סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים. 

השד"רים בסאלי

כידוע, היה נהוג בעם ישראל מנהג נאה, המוכר לנו עוד מתקופת השבטים, שיששכר וזבולון מחלקים ביניהם את העמל – ״שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך״. שיששכר היה עמל בעמלה של תורה, וזבולון היה עמל ״לחוף אניות״ וכמובן שהיה קובע עיתים לתורה, אך היה גם תומך בתורה.

בארץ ישראל במאות השנה האחרונות, עד לעליות הגדולות, לפני כ־50 שנה, היה ישוב קטן, דל באמצעים וברובו התרכז בארבע קהילות קודש ועסק בתורה.

כדי לתמוך בתורה, בבחינת ״תרין סמכי קשוט״ ובישוב ארץ ישראל, נשלחו שדרי״ם – שלוחי דרבנן, נאמנים, תלמידי חכמים בעצמם, לקהילות שונות בתפוצות.

רבים מהשדרי״ם נשלחו לצפון אפריקה, מאחר והשדרי״ם שם נתקבלו בכבוד מלכים ויצאו ברכוש גדול לישיבותיהם.

מאחר והיה צורך בהכרת הקהילה, רבניה, השפה המדוברת, המנהגים והאוירה, נשלחו בד״כ שדרי״ם שנולדו במקומות אלו.

בסאלי ביקרו שדרי״ם רבים ואף שכנו שם במשך זמן מה, משום שכבר צוין לעיל ענין יציאת הקהילה מגידרה, לקבל תלמידי חכמים ובפרט שליחי ישיבות ארץ ישראל.

במקורות שונים כ״נר המערב״, ״מלכי רבנן״, ״שלוחי ארץ ישראל״ ליערי ובאיגרות, מצאתי את השדרי״ם שהופיעו בסאלי.

רבי אברהם הלוי כן סוסאן

עליו נכתב לעיל, (א) עלה מסאלי עם מו״ר אביו רבי יצחק בן סוסאן בשנת התר״ך ונתיישבו בעיר טבריה. רבי אברהם נשלח ע״י מוסדות התורה בעיר טבריה לסאלי כשד״ר. נלב״ע בשנת התרס״ג.

רבי אלישע אשכנזי

שליח קהילת האשכנזים בארץ ישראל. הוא נשלח למרוקו, אליה יצא בשנת הת״י ושהה בה עד שנת התכ״ה ונלב״ע במקנס.

רבי אלישע היה ת״ח והתקבל בשמחה בקהילת סאלי, אצלו למד רבי חיים בן עטר הקדמון.

משום שבנו הוא נתן העזתי שנתחבר לשבתאי צבי (יש המייחסים לו(לנתן העזתי) את ספר חמדת הימים)(ב). היו שרצו להטיל דופי גם ברבי אלישע ולשייכו לשבתאים ולא היא. רבי אלישע לא היה שבתאי וקרוב לוודאי שהצטער לשמוע על בנו בהשתייכותו לכת זו. כששהה בליוורנו ושמע על בנו, יצא לארץ ישראל וחזר לאחר מכן לשליחותו. בספר ״ירח יקר״ מרבי אברהם גלנטי, הועתקו דברי רבי יעקב בן צור מכת״י, שם כתב על ״שלוחא דרחמנא אלישע אשכנזי״ שנפטר בשליחותו במקנס בשנת התג״ל.

משמע מכאן שהוא שהה עד לפטירתו בשנת התג״ל ולא עד שנת התכ״ה כפי שנכתב לעיל. ליישב הסתירה ניתן לומר עפ״י מה שנמסר, שרבי אלישע יצא מליוורנו לארץ ישראל, יתכן שלאחר מכן שוב חזר למרוקו ושהה בה לאחר שנת התכ״ה עד שנת התל״ג, שנת פטירתו. הדבר מסתבר, דראוי הוא היעב״ץ שנסמוך על דבריו הנאמנים ועל תיעודיו המדויקים.