רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

רבי עמרם בן דיוואן

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

מצוה לירא מתלמידי חכמים ולאהוב אותם

הגמרא מספרת על חכם בשם שמעון העמםוני ויש אומרים שהיה זה נחמיה העמסוני אשר היה דורש כל מילת ״את״ הכתובה בתורה במשמעות של תוספת וריבוי. למשל: בעשרת הדברות מצווים אנו לכבד אב ואם, וכתוב שם כבד את אביך ואת אמך בו בזמן שהיה יכול לכתוב רק כבד אבין ואמך.

דורשת הגמרא, שהריבוי של ״את״ הראשונה באה לרבות שחייבים בכיבוד, כיבוד: אשת אבין החורגת. ואת אמך, לרבות בעל אמך החורג.

אך כאשר שמעון העמסוני הגיע לפסוק בדברים י׳ פסוק כ׳ האומר: את ה׳ אלקיך תירא, אותו תעבוד ובשמו תשבע, פירש ואמר, שהוא חוזר בו מדרך דרשה זו, שהרי אינו יכול להוסיף דבר בפסוק זה, שלכאורה יש בו תוספת של עוד דבר נוסף על ה׳ עצמו חלילה.

תמהו תלמידיו על פרישה זו ואמרו לו רבי, כל ׳אתים׳ שדרשת כבר מה תהא עליהן? הרי כל הזמן דרשת המילה ״את״ כתוספת ועכשיו חוזר אתה בך מכל הדרשות שכבר דרשת?

ענה להם: כשם שקיבלתי שכר על ״הדרישה״ של כל הדרשות שאני כבר דרשתי, בזה שישבתי ולמדתי תורה במאמץ, כדי לישב את הפסוקים אשר כתוב בהם ריבוי המילה ״את " כך אני מקבל שכר על ״הפרישה״ מלדרוש דרשות אלה משום החשיבות שבדבר, כי מה ארבה לירא כמו הקב״ה איך אפשר לירא מאדם כמו מלירא מהשם יתברך? לכן פרש מכולן וחזר בו מכל הריבויין שדרש, כי כמו שבפסוק הזה אי אפשר ללמוד ״את״ לרבות, כך כל ה״אתים״ האחרים אי אפשר לרבות, עד שבא רבי עקיבא ומצא ריבוי למילה ״את״ שבפסוק, ״את ה׳ אלקיך תירא״ אפשר לראות אף בכך לשון ריבוי: לרבות תלמידי חכמים שיהא מורא רבך כמורא שמים.

שאלה של חכמים אחדים היתה מפני מה לא נתעכב שמעון העמסוני מלדרוש על פסוק ואהבת ״את״ אלקיך שהיא יותר מוקדמת בתורה בפרשת ואתחנן ו׳ פסוק ה׳ ואילו הפסוק של״את״ ה׳ אלקין תירא כתוב הלאה בפרשת עקב י׳ פסוק כ׳? והיו שפירשו כי בענין אהבת ה׳ פשוט היה לו לומר שזה בא לרבות תלמידי חכמים, אבל לענין יראת ה׳ הקשורה בשכר ועונש, לא נראה לו שיש מקום לדבר על תלמידי חכמים, עד שבא רבי עקיבא עליו השלום ודרש זאת.

אנו רואים עד כמה חשוב לנו לאהוב ולירא מתלמידי חכמים, מצוה גדולה זו מקיימים אותה אנשים תמימים באהבה בשמחה בשירה ובזמרה, כפי שאנו קוראים כאן כי בורא עולם בעצמו אוהב חסידיו ועושה רצונם, כמו שכתוב בתהלים רצון יראיו יעשה. כל שכן שאנו עבדיו חייבים לאהוב אותם להדמות להם לחםידותם ולקדושתם זאת כדי שגם הם יתפללו טוב בעדינו וימליצו עלינו שיתקבלו ברחמים וברצון בקשותינו, ויקוים בנו מאמר ישעיהו הנביא ם״ה.״והיה טרם יקראו ואני אענה״.

״אשרם ואשרי חלקם״

מניעת קיום חגיגיות ל״ג בעומר ע״י השליט המוסלמי השריף של וואזן

הסיפור הזה דלהלן סופר על ידי כמה מזקני העיר וואזן שקרה בתקופה של טרם בוא ממשל החסות הצרפתי למרוקו, ונפוץ כאחד הנסים שהתחולל בזכותו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן שנקרא הצדיק המלוב״ן.

בזמן פטירת הצדיק שמו עדיין לא נודע ברבים, וכן הגישה לקברו היתה קשה והעולים להשתטח על קבר הצדיק באו על גבי בהמות או ברגל, כלי רכב עדיין לא היו בנמצא, ובנוסף הכפר אשג'ן שבסביבתו נמצא בית הקברות היהודי            שבו נקבר הצדיק נמצא במקום נידח שהיה כפוף לשלטונו של השריף מוואזן, שבעיני המוסלמים נחשב קדוש העומד בראש ״הזאוויה״ שריף זה, או אחד מצאצאיו של נביאם. כל אחד בדורו גזר גזירות קשות ומשפילות על היהודים, הסיבה היתה ברורה: כיצד יתכן שעל אדמותיו ממש, ישנו צדיק יהודי שעושה נסים ליהודים הבאים להתפלל על קברו, והוא כביכול הקדוש של המוסלמים אין בכחו לחולל שום נס?!

לפיכן בכל ימי שלטון השולשלת של השריפים של וואזן הנמנית כדברם מצאצאי נביאם. כל שליט ושליט מהם בדורו ובתקופת שלטונו זמם להזיק ולהשפיל את היהודים של עירו בשנאתו אליהם.                        

שנה אחת החליט למנוע קיום חגיגות ל״ג בעומר אסר על החוגגים להימצא בשטח קבר הצדיק, ומנע כל גישה למקום הוא נתן הוראות חמורות לנתיניו תושבי כפר אשג׳ן שבשום פנים ואופן לא יאפשרו ליהודים לחגוג ולקיים ההילולא : כמידי שנה.        

ועוד הוסיף ואמר לנתיניו, שכל יהודי שינסה בדרך כלשהי להתקרב לאזור בית הקברות לירות בו ללא היסום, ופקד על  כל נאמניו תושבי כפר אשג׳ן לשמור על המבואות והנתיבים  שמהם יכולים המתפללים להגיע, ולגרשם מיד מהמקום, ואחרים שהיו אמורים לעלות לחגוג בשטח בית קברות יתכננו לעשות דרכם על בהמות משא, או רגלית הודיע הכרוז שאל להם לבא כי השומרים ירו בהם. ומתוך אמונתם של היהודים ידעו אולי השריף השליט יתרצה ויתיר להם בכ״ז להגיע לאתר הקדוש.       

וראו איזה פלא, מכפר אשג׳ן שהיה ממוקם על גבעה סלעית ומשקיף על הנעשה בתוך בית הקברות ועל כל מי שנמצא בתוכו ראו אש להבה גדולה משם. כמובן שהמקום היה  שומם וחשוך מבלי באי חוגגים והאורות, בלי שירים וריקודים ולא נמצאת במקום כל נפש חיה, הפלא ופלא, בשעות חשכת הלילה אנשי כפר אשג׳ן ושומרי המעברים ראו שהבית קברות מואר בהרבה נרות, ורעש החוגגים, ולהבה גבוהה ניראת עולה מעל קברו של הצדיק, מרוב תמהונם ומרוב סקרנותם איך יתכן שלמרות כל ההקפדה שהקפידו שלא יגיע אף יהודי לחגוג בכל זאת המקום מלא והמחזה שנגלה לעיניהם משך אותם לרוץ ולצפות בתגלית מקרוב מעל חומת בית הקברות, ולתדהמתם כאשר השומרים והכפריים השקיפו ממקומותיהם הקרובים לא מצאו במקום לא אורות, לא נרות דולקים ולא רוח חיה של  החוגגים שכביכול השמיעו רעש ושירים, יצאו מבוהלים  ומפוחדים מהחושך ומהרעש ששמעו אז ושאיננו.         

נתנו ראש כולם וברחו מהמקום והגיעו עד למקומות עמדות השמירה שתפסו בתחילת הערב. ולא העז אף אחד מהם להוציא הגא מפיו, כל אחד מהם פחד לספר לשני מה הוא ראה פן יחשבוהו לחולם בלהות או למשוגע, כשהם המומים  קפאו מרוב פחד, ונשארו לשמור כמאמר השריף השליט.

כחלוף שעה בערך מהמראה שהם ראו שוב נתגלה לעיניהם אותו מראה נפלא בשנית שוב נתנו ראש להתקרב וכולם ניגשו לראות המראה המוזר כבראשונה מעל גובהי הסלעים של הכפר, ושוב כשהגיעו אין רוח חיה במקום, לא צהלת. החוגגים ולא אורות או אש הלהבה, פשוט המקום ריק מאנשים חשוך ושומם.

הפעם במקום לחזור לכפרם ומתוך בושה לספר למישהו מה שקרה רובם התפזרו בפחד ובחלחלה, וחלק מהם רצו מי על בהמות ומי מהם פסעו בצעדי ענק כדי להגיע כמה שיותר מהר העירה אל השריף ולספר לו מה שקרה ומה שהם ראו. ראש הכפר וחלק מהשומרים נגשו לשריף וספרו לו מה שהם חזו, מה שהם שמעו, ומה בסופו של דבר התגלה לעיניהם, מיד הבין שכאן התחולל אחד מהנסים של רבי עמרם, וכדי שלא לתת למקרה להתפשט ולהגיע למאמינים f המוסלמים הזהיר כל אחד מהם שלא יעיז לספר אף מילה ממה שראה או שמע.

ולמרות הנם שהתחולל לעיניו הוא הכחיש וסרב להאמין שארע והוסיף לשנוא היהודים ולא התיאש נסות למחוק בעתיד כל זכר או אות מנסי הצדיק.

על מנת לטשטש כל מה שקרה, מיד אותו רגע הוציא הודעה לכל היהודים הנמצאים בעיר לעלות לקבר הצדיק ולקיים החגיגות כהלכתן כפי שתכננו לעשות. השליט נימק להם ^; והסביר שסירובו לתת להם לבוא להשתטח על קבר הצדיק נבעה כאילו ״מדאגתו״ שבא יתנפלו עליהם שודדי דרכים או כנופיות עוינות.