הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

קדוש מסוגל להחזיר בהמה המיועדת לשחיטה שברחה, וכן להחיות אותה: ר׳ דניאל השומר החיה פרה לאחר שנשחטה כדי להחזיר אותה לבעליה המוסלמים,¹⁰⁷ ור׳ עלי בן יצחק החיה פרה שעל חלוקתה התווכחו שני מוסלמים.

אמונה רווחת בין היהודים המרוקאים היא שהקדוש יכול להופיע בצורת חיה או לשלוח סימן באמצעות חיה. לרוב מדובר ביונה או בנחש, אך גם חיות אחרות מוזכרות במסורות: על הדקל של ר׳ דוד הלוי דראע היו תמיד שתי יונים_; ליד קברו של ר׳ עמרם בן דיוואן היתה תמיד יונה, ציפור ואפילו נחש; סידי בועיסא וסלימאן הופיע פעם בצורת יונה על עץ ופעם בצורת רמש: ר׳ שלמה בן תאמצות הופיע בצורת זיקית ור׳ אברהם כהן בצורת נחש: על ר׳ שלמה בן לחנס (לחנם פרושו ׳נחש׳), קיימות מסורות רבות הקשורות לנחש: נחש מופיע ליד קברי, אמו ילדה נחש, והוא עצמו היה יוצא בלילה מעורו ומתחיל ללמוד: כששני יהודים ביקשו לאתר את המקום שבו היה צריך לבנות את מצבתו של ר׳ הלל הכהן, ראו נחש יוצא ואז הבינו היכן קבור הקדוש.

הקדוש שולט על המרחב ובכוחו לעבור תוך קפיצה ממקום למקום: כך הגיע ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא מתארגלי שבעמק הדרע לפאס, כשאמר את השם המפורש: ייתכן שהקדוש יעביר את שליחו בין רגע למקום אחר, בדרך כלל כיכר לחם חם בידו, והשליח מגיע ליעדו כשהלחם עודנו חם: כך שלחו ר׳ דוד בן־ברוך ור׳ יהודה וראובן בחזרה לארץ ישראל, שליחים שבאו לקבל אצלם תשובה לסוגיות, בהן התלבטו חכמים_; ר׳ שלמה בן לחנם העביר שליח למראכש, כדי לראות את הלוייתו של ר׳ מרדכי בן־עטר ור׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא העביר את שליחו לפאס.

הקדוש יכול ליצור מזון לפי הצורך כדי להאכיל יהודים רעבים: רבים הסיפורים על לחם שלא נגמר ומחייא בבקבוק שלא מתרוקן בליל ההילולה: ממנת כוסכוס קטנה שנשמרה לר׳ ינאי מול למכפייא על־ידי בני ביתו, אכלו יהודים שברחו מכפר אחר, ולא רק שכולם אכלו אלא גם שבעו ונותר עוד בצלחת.

המסורת אומרת שהקדוש איננו נפטר כדרך כל בני האדם. הוא ממשיך ״לחיות״ ולפעול אחרי מותו.הוא יכול להופיע לחסידיו בחלום אך יכול גם להופיע בעצמו ליד הקבר או במרחב אחר: ר׳ חנניה הכהן מופיע ליד קברו כל מוצאי שבת: את ר׳ אברהם מכלוף בן־יחייא ראו שתי יהודיות, שבאו להדליק נר בחדרו, והשומר היהודי ראה אותו בבוקר כשהוא מתפלל עם ציצית ותפילין: כאשר נכנסים לפתע לבית־הקברות שבו קבור ר׳ שלמה בר־ברירו, רואים אדם עומד ליד גמל, עם נאד מלא מים וספל בידו, אך הדמות נעלמת כאשר מתקרבים: ר׳ משה אמסלם מופיע בחצות בבית־הכנסת על שמו, מודה לחסידיו הלומדים שם ונשאר כשעתיים במחיצתם: אנשים ראו את ר׳ שמעיה כהן ועוד שלושה קדושים הקבורים באותו מקום, לבושים ירוק, ונועלים נעליים ירוקות, הולכים ברחוב יד ביד לכיוון החדר שלהם. מסורות רבות מספרות על קדושים בשעת לימוד. הקדוש לומד, קורא תהילים, מעיין בגמרא, לבד או בחברת קדושים אחרים.יש ורק קולו של הקדוש הלומד נשמע או קולותיהם של קדושים הלומדים בצוותא: בבית־קברות עתיק שבו קבורים ר׳ דוד בן־שאפת, ר׳ חיים טולידאנו, ר׳ חיים בן־עטר ור׳ רפאל ביבס, שומע השומר הערבי בלילה, בשעה עשר ובשעה שתיים אחרי חצות, קולות של אנשים הקוראים תהילים; יש והקדוש מפסיק את לימודיו כדי ללכת לעזרת חולה ומודיע לחבריו שהוא עסוק ואינו יכול להתפנות ללימודים.

קיימת אמונה שגופת הקדוש יכולה להימצא במקומות שונים: לפעמים מדובר בשני קברים או יותר, ולפעמים בקבר ובמקום נוסף כמו הר או בית־כנסת.

הקדוש מחולל נס כדי לקיים את מצוות קידוש היין בשבת, גם בחייו וגם לאחר מותו: כאשר הגיע ר׳ יהונתן סירירו לעיר אחרת, והצטער על שאין לו יין לקידוש, התמלא פתאום הכלי הריק יין ואחר־כך התברר שבאותו ערב נעלם היין מביתו.באותן הנסיבות מתעופפת כוס היין מביתו של ר׳ מרדכי בן־עטר,ומגיעה אל שולחנו של ר׳ דוד בן־ברוך, שנותר ללא יין לקידוש בערב שבת. לאחר מותו, יכול הקדוש לשוב לביתו כל ערב שבת, כדי לקדש על היין, אך יפסיק לבוא ברגע שהדבר יוודע: ר׳ יוסף תורג׳מן, הודיע עוד לפני מותו לאשתו, שיבוא לקדש את היין כל ערב שבת, ושהיא תוכל לשמוע את קולו אבל לא לראות אותו. הוא הפסיק לבוא כאשר גילתה האשה את סודה לשכן; ר׳ שלמה בן־יצחק בא לקדש על היין במשך שנה אצל בתו, עד שגילתה לשכנה ששמעה את קולו.

הרבה ניסים קשורים בצורה זו או אחרת לקברו של הקדוש. על ר׳ חיים בן־דיוואן מסופר שהאדמה נפתחה והוא נכנס בה; קברו של סידי סייד התגלגל מבית הקברות המוסלמי לבית הקברות היהודי; כאשר רצו לבנות כביש, לא הצליחו האנשים להזיז את קבריהם של ר׳ אליהו ושל ר׳ מסעוד בר־מימונא, וגם לא את האבן הגדולה שעל קברו של ר׳ שלמה עמאר. הרבה פעמים לא רוצה הקדוש שיבנו לו מציבה או ציון והוא מודיע על כך לחסידיו. אם הקדוש אינו מעוניין כמציבה, או שהוא אינו מרוצה מצורת בנייתה, לא יצליחו היהודים לבנותה: כל נסיון לבנות מציבה ייכשל, והמציבה תיהרס בעת הבנייה. מסיבה זו לא קיימות מציבות לר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ יחייא לחלו, ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ אלעזר בן־ערך, איית אל־כהן, ר׳ אברהם אווריוור ואחרים.

ניסים רבים הקשורים להופעת אור בנסיבות מסתוריות מיוחסים לקדושים:על ר׳ יהודה בן עטר, ר׳ אבנר הצרפתי ולאלה סוליכה אומרים שהשכינה יורדת עליהם, כיוון שקבריהם קרובים זה לזה בבית־הקברות בפאס ומוארים תמיד: על הקבר של ר׳ משה בן־יעקב חיון יורדת אש מן השמים כל יום שישי, ערב ראש חודש וערב חג, ועל קברם של מול טרייא וסידי בועיסא וסלימאן יורדות להבות אש: הכוס של ר׳ משה חאליווה נשארה דלוקה שנה שלימה לאחר פטירתו מבלי שהדליקו אותה: בבית־הכנסת על שמו של ר׳ דוד ומשה באשקלון יצא אור מן ההיכל והאיר את כל החדר, בתקופת מלחמת ששת הימים, כאשר היו הוראות להאפלה.