הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

                            תורת אמך

                         פרשת שבוע ואתחנן

                  מתורת רבני צפון אפריקה מס' 13 המלקט: הרב אברהם אסולין

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (ג, כג).

מהפסוק נלמד ארבעה תנאים  הצריכים לקבלת התפילה.

כתב רבנו חיים בן עטר זצוק"ל מהעיר סאלי יע"א ממרוקו.

????

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדכתיב (משלי יח, כג), 'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור הרחמים.  ג. זמן התפלה, ככתוב (תהלים סט, יד), ואני תפלתי לך ה' עת רצון.  ד. שתיהיה תפלתו בלשון ברורה.

והנה מה שנתכוין משה רבנו ע"ה. "ואתחנן" לשון תחנונים – תנאי א'. "בעת ההיא" בעת רצון, כפי שמשה רבע"ה ידע שהוא עת רצון – תנאי ב'.  "לאמר" פירוש אמריו כמצטרף שלא יסבלו דבריו בלתי הגון – תנאי ד'.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון (ג, כה).

כתב הגאון רבי משה אביטן זצ"ל בספרו דרש משה כת"י.

יש להקשות על אמירת משה רבנו ע"ה, מאחר ששמע כי הקב"ה נשבע להם שלא יכנסו לארץ, כמו שכתוב (במדבר כ, יב), לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, למה התפלל, הרי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? ועוד כיוון שרצה להתפלל יתפלל משנגזרה הגיזרה, ולמה המתין עד שנת ארבעים? אלא יובן כי משה רבינו ע"ה כשנשבע לו הקב"ה בסלע שלא יכנס לארץ, ידע בעצמו שלא על הכאת הסלע לא יכנס לארץ. כי בסלע לא היה לו שום עון, כי הוא סבר שצריכה הכאה כמו הראשונה, והקב"ה אמר לו קח את המטה, והוא סבר להכות בו את הסלע. ואפילו שלא צוה לו הקב"ה להכות והוא הכה, זה היה שוגג, והקב"ה אינו דן שוגג כמזיד.

ובודאי היה טעם אחר, וזה הדבר היה לו גרמא, וכששמע הקב"ה נשבע, אמר משה אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. וכיון שנתרצה הקב"ה אמר לפניו, רבנו של עולם מה הסיבה לי שלא ליכנס לארץ. אמר לו שהגיעה ממשלת יהושע בן נון, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח.), כיון ששמע טעם הדבר התפלל ואמר, רבנו של עולם אני אהיה לו לתלמיד והוא יהיה לי לרב. אמר לו הקב"ה "רב לך", כלומר ביזוי גדול הוא לך, כי יהיה הוא רב לך.

עלה לראש הגבעה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעניך כי לא תעבור את הירדן הזה (ג, כז).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד.

כונת הכתוב, שיעלה לראש הפסגה ומשם יראה "כי לא תעבור", כי לא יוכל לעבור את הירדן הזה. וצריך לדעת, כיצד מהראיה יחוייב ממנה שלא יעבור את הירדן? ונראה לפרש ע"פ מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני קנח בשם הרב מגלה עמוקות), אחד מן הטעמים שלא נכנס מרע"ה לארץ משום תקנת ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש, ואז בר מינן ישפוך את חמתו על שונאיהן של ישראל. ועל כן לא נכנס, שאז שפך חמתו על העצים ועל האבנים, וישראל עושה חיל הלכו בגולה ונתפזרו בכל ארבע רוחות העולם, ואז יש להם תקנה ויש להם תקומה, ישובו יושבי בצלו אל מקומם הראשון. וז"ש "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", וראה בעין שכלך וברוח אשר עליך לישראל, אשר המה פזורים בכל ד' פאות "ימה וצפונה ותימנה ומזרחה" לארבע רוחות העולם מפני מעלליהם, ומשם תראה כי אינך יכול לעבור את הירדן הזה.

"ואתכם לקח ה"

וכתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התהילה מרכאש (בקרוב בס"ד נדפיס את ספרו על התורה והדרושים). למה לקח לצדיקים ב"מ בשביל ויוצא אתכם מכור הברזל שהיא עולם הזה על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד להיות לו לעולם הבא על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן ועוד לעם לכפר על הדור ועוד נחלה נוטריקון נדה חלה הדלקה ושמא תאמר מנין שמיתת צדיקים מכפרת לזה אמר כיום הזה שהוא יום הכפורים מה יום הכפורים מכפר וכו' או יאמר קשה מיתת צדיקים כיום הזה יום תשעה באב שנחרבה בית קדשנו ותפארתנו:

ונשב בגיא מול בית פעור (ג, כט).

כתב הצדיק רבי שמואל אבן דנאן זצ"ל מחכמי פאס בספרו לשד השמן.

הנה ידוע מאמר רז"ל (סוטה ד:), כי מי שיש בו מדת הגאוה, בכל המדות רעות הנמשכין ממנה, הוא שקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר ר"ל, {בגאוה כתיב (משלי טז, ה), תועבת ה' כל גבה לב, ובע"ז נאמר (דברים ז, כו), ולא תביא תועבה אל ביתך}, תיבת "בגיא" ר"ת ב'ית ג'אים י'סח א'דני. וזה הכוונה, למה בית גאים יסח ה', מפני שהוא מול בית פעור, דהיינו שקול כבית פעור שהוא עבודה זרה, שאמרה תורה (שמות לד, יג), כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון, לא כן בעונים נאמר (משלי יב, ז), ובית צדיקים יעמוד.

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות ן a0527145147@gmail.com

מעשה רב

חכם עבדאללה סומך מבגדד: תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889).

 המאמר מאת ידידי רבי שמואל כהן שליט"א.

חכם עבדאללה סומך מבגדד  היה רב גדול, פוסק ואיש חינוך שהשפיע רבות על העולם התורה בעיראק במאה ה-19.  היה רבו המובהק והסמיך את הבן איש חי.

חכם עבדאללה נולד בבגדד למרת כאתון ורבי אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר וגדול בתורה. כפי שמעיד על עצמו בהקדמתו לפירוש ההגדה של פסח, הינו אחד מצאצאיו של רבי ניסים גאון, שהיה ראש ישיבה בקירואן. למד תורה אצל חכם יעקב בר יוסף הרופא, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ונשא לאשה את שרה, בת-דודו יצחק. לאחר מכן החל לעסוק במסחר. חכם יעקב בר יוסף הרופא בספרו "חלק יעקב" בפרשת נח, מכנה את חכם עבדאללה סומך בשם "תלמידי המובהק והנבון".

אביו ואחיו היו עשירים ותומכו בו, והוא עצמו גם נהיה לעשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים. באמצע שנות העשרים לחייו, החל לפעול להכשרת תלמידי חכמים כדי שינהיגו את יהדות עיראק בעתיד. תחילה הוא לקח עשרה אברכים והתחיל ללמדם תורה בשקידה רבה חינם אין כסף כמסורת חכמי ספרד. הפילנטרופ יחזקאל בן ראובן מנשה תמך ביוזמתו של החכם, והקים ב-1840 בית מדרש ("מדרש אבו מנשי") וקרן שתממן את התלמידים. עם הזמן בית המדרש התרחב ונקרא "מדרש בית זלכה". חכם עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.

קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. דרך זו אפיינה את כמעט כל החכמים הספרדיים בדורות הקודמים שלא פחדו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים.

אחד מחיבוריו התורניים החשובים של הרב סומך הנו הספר 'זבחי צדק"  אשר יסודו בתכתובת ענפה בנושאים תורניים שהתנהלה בינו  לבין בן אחותו שבהודו. תכתובת זאת כללה לא רק דיונים בענייני הלכה , אלא גם בסוגיות של פרשנות ובעיון של תורה לשמה כאופייני למסורת חכמי ספרד, שלא היה קטלוג לרב מוגדר  "פוסק" או רב שהוא "למדן" או רב שהוא פרשן והוגה דעות.

 והנה , אחת השאלות שהגיעו מהודו בשנת , 1879 התייחסה להבנת סוגיה תלמודית במסכת תענית . חכם סומך השיב באריכות בנידון זה , והתלבט מאוד בפירוש דבריו של רש"י על אתר, שלא נראו כמתיישבים עם לשון הסוגיה . לאחר שניסח ביאור דחוק לדברי רש"י, גילה לתלמידו שבבומביי כי מסתבר שכלל אין צורך בתירוץ דחוק זה : בא לידינו ספר אחד שנדפס מחדש, ושמו דקדוקי סופרים, והוא לה"ר כמוהר"ר רפאל נתן נטע בן מוהר"ר שלמה זלקינד נר"ו, שהוא עודנו בחיים באשכנז, ה' יאריך ימיו ושנותיו. שזכה ונכנס לבית עקר הספרים של מלכות בייראן, המונח בעיר מינכן, ומצא שם מציאה גדולה – תלמוד בבלי כתיבת יד משנת ק "נ לאלף השלישי. ויש בו כמה נוסחאות משונות [שונות] מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס. ויש הרבה סוגיות שהם תמוהות, וכפי הנוסחא של אותו תלמוד כתב יד יתפרשו נקל .

הרי דוגמא שחכם סומך דאג לקבל ספרים מחודשים מאירופה (דקדוקי סופרים על מסכת תענית יצא ב 1870) ולעשות השוואות גרסאות וכן אנו רואים פתיחות לעבודה מדעית טקסטואלית על בסיס כתבי יד שלא אופיינית לרבנים במקומות אחרים בעולם…

עיקרי ספריו:

·   "זבחי צדק"על שולחן ערוךיורה דעה.

·    חזון למועד- על חוכמת העיבור. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גן, תשמ"ו.

·   שו"ת – על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכל תפוצות המזרח פנו אליו בשאלות.

·    חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש בית זלכה בבגדד.

        "קובץ חכמים" – פירוש על "הגדה של פסח"" 

בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו. נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד שח' עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא חכם עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר.

תלמידיו של חכם עבדאללה סומך רבים הם אך המפורסמים ביניהם הם:

הבן איש חי זצ"ל       הרב סלמן מוצפי זצ"ל       הרב יעקב מוצפי זצ"ל    הרב סלמן אליהו זצ"ל