נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף כמורה בכל ישראל חברים.

לאחר שבטלה ישיבתו הציעה הנהלת בית הספר כל ישראל חברים בעיר לרבי יוסף להורות לימודי יהדות בבית הספר. הוא שמח על ההצעה בחושבו שבאמצעות עבודתי בבית הספר, יצליח להרביץ תורה בתלמידים, ולחנך ילדי ישראל לאהבת התורה ולקיום מצוותיה.

אל לאחר מספר חודשים כאשר עמד על טיב התלמידים ושאיפותיהם, נוכח כי אין להם עניין רב בלימודי היהדות וכל שאיפתם היא ללמוד את התרבות והשפה הצרפתית על בוריה. דבר שגרם לו אכזבה ועוגמת נפש. הוא הגיע לידי החלטה שעליו לעזוב את ההוראה בכל ישראל חברים ויהי מה.

על אף משכותרו הגבוהה ולמרות שלא הייתה לו הכנסה אחרת, וכמפרנס יחיד מוטלים עליו כל צורכי בני ביתו, כדבריו :

     אך לזאת חרד לבי ויתר ממקומו, קיוויתי טוב ויבא רע, שראיתי כל יגיעי לריק שהנערים אינם חפצים ללמוד. כי הקליפה גברה, וחפצם ורצונם ומעיינם רק ללמוד חכמת לשון צרפת, והעיקר היה טפל אצלם. לזה נקעה נפשי בחיי ובחלה נפשי מלהיות עוד מורה שם….

אכן הוא התפטר מעבודתו לאחר כששה חודשי עבודה, וחזר לתלמודו. לפרנסתו החליט לשמש כסופר שטרות, שהיא מלאכה קלה שאינה דורשת זמן רב. כך יוכל להתפרנס מיגיע כפיו וגם ללמוד תורה. כדברי התנא : " כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון " ( פרקי אבות פרק ב' ). בינתיים המשיך אביו רבי יצחק לתמוך בו ובכלכלתו כדי שיוכל להקדיש יותר זמן לתורה.

כהונתו כספרא דדיינא.

השלטונות הצפרתיים במרוקו הנהיגו סדרים חדשים בכל המשרות הציבוריות. אזרחיות כלכליות ודתיות, מוסלמיות ויהודיות. בין היתר דרשו שכל סופרי השטרות ( נוטריונים ) היהודיים, יבחנו במבחן רשמי בהלכה ובמעשה, ורק אלה שיעמדו במבחן יורשו להמשיך במלאכה זו.

כאן ברשותכם אביא תעודה מספר 278, מתוך הספר " קהלת צפרו " כרך א' של רבי דוד עובדיה זצוק"ל. תעודה זו מתייחסת לנושא שהובא לעיל, דהיינו דרישת השלטונות הצרפתיים לעריכת מבחנים בהלכה כתנאי לקבלת תואר סופר שטרות מוסמך.

תעודה מספר 278

פאס יע"א 16 אדר 679

רב אחאי ורב רחומאי, כויה גופאי, הרב המופלא, גודלו וטובו מלא, כבטוד קדושת תורתו כמוהר"ר ישמח עובדיה הי"ו.

צפרו יע"א.

לשלם אין קץ. תעלם די ליום זאנא לק'אדן די זילינאר ליוטי ירום הודו די יוצלך דאכל הר=אדי נסכא מננו בלערבייא, כיף יתמסווי סופרים דיפ]אס ומקנאס וצפרו יע"א וכולסי יכון עלא יידדי דהיינו יאנה נזרבהום בכתב ובעל פה דהיינו כל אחד יכתב דלכתבות ודשטרות ןיכון בקי בהם עאד נעטיה לק'אדן יכון סופר.

והאד אסי כוללו נחדאז נסממיהום אה"ה פי 10 אבריל למאזי ופי 15 אבריל או 17 יכונו הינא ונזרבהום, ביהא ידא נתין תסכן הינא פי פאס ותכדם סופר ראך נכתארך נתין לוולי ווילא גראדך תבקא פצפרו ראך תכון נתין סופר למכייר.

ביהא עלמנא בכרי לדעת מה יעשה ישראל, טוהאד סי כוללו הוא ביני ובינך סוד נכמס, ונתין נחבך תתעדב תסרדלי באר היטב ואחר ליסטא דתזרביאת די פאס נסקסיהום בכתב ובעל פה כול חאזא תכון מנאיין למקור דייאלהא באס נזיד נאקדדהא מעא די מרססי אע"ה מן נחלת שבעת עט סופר וכו…

פעמוני זהב וכו…באס יכון סדורים לפני חית יכונו לחקקאם גאלסין מעאי, וחית תקרא האד נסכא דלערבייא תקדר תוריהא לידידנו הרב הגאון מוהר"ר שלם אזולאי הי"ו באס יכון ירד באלו במקומו פסופרים ומא תביינלוסי חתא סי ענין די כתבתלך.

ובפרט לעניין די כבודך, נחבך תחרס פדי כתבתלך באס נכון מכ'בר יפה שעה אחת קודם ועמך הסליחה רבה כנפשך שבעך וכנפש נאמן אהבתך ושמ"ח בתורתך תורת חיים.

והוא הצב"י וידאל הצרפתי הי"ו כן יהי רצון.

תרגום תעודה מספר 278.

לשלם אין קץ. הריני חהודיע לך שהיום הגיע לידי מאמר של הנציב העליון זינירל ליוטי ירום הודו. רצוף בזה העתק ממנו בערבית, ובו תקנון שעל פיו יתנהגו הסופרים של הערים פאס מקנאס וצפרו יעזרם האל. הכל יהיה על ידי.

דהיינו שהסופרים יבחלנו אצלי בכתב ובעל פה וכל אחד יכתו שלוש שטרות מהמסובכים ביותר לדוגמה שטר משכונה, מתנת שכיב מרע, ומכר בהטבה ועוד. וכל סופר יהיה נשאל בהלכות הנוגעות לעדות ולשטרות ויהיה בקי בהם.

ואחר כך יתמנה על ידי להיות סופר, והמנויים הללו יהיו על ידי בתאיך 10 לאפריל הבא ובחמישה עשר לאפריל או שבעה עשר יהיו כל הסופרים כאן לבחינה, לכן אם ברצונך לדור בעיר פאס ותהיה סופר אני אתמוך בך אתה ראשון.

ואם ברצונך להשאר בעירך עיר צפרו אתה תהיה הסופר המובחר. לכן עליך להודיע לי בכדי לדעת מה עלי לעשות, והכל ביני ובינך סוד נכמס. ואני מבקשך להטריח את עצמך ותשלח לי באר היטב רשימת של בחינות בהלכה ושאלות שאשאל את הסופרים בכתב ובעל פה וכל שאלה יבוא בצדה המקור מספר הפוסקים, ואשוה את רשימתך עם מה שהעתקתי מספר נחלתץ שבעה.

הערת המחבר שהוא בנו של הרב ישמח עובדיה זצוק"ל : ראה בספר חשמ"ח לבב בחושן משפט סימן כב ושם נדפסה הרשימה שסדר מור אבי ז"ל לבחינות הללו וקרא לה בשם מסכת סופרים. ושמעתי מפיו ז"ל שכשהגיע תורו לבחינה הנכרת עמד הרב וידאל הצרפתי ז"ל במלוא קומתו ופנה לאנשי הממשל ואמר להם שאין אנו כדאים לבחון את הרב הזה והוא בחכמתו הגדולה ראוי והגון לבחון אותנו. אך מפני הפורמליות של החוק נשאל אותו שאלות אחדות. עד כאן לשונו.

וספר עט סופר וכו…פעמוני זהב וכו… ויהיו סדורים לפני יען שבשעת הבחינה יהיו נוכחים אנשי הממשל, ואחרי שתעבור על העתק התקנון הרצוף בזה תוכל להראותו לידיינו הרב הגדול מורנו הרב רבי שלם אזולאי ה' יחייהו וישמרהו ובזה יתן תשומת לבו לסופרים שבעיר.

ולא להגיד לו משום דבר שכתבתי לך לעיל ובפר בעניין של כבודך. ואבקשך להזדרז במה שביקשתי ממך שעל ידי כן תהיה לי ידיעה מבוררת בבחינות הללו ויפה שעה אחת קודם ועמל הסליחה רבה כנפשך וכנפש נאמן אהבתך ושמח בתורתך תורת חיים.

והוא הצעיר בישראל וידאל הצרפתי ה' יחייהו וישמרהו כן יהי רצון

סוף התעודה. 

הבחינות נערכו בערים המרכזיות על ידי אב בית הדין של העיר, בנוכחות נציגי השלטונות. בפאס התקיימו הבחינות לסופרי הערים פאס, מכנאס וצפרו ביום ט"ז באדר תרע"ט – 18.3.1919. על כל אחד מהנבחנים היה לכתוב שטר עיסקא, שטר מכירת קרקע ושטר שכירות.

אחר כך היה עליו להסביר את משמעות נוסח השטר על פי ההלכה. כמו כן נשאלו הנבחנים שאלות בדיני שטרות ועדות בכתב ובעל פה. המחנים נשלחו לעיר הבירה ארבאט לבדיקה, ואלה שהצליחו לעמוד במבחן קיבלו רשות להמשיך בתפקידם.

ביו הנבחנים היו חכמים מופלגים אשר שימשו אחר כך בדיינות. רבי יוסף נמנה בין אלה אשר עברו את המבחן בהצלחה. במשך הזמן אף נתמנה לסופר גיטין בעיר. הוא התאמן במלאכתו והתעמק במקורותיה ההלכתיים.

הוא עצמו דן בבעיות שהתעוררו ובפתרונן כפי שמבוארים הדברים בתשובותיו. בחיבורו " שארית הצאן " חלק ד', כתב " מזכרת הגיטין ", בו הביא בצורה כרונולוגית גיטין שנפלו בכתיבתם ואת פתרונן ההלכתי.

הגיטין הם מטבת תשי"א – 1951 – עד חשון תשי"ט 1959. בחיבורו " יבין לאחריתו ", העתיק מכתב יד " מזכרת הגיטין " של הרב הגאון רבי אהרן בוטבול זצ"ל. ובחיבורו " מלח בלשוני ", כתב רבי יוסף נוסחי שטרות שישמשו כעזר לסופרים במלאכתם.

השטרות במרוקו נכתבו על נייר רשמי שהוטבע בו סכום האגרה. על הסופר היה להתאים את ערך הסכום הנקוב בשטר לגובה האגרה שיש לשלם, ובהתאם לכך לקנות הנייר. פעם אחת העליל יהודי אחד על רבי יוסף שהוא גבה ממנו עבור הנייר יותר מן הסכום המוטבע בו.

עלילה זו העכירה את רוחו של רבי יוסף וגרמה לו צער רב, עד שהתבטא כלפי המעליל בדברים ארוכים וקשים כגידין, ובנס יצא מעלילה זו בשלום. במלאכת הסופרות עסק עד סוף ימיו.

מחיבוריו נראה שהיה בקי במלאכת סופר סתם ( ספרי תורה, תפילין ומזוזות ), אם כי הוא לא עסק בזה. בהיותו חרד על דבר ה', פנה בשנת תשי"א – 1950 לעמיתו הרב הגאון רבי שאול אבן דנאן, הרב הראשי ליהדות מרוקו, והתריע על העזובה השוררת בתחומי מלאכת הסת"ם.

הוא הציע שמועצת הרבנים תתקן תקנות, תעמיד במבחן רשמי כל הסופרים העוסקים במלאכה ותגביר הפיקוח עליהם. " כדי להסיר המכשול מדרך בני ישראל. רבי שאול קיבל את הצעותיו והבטיח לפעול בנידון