעקב יוסף נטה למות או כבר מת, ובנו אבו יוסף יעקב אחז בידי רסן המלוכה, נאלץ רבי יוסף בן אעקנין מפני תוקף הרדיפות אז לצאת מן המערב ארצה מצרים ושם התוודע את רבי משה בן מימון מורו אשר חבב אותו ויוקירוהו מאד.

משם נסע אחר כך לארם צובא ויבלה בה רוב ימיו, ובה יצא שמו למרחוק בכל ארצות הקדם, משירו של אלחריזי ששר לכבודו של רבי יוסף אז בהיותו בארם צובא, כנודע, נוכל להכיר כי גם בהיותו עול ימים בעיר מולדתו סווטא, נחשב לאיש נכבד וגדול בעדתו.

עוד חכם אחד חי בארץ המערב אז בדורו של בן אעקנין או מאוחר לו בזמן מעט, ושמו רבי נחום מערבי, שלפי הנראה ברור יצא גם הוא בגלות וילך לארצות המזרח, הוא העתיק " אגרת תימן " של רמב"ם, והביאור לספר היצירה של רבי יצחק הישראלי, מערבית לעברית, ומהם ניכר כי היה מומחה גדול ובקי בשתי הלשונות, ויעתיק עוד ספרים אחדים שלא ידענום עוד.

סוף פרק חמישי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר