סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה
העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.
לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ר
אשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים.
רבי שמואל דאבילא ב"ר שלמה
רבי שמואל דאבילה הוא נכדו (בן ביתו) של רב אד״א שהוזכר לעיל.
רבי שמואל, נינו של רבי שמואל שנזכר לעיל, חיבר 22 קונטריסים על כל הש״ם. היה רב ומו״צ בסאלי במאה השישית למניינינו. נראה חתום בפסק דין עם רבי יוסף אלמליח ורבי משה דאבילא.
חיבוריו:
קונטרים ״עוז והדר״ – על המככתות: שבועות, ע״ז, הוריות, הודפם ב״תוקפו של יוסף״ (ח״א). זהו אחד מכ״ב קונטריסים על מסכתות הגמרא.
רבי שמואל הצרפתי
מחכמי סאלי. נולד בשנת הת״ך ונלב״ע בשנת התע״ג. באחד מחיבוריו כתב – ״וזכות אבותינו יגן בעדינו… כדי שיסלק הא־ל חרון אפו מעל כל עמו ישראל ומעלינו… ויסיר הדבר מעלינו, שבעוונות הרבים נתפשט כצרעת ברוב המערב ובפרט פה עיר סלא, אשר אני יושב בה וכתבתי זה בשנת התל״ח ליצירה יום ראשון לחודש אלול המרוצה ואני מבן שמונה עשרה שנה״. כתב:
חידושים על מאמרי אגדה.
רבי שמואל קארו
רב ומו״צ בסאלי וברבאט, מקובל גדול והוא חמיו של רבי עיוש אלמליח וסבו של רבי יוסף אלמליח שהוזכרו לעיל.
רבי שמואל שימש ברבנות עם רבי אליעזר דאבילא. נתן הסכמה לספר ״חפץ ה׳״ לאוהחה״ק בן עירו, עם רבי אהרן הצרפתי ורבי שלמה הכהן. חתום על שאלה משנת התפ״ח עם רבי שלמה הכהן. חי עד אחר שנת התק״ט (עפ״י נר המערב״) כן נתן הסכמה ל״כתר תורה״.
רבי שם טוב בן עטר ב"ר אברהם
רב ןמו"צ בסאלי ובראבאט במאות החמישית והשישית למניינינו. חותום עם רב אד"א על תשובה ב " באר מים חיים " בשנת התק"ו
נראה חותם בפסק דין עם רבי עיוש אלמליח והרב יצחק צבח וכן נזכר בשו״ת ״תוקפו של יוסף״ עם רבי יצחק צבח ורבי חיים טולידאנו.
רבי שס טוב בן עטר הנגיד
מחכמי סאלי, שימש כנגיד נכבד הדורש טוב לעמו ופועל אצל השלטונות בענייני קהילתו.
הוא אחיו של רבי חיים בן עטר הקדמון שנזכר לעיל. בשנת הת״ס עבר בעת מצוקה למקנס ונלב״ע בשנת התס״א.
ב״עת לכל חפץ״ יש קינה עליו.