ממזרח וממערב-כרך ג'-מאמרים שונים-קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

ממזרח וממערב כרך שלישי.

3 – קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

היעב"ץ כדיין.

בסוף שנת התס"ד – 1704, בהיותי כבן שלושים ואחת, התמנה היעב"ץ לכהונת דיין בפאס בראשותו של רבי יהודה בן עטר. נראה שהוא תפס את מקומו של רבי וידאל הצרפתי, שנפטר באותה שנה. כבר בראשית דרכו כדיין הצטיין בעצמאותו ובכושר שיפוטו, ידע לעמוד על דעתו ולנמקה גם לפני גדולים ממנו, אם כי בהכנעה וביראת כבוד.

בשבט התס"ה כתב פסק דין ארוך ומנומק נהרב משה עמאר היוגד פסק דין של חכמי מכנאס, הרבנים משה טולידאנו ורבי חביב אחיו, שהיו מגדולי הוראה במערב באותם הימים, ופסק הדין אף זכה להסכמת רבי יהודה בן עטר :

     ואל אלוקים יודע שבדקתי עד מקום שיד כלי שכלי הדל מגעת, אולי אוכל לבטל דעתי מפני דעתם הרחבה ולא יכולתי. ולכן אשוב ולקחתי עטי וקסתי לא נזור אחור, כי הנני בא לברר סברתי ולא כאומר קבלו דעתי. גם לא לסתור דבריהם חס ושלום באתי, רק כתלמיד הנושא ונותן מן הצד לפני רבותיו וכוונתו לעמוד על האמת ".

בחושים הראשונים להתמנותו כתב תשובה לחכמי סאלי בעניין כשרותו של רבי שמואל אזאווי לשמש בתפקיד שוחט. האחרון, שנפגע מתשובתו של היעב"ץ, כתב מכתב לרבי שמואל הצרפתי, מדייני העיר פאס, ובו התבטא בחריפות ובזלזול נגד היעב"ץ ותשובתו.

בין היתר כתב, שידוע לו שרבי שמואל הצרפתי כעס על תוכן תשובתו של היעב"ץ ואף סירב לחתום עמו על אותה תשובה. כתגובה כתב היעב"ץ איגרת ארוכה במשקל ובמליצה, שבה התפלמס אתו פולמוס חריף ונוקב, ובית היתר כתב לו :

        ומה שכתב שהטען שלא נחתם הוא מפני שכעס עלי כמוהר"ר שמואל הצרפתי אין הדבר כן….ואם באולי כעס עלי תהילות לאל, יש לי פה להשיב אמרים אמת באמת במשפט ובצדקה ולא עוד אלא שאם חס ושלום היה כועס עלי יש לאל ידי לכעוס גם אני יותר ממנו….

כי קנאי בן קנאי אני וכן דרכי מי שאני רואה שכועס נגד האמת מחוינא ומרינא דיליה לא חיישנא ומיניה לא מסתפינא וכל המתקומם נגד האמת אדרכם באפי וארמסם בחמתי, אכן בראותי מי שכועס על האמת להעמידו אני מחבקו ומנשקו וקורהו רבי ומורי ".

גם לפני גדול הדור רבי יהודה בן עטר, הנחשב כרבו, עמד על דעתו בצורה מכובדת : " הרב הגדול נר"ו אחר נשיקת ידיו באתי להשתעשע בדבריו כי לא זכיתי להבין ", והיה מקרה שרבי יהודה חזר והודה לו.

עצמאותו התבטאה גם בכך שתבע, שהדין ייחרץ לא רק לפי משפט הכתוב אלא יהיה תואם גם את הצדק והיושר, ובמקרה שהמנהג המקובל נגד, לדעתו, את הצדק והיושר לא היסס לסטות ממנו. כל לדוגמא, בדיו אישה שכתבותה מרובה, והבעל ציווה לפני מותו לתת לה לבד מכתובתה גם כל כלי הכסף, כלי זהב, אבנים טובות, ובשאר הנכסים ציווה שתיטול שני שלישים והבנים שליש. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר