כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו
כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי
שרשים חסונים
ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו
להעביר גילולים מן הארץ
כמה מעשיות מגדולתו נשארו בידי צדיקי משפחת פינטו במסורת אבות. באחת מהן מסופר על כך שזכה לעקור עבודה זרה מישראל, ומעשה שהיה כך היה:
בין ענייה של הקהילה היהודית בעיר קושטאנדינא, היה אחד, אשר לפרנסתו הסתובב מבית לבית, ורכש גרוטאות שבעליהם ביקשו להיפטר מהם. את הגרוטאות הללו מכר בפרוטות, כשהרווח שלו זעום. כך היה מנהגו במשך שנים כשהוא עובר בין בתי יהודים וערלים, ומפרנס בדוחק ובצער את בני משפחתו. למרות היותו אדם פשוט, אשר מעולם לא זכה ללמוד תורה, מכל מקום יראת שמים פשוטה קיננה בו. במשך כל ימיו ציפה ליום בו יוכל להשתחרר מכבלי האופפים אותו, לחיות חיי רווחה מעט, ואולי אולי, ללמוד מעט תורה, או לכל הפחות להחזיק ידם של תלמידי חכמים.
באחד מן הימים הגיע לביתו של ערל אחד ורכש ממנו כמות גדולה של גרוטאות, כלים מכלים שונים, ובגדים ישנים. בהגיעו לביתו החל למיין את סחורתו, בגדים לערימה זו, וכלים לערימה זו. בעת עבודתו נתקל בפסל נחושת קטן אשר שימש לעבודה זרה, הפסל היה מאובק ומקומט מכל צדדיו, ובקושי רב ניתן היה להבחין בתפקידו הנלוז מן העבר. העני הרוכל שלא הבחין במהותו של החפץ, השליך א הפסלון הקטן לעבר ערימת כלי הנחושת, מתוך מחשבה למוכרו לסוחר נחושת יחד עם כל כלי הנחושת שהיו בין גרוטאותיו, והמשיך בעבודתו.
בעודו עסוק במלאכתו, שמע לפתע, קול עמום שלא מהעולם הזה, הקורא לעברו- ״יהודי יהודי, למה תזניחני״.
הקול המוזר הרעיד את לבבו של האיש, שכן באותה שעה לא היה אדם נוסף בבית. העני הביט סביבו היטב, חיפש בכל פינה, ומשלא מצא מאומה החליט, כ־ בודאי אין זה אלא סתם דמיון, ושב למלאכתו.
לאחר זמן מועט, שוב נשמע אותו קול זר ומוזר, והפעם ביתר שאת: ״יהודי, למר תניחני כך מוטל על הארץ בחרפה, רחם עלי והקימני בחמלה וחנינה״!
העני הופתע שבעתיים, והחל לחפש במרץ מהיכן נובע הקול המוזר.
לתדהמתו הבחין, כי הקול בוקע מערימת גרוטאות הנחושת…
תיכף התחיל לנבור בה, ומיד מצא את הפסלון הקטן, אשר בינתיים לא הפסיק להתחנן ולבקש, שירימנו מתוך גל הגרוטאות ויניח אותו למעלה, במקום מיוחד ומכובד.
״אם תניח אותי על הארגז הזה תרוויח היום כפלים מהרגיל״, הבטיח הפסל.
מעשה שטן הצליח, והעני התמים והפשוט השתכנע מהדברים ששמע, הרים את הפסל והניחו על הארגז.
משסיים את עבודתו, יצא למכור את מרכולתו, וראה זה פלא! כדברי הפסל כן היה, ובאותו יום הרויח פי שנים מכפי הרגלו.
למחרת שוב דיבר אליו הפסל, וביקש ממנו כי ינקה אותו מערימות האבק שעליו ויפשט את קימוטיו. גם היום צירף הבטחה לבקשתו: ״אם תעשה את בקשתי, תרויח היום כפלים מאמש״!
הרוכל התמים שאמש נוכח לראות שהבטחת הפסל מתקיימת, מיהר למלא את מבוקשו, ובחריצות רבה הסיר את האבק מעליו, יישר את עקמימותו, הבריקו ומירקו, עד שהבהיק. לאחר מכן יצא לעבודתו, וכאשר מנה את רווחיו בערבו של יום, ראה, כי גם היום התקיימה הבטחת הפסל, ורווחיו היו פי שנים מאתמול.
ביום השלישי ביקש כבר הפסל, כי יבנה לכבודו ארגז מיוחד אשר ישמש לו כבית, ששם יהיה מוצב בדרך קבע, כמובן, לבקשתו צירף הבטחה להצלחה מיוחדת במסחר. הרוכל העני לא עמד בפיתוי, ומיהר למלאת את בקשתו, הכין לו ארגז נאה מחוטב ומעוצב, והניחו בתוכו. ההבטחה התממשה כמובן, וגם באותו יום הרויח סכום נאה, הרבה מעבר לרגיל.
מכאן ואילך הפך הדבר לשיגרה, היהודי התמים נלכד ברשתו הערמומית של הפסלון, ונהפך למשרתו הנאמן, כאשר במסלול קבוע, בכל יום ויום באה בקשה נוספת ובהתאם למילוי הבקשה, מתרבה השכר.
במשך הזמן עם התרבות הבקשות ומתן שכרן, חלף עוניו של הרוכל ועבר כלא היה. דרישותיו של הפסל הלכו וגברו מיום ליום. הרוכל לא היה בכוחו לעמוד בפיתוי החזק, משום שהכסף הרב שזרם לכיסו, סימא את עיניו ואטם את ליבו. בתוכי תוכו עלץ, הנה הגיע היום בו אוכל להגשים את חלומי העתיק, להשתחרר מכבלי העוני, אוכל לחיות מעט חיי רווחה, וגם ארבה בצדקה ובהחזקת תלמידי חכמים.
לא ארכו הימים, והרוכל העני לשעבר, נהפך לעשיר ממש. בכספו הקים לפסל בית מפואר, בו דוכן מיוחד עליו הציב את הפסל, כאשר נר תמיד דולק לפניו. כשם שהקים לפסל בית מפואר, כך גם בנה לעצמו בית עשירים מהודר, עם חדרים גדולים ומרווחים ובוסתן נאה.
אנשי העיר אשר התפלאו מאין בא לו העושר הרב הזה, ושאלוהו מאין בא לו עושרו הפתאומי, קבלו מענה, כי החונן דלים ריחם עליו, והרימו מאשפות. אולם האמת הנוראה נעלמה מעיני כולם, כי הרוכל התמים נצר את סודו בלבו ולא גילהו לאיש, אפילו לאשתו ובני ביתו. לשבחו יאמר, כי עשרו לא השכיח ממנו את עברו העגום, וליבו לא גבה. האיש הרבה במעשי צדקה וחסד, וידו היתה פתוחה לכל נזקק בנוסף לכך, פתח בית מדרש בביתו, בו החזיק תלמידי חכמים, בכל יום למדו בו עשרה תלמידי חכמים אחרים, כאשר בסיומו של יום זכו לסעודת מלכים ולמתנה הגונה.
באחד מן הימים, כאשר יצא ר׳ יאשיהו לתור על פני הארץ, כדרכו מימים ימימה, להסתובב ולחקור אחר איזו סיטרא אחרא של עבודה זרה ולבטלנה, הגיע לעיר קושטאנדינא.
אנשי העיר ששמעו על גדולתו, קבלוהו בכבוד מלכים, כיאות לאחד מגדולי הדור.
כמובן, הרוכל שהתעשר היה בין מקבלי הפנים, והזמין את ר׳ יאשיהו לביתו לומר שיעור לפני הלומדים באותו יום, ולאחר מכן יסעד את לבו בסעודה מפואר שהכין לכבודו.
ר׳ יאשיהו שמע מבני העיר, כי עשיר זה עד לפני זמן לא רב היה עני ואביון, ובדרך פלאית שאינה ידועה לאיש, התעשר עושר רב. אנשי המקום שבחו אה הרוכל העשיר, ספרו על הליכותיו הנאות, על מעשי הצדקה וחסד שעושה, ועל כך שמחזיק ידי תלמידי חכמים. ר׳ יאשיהו התרשם מכך מאד, ונענה להזמנה.
בתום הלימוד פנו לסעוד את ליבם. כל זמן הסעודה הביט ר׳ יאשיהו על מארח העשיר, שכן סיפור התעשרותו לא מצא חן בעיניו כל כך. חכמת אדם תאיר פניו. ופני האיש העידו על פשטותו וחמימותו, ועל כך שלא ניחון בחוש מסחרי, או כשרון אחר. חכמת לבו של ר׳ יאשיהו ונימי נפשו הדקים וטהורים, עוררוהו לחקור מה מסתתר מאחרי עושרו של האיש. במיוחד הציק לו שאף אחד איננו יודע מאין בא לו העושר הרב הזה.
בסיום הסעודה, לאחר ברכת המזון, קם ר׳ יאשיהו ופנה ללכת אל בית אחר, והזמין את מארחו הרוכל העשיר להתלוות אליו.
בהגיעם לאותו בית, הכניסו לחדר מיוחד ונעל את הדלת אחריו. תחילה חלק לו שבחים על מעשיו הנאים, על צדקותיו המרובים, ועל כך שלא גבה לבו. לאחר מכן פנה אליו בשאלה:
״אמור נא לי אחי היקר, מאין בא לך העושר הרב הזה"? העשיר הסמיק, והתחמק ממתן תשובה ברורה.
אז אמר לו הרי״ף: ״בתוקף היותי מוסמך, גוזר אני עליך לגלות לי מאין באה לך כל הגדולה הזאת, ואם אינך מגלה לי את האמת, דע לך כי בכוחי לברר את האמת בכוחות עצמי, ויתכן שתנזק מכך״.
הרוכל העשיר ששמע גדולתו של הרי״ף הגיע לאוזניו, נתקף בפחד וחלחלה, ותיכף סיפר לר׳ יאשיהו את האמת הנוראה, מאין בא לו העושר הגדול הזה.
כששמע ר׳ יאשיהו את הדברים, ספק את כפיו, וזעק: ״אבוי! הרי נלכדת ברשת השטן בכבודו ועצמו! הינך עובד גילולים!״.
הרוכל העשיר שהיה תמים, ולא הבין את הרעה שעשה, נחרד מאד, והחל לבכות.
האם אתה אותו יהודי כשהיית מקודם, המאמין אתה באמונה שלמה בבורא עולם ובתורתו הקדושה״? שאל הרי״ף.
וודאי וודאי״, השיב האיש. ״יהודי מאמין הייתי, ויהודי מאמין נשארתי, והנני מאמין בד׳ אלוקינו ובתורתו באמונה שלימה. בכל יום מתפלל אני בוקר וערב, ומקיים את כל המצוות כפי ידיעתי. מרבה אני בצדקה, ומחזיק ידי תלמידי חכמים בכבוד וחיבה, כפי שיעידו בני עירי. מעשי מוכיחים על כך שנשארתי באמונתי התמימה, ולא זזתי ממנה אפילו כמלא נימה״.
ואם יציעו לך עושר רב כדי שתעבוד עבודה זרה, האם אכן תעבוד לה״? הקשה הד־״ף.
חס וחלילה, חס ושלום, אפילו אם יציעו לי את כל הכסף והזהב שבעולם, לא אעזוב את אמונת אבותי, ולא אעבוד עבודה זרה אפילו רגע אחד״ – השיב הרוכל העשיר…
דבריו היוצאים מלבו, והחרטה העמוקה שהביע, עשו רושם על הרי״ף, שפנה ואמר לו 'אם כך, הראה נא לי את אותה צורה שהביאה לך את העושר הזה״.
האיש הסכים, ויחד פנו לביתו. שם הביאו אל אותו בית מיוחד ומפואר שהקים לכבודו של הפסל, והראה לר׳ יאשיהו את הארגז שבו מונח הגילול המתועב.
ר' יאשיהו התמלא שמחה על המצוה הנדירה שהזדמנה לידו להעביר גילולים מן הארץ. בזריזות פתח את הארגז, נטל את הפסל והשליכו בחבטה על הרצפה. לאחר מכן ציוה על בעל הבית להביא לו פטיש כבד, והחל לחבוט על הפסל. הפסלון זעק בקול זעקה גדולה ומרה, אבל ר׳ יאשיהו לא הניח מלהכותו, עד שהשחית את צורתו, ריסקו לגמרי, ושחק אותו הדק היטב, עד שהעביר את הגילול מן העולם.
לאחר שסיים את מלאכתו הקדושה, פנה אל בעל הבית ואמר: ״דע לך, כי כל המצוות הרבות שקיימת מיום שהתעשרת היו מכספי עבודה זרה, שהם אסורים בהנאה. אולם ממון ששוגג היית ולא מזיד, הקב״ה לא יקפח שכרך על העבר. אבל, אם חפץ אתה שלא לאבד את זכויותיך עליך לאבד ולהשמיד את כל רכושך, שבא אליך מעבודה זרה. ולאחר שתשמיד את כל רכושך, יסייע לך הקב״ה למצוא את פרנסתך באופן אחר, בהיתר ולא באיסור, וימציא לך כל מחסורך. שכן גלוי וידוע לפניו יתברך תום לבבך, ואהבתך אותו, ורדיפתך להרבות צדקה וחסד״.
כששמע זאת העשיר, לא התמהמה, ובעודו תחת הרושם העז של דברי הרי׳׳ן* והגילוי הנורא על העושר שהתעשר מעבודה זרה, רץ בזריזות והעלה אש בנכסיו, בביתו וברכושו ובכל אשר לו, וחזר לעיסוקו הקודם בסחר גרוטאות ובלויי סחבות.
אנשי העיר ששמעו את המעשה, וראו איך שמיודעם העני – העשיר – העני לא היסס לרגע לשלוח אש בכל נכסיו, לא פסקו מלשוחח על שאר רוחו, איך שבמו ידיו הביא עליו את עניו בחזרה, העיקר שלא להנות מכספי עבודה זרה. ומכיוון שזכרו את התנהגותו הרחבה עמם בימי עושרו, השיבו לו כגמולו ודאגו לכי מחסורו.