שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

השושלת לית פינטו – אהוד מיכלסון

תולדות רבני המשפחה ומעשי מופת

זהו סיפורה של משפחת רבנים חשובה במרוקו, שחיה ופעלה בערים אגאדיר ומוגאדור מהמאה ה-18 ועד עלותה לישראל, לאחר קום המדינה.

הרבנים לבית פינטו, גדולי תורה וחכמים מלומדים, האירו במעשיהם את הדרך לבני הקהילות היהודיות במרוקו. במקביל לתפקידם הרבני יצא שימעם של הרבנים, בכל דור ודור, כבעלי מופתים ומלומדים בניסים, שסייעו וייעצו לכל יהודי, שהתדפק על דלתם.

משפחת פינטו קבעה את מושבה באשדוד, והקימה בעיר מוסדות תורניים וחינוכיים. בראש המוסדות עומד הרב חיים פינטו לליט״א, המשמש במקביל כרבה הראשי של קרית מלאכי.

סוד שרפי קודש

כשהגיע רבי דוד בן ברוך לפרקו שלח אותו אביו, רבי ברוך, אל רבי כליפא מלכה כדי למצוא לו עזר כנגדו. רבי כליפא הכיר מייד במעלותיו של הצעיר, ונתן לו את בתו לאשה. לאחר זמן מסויים החליט הרב כליפא מלכה כי חתנו ראוי ללמוד את סוד עליית הנשמה בעת אמירת ״כתר יתנו לך״ שבתורת הש״ץ במוסף של שבת ומועד, ולימד אותו את רזי העניין.

בעת שעשה זאת, לא ידע הוא או חתנו כי עוד זוג אוזניים מאזין להם מאחורי הכותל. היה זה חיים פינטו הצעיר, שחשקה נפשו לעלות במעלות הייראה ולהיכנס לפרדס. אולם, הוא שמע רק את מחצית הסוד, כיצד לנתק את הנשמה מהגוף, ולא קלט.את המחצית השנייה -כיצד להחזירה אחר כך ארצה. כך קרה, שבשבת הסמוכה אחזו הרבנים שלמה פינטו וכליפא מלכה בידיו של דוד בן ברוך הצעיר, ובעת אמירת ה״כתר״ עלו נשמות שלושתם לשמי שמיים העליונים.

בסוף הקדושה אמר הרב כליפא מלכה לרבי שלמה פינטו, כי סוד זה ידוע רק לו, ועתה גם לרב פינטו ולרבי דוד בן ברוך. ״אולם״, הוסיף הרב, ״כשנשמתי עלתה למרום הרגשתי שנשמה נוספת מהעולם הזה היתה איתנו״. ומייד עבר בעיניו על פני המתפללים בבית הכנסת, וסקר אותם במבטו. כשהגיע לחיים פינטו הצעיר הבין שמצא את מבוקשו. הנער עמד מעוטף בטליתו, עיניו פעורות לרווחה כלפי שמיים ונפשו עורגת למעלה כאייל על אפיקי מים.

מייד נכנס הרב לפעולה, ועל כך יש שתי גירסאות. הראשונה מספרת כי הרבנים סגרו את דלתות בית הכנסת וחיכו לשעת מנחה, ואז שוב העלו את נשמותיהם – ולימדו את חיים פינטו את סוד הירידה. הגירסה השנייה מספרת כי הרב פינטו רץ מייד החוצה והגיע לבית כנסת שבו טרם נאמרה הקדושה. ב״כתרי׳ עשה עליית נשמה וכשהגיע לעולמות העליונים חיפש ומצא את נשמת בנו והורידה ארצה.

שתי גירסאות קיימות גם לגבי פטירת הרבנים. הראשונה גורסת כי בתוך שבוע מהאירוע נפטרו גם שניהם- רבי כליפא מלכה ורבי שלמה פינטו. השנייה גורסת כי השניים נפטרו בהפרש של שנה. תחילה החזיר את נשמתו הרב כליפא מלכה זצ״ל, ואחר כך הרב פינטו זיע״א.

״תורתך בתוך מעי^,,

לפי בקשת סוחרים ספרדים, שאיתם היה בקשרי מסחר, רכש הרב שלמה פינטו שני יהלומים גדולים בממון רב, ושלח אותם באונייה ממרוקו לחוף פורטוגל. משם, חשב, יועברו היהלומים לתעודתם בדרך היבשה.

אולם, משהו השתבש. אחד מאנשיו של הרב, שהיה נאמן עליו, לא עמד בפיתוי למראה היהלומים, חמד אותם ובלע אותם זמן קצר לפני שהספינה עגנה בנמל הפורטוגלי.

כשהתברר לרב כי היהלומים אינם, ציווה לערוך חיפוש בכליהם של המלחים, אך לשווא. היהלומים לא נמצאו. הרב ידע כי ידו של האיש שעבד למענו היתה במעל, אך לא היו לו כל הוכחות. בפורטוגל התאכסן הרב אצל אחיו הצעיר, הרב ראובן פינטו, ששימש ברבנות בקהילת ליסבון. לא חלפו שעות מרובות ואל הבית הגיע פועלו של הרב, שבלע את היהלומים, והוא מתפתל מכאבי בטן עזים. הוא מיהר להתוודות על חטאו וביקש את סליחת הרב על עוגמת הנפש שגרם לו. הרב פינטו מיהר להרגיעו, וביקש ממנו כי ייקח את היהלומים בתוך מעיו עד לספרד: ״אין מקום בטוח ממנו, נגד אובדן או ליסטים״, הסביר. וכך היה. האוצר היקר הגיע בתוך חדרי בטן עד לספרד, ונמסר לתעודתו.

על מקרה זה נהג היה הרב משה אהרון פינטו זצ״ל להוסיף מוסר השכל. נעים זמירות ישראל כתב בתהילים את הפסוק ״ותורתך בתוך מעי״. ״אפשר לקשר זאת״, הסביר, ״למצב השורר במעבר ממדינה למדינה, שבה מתירים לקחת סכום כסף מסויים ואת היתר מחרימים פקחי הגבול. ומה יעשה זה שצריך להוציא סכום כסף גדול מזה? הוא רוכש בכסף יהלומים, בולע איתם וכך מתחמק מרוע הגזירה. כך הוא האדם בעולם הזה. עושה מצוות ומעשים טובים ואוגר אותם, כמו יהלומים, ומכין עצמו בעולם הזה לקראת העולם הבא. וכשהוא מגיע לעולם האמת לא מלווים אותו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, כפי שנאמר בפרקי אבות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. ׳ותורתך בתוך מעי׳ – לאחר שעוברים את הגבול מסייעים היהלומים לבנות חיים חדשים, כפי שבעולם הבא מסייעים התורה והמצוות, שהם האבנים הטובות והיהלומים של היהודי״.

מכשפה לא תחיה

בתקופת חייו של הרב שלמה פינטו היה כוח הכישוף חזק בקרב הערבים, והם השתמשו בו כדי להטיל אימה על היהודים ולהסית את האספסוף אשר בקירבם לפעולות איבה נגד היהזדים. אחד ממכשפיהם הצליח להפעיל את כוחותיו על צעירה יהודיה, רחל אסבג שמה, ובעקבות זאת היא עזבה את ביתה ומשפחתה ועברה לכפר סמוך, כדי להמיר שם את דתה ולהתחתן עם בנו של הקאדי המקומי.

הרב שלמה פינטו התייחס למעשה בחומרה רבה. ״יהודים לא יהיו הפקר״ – אמר בליבו, וקבע פגישה דחופה עם מוסלמי, שהוחזק בקרב אנשיו כרב־המכשפים. בפגישה דרש הרב ממנו בתוקף כי יסיר את הכישוף מהצעירה היהודיה, בטרם תתייצב לפני שלושה כוהני־דת מוסלמיים ותצהיר כי היא מתאסלמת מרצונה החופשי. שכן, לאחר שתעשה זאת לא תוכל לחזור אל חיק היהדות, ודינה בסקילה.

המכשף לא נבהל מהרב פינטו, והחל להתל בו ולומר לו כי לא זו בלבד שלא יישמע לו, אלא בדרך זו ימשיך וייקח את כל בנות היהודים. ״כוח הכישוף לא מאריך ימים, אבל חשוב לי שהנערות יצהירו מרצונן על התאסלמותן לפני שלושה נכבדים, וגם לאחר שיפוג כוח הכישוף לא יוכלו לחזור אליכם״, אמר לו.

כשראה הרב כי דבריו נופלים על אוזניים ערלות, מיהר להתייעץ עם אחיו, הרב יעקב פינטו. באותה עת התארח הרב יעקב באגאדיר, שם אהב לשהות בימי הקיץ, שכן במקום מושבו הקבוע, מראקש, היה הקיץ קשה יותר. סיפר הרב שלמה לאחיו על מה שקרה בפגישה, והם החליטו כי למחרת ישכימו קום, ויעשו תיקונים והקפות סביב ביתו של רב־המכשפים, כדי לפגוע בכוחו ולהורידו ממעמדו. שני האחים הרבנים עשו את הדבר באשמורת הבוקר, וזמן קצר לאחר מכן, כשהתעוררו בני משפחת המכשף משנתם, הם החלו להתנהג כאילו נטרפה עליהם דעתם. זו של ראש המשפחה השתבשה עליו יותר מכולם, ועוד באותו יום שחט במו ידיו את אשתו ובניו ואחר כך העלה את ביתו באש. ובעוד הלהבות אופפות את הבית נכנס הוא עצמו פנימה, והפך לאפר.

מייד לאחר מכן חש הרב שלמה פינטו עם אבי הנערה אל בית המושל, וביקשו ממנו לסיים את פרשת הבת החטופה. המושל השיב לשניים, כי מייד יבדקו את הנושא עם הנערה: אס תרצה להתאסלם מרצונה, יכובד רצונה. אם לא – תוכל לשוב לביתה ולמשפחתה.

הלכו שלושתם את הכפר, ומצאו את הנערה כשהיא כלואה בחדר, והיא צועקת מרה ומבקשת לחזור אל עמה, ובני הבית מצליפים עליה בשוט כדי שתישבר ותודיע על רצונה להתאסלם. הורה המושל לאנשיו לפרוץ את דלת הבית ולאסור את בני המשפחה, והנערה שבה עם אביה לביתה.