הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי
הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.
רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.
רבי אליהו מקזה
זהותו של הקדוש שבמערה לא ידועה במקרים רבים, כמו אצל מול באב דמעא בסביבות נאדור, סידי מהאסר ליד דמנאת, ומול אז׳בל אל־כביר ליד צפרו. זוהי מערה מפורסמת מאוד ואליה נוהרים הרבה מתפללים. היא שוכנת בתוך הר ופתחה רחב. כשני מטרים מפתח המערה יש פרוזדור מצד שמאל, ולידו שקע אשר בו מונחים הנרות. בצד ימין, שתי מדרגות המובילות אל חדר; בצד שמאל, בסוף, יש חדר נוסף, שאפשר להיכנס אליו רק אם מתכופפים
מערות משמשות לפעמים כבית־קברות מקודש ליהודי המקום, כמו מערת אבוקסיס ומערת וענונו בכפר תאסמסית, ומערת הכהנים בזרקטן, שם קבורים כהנים קדושים. ליד האבן שבמקום קבורתם של איית אל־כהן, יש שבעה חורים שהולכים ומתרחבים, ושבהם נכנסים ומדליקים נרות. המערה המפורסמת מכולן היא ללא ספק מערת אופראן, הנקראת גם מערת הנשרפים וכן מערת המכפלה. לפי המסורת קבורים בה קדושים רבים. היא נמצאת בתוך בית־קברות ואסור להיכנס אליה. המסורת מספרת על עונש מוות שנגזר לחכם שנכנס לתוך המערה, ועל רשות מיוחדת שניתנה לסנדלר יהודי להיכנס למערה, כדי שיוציא את החרב שזרק לתוכה בנו של המושל המוסלמי(בכך הציל הסנדלר את היהודים).
ישנם במרוקו הרים רבים שלפי המסורת קבורים בהם קדושים. בהרבה מקרים ידוע הקדוש רק בשם מול תאורירת, ידועים לפחות שני קדושים בשם זה. אצל המוסלמים רבות הקדושות בשם לאלה תאורירת:
היינו בעל ההר, בעל הגבעה, או מול אז׳בל אל־כביר, היינו בעל ההר הגדול. הקדוש מול אגיגה נקרא על שם ההר אגיגה באנטי אטלס, שם הוא קבור. לפי המסורת קבורים בהרים הקדושים ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ חביב המזרחי, סידי סייד, ר׳ עובדיה הלוי,ר׳ רפאל הכהן ר׳ שלמה בךלחנסולאלה שמחה רובן. בהר אימין תאמוגה שליד אימין תאנות קבורים שלושה קדושים והם ר׳ אברהם דרעי, ר׳ יצחק הלוי ור׳ מסעוד מאני. אבנים, ערימות אבנים וסלעים רבים הקשורים לקדושים נמצאים על הרים או לרגלי הרים, כמו במקרים של ר׳ דוד ומשה,ר׳ סעדיה דאדס, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ יעקב ברדיעי, צדיק אזרו, ר׳ אברהם אווריוור, איית אל־כהן, ר׳ יחייא אלכדאר, לאלה ספיה, לאלה תאקרקוזת ועוד.
מעיינות, נחלים ובריכות משמשים גם הם מוקד לביקורים של יהודי מרוקו. למקורות המים שבסביבת הקבר מייחסים קדושה, ונהוג לשתות מהם או לטבול בהם בעת ביקור במקום, כדי להתרפא ממחלות או לשם טיהור הגוף.
הערת המחבר : לפי וסטרמרק — ריטואל, 1, עמי 83-80, התופעה מושרשת באמונות קדומות של הברברים. להרים תפקיר חשוב גם בטקסים של מראבוטים חיים: דרמנגם — פולחן הקדושים, עמי 194 ואילך.
יש לציין כי המודעות הקולקטיבית של יהודי מרוקו ביחס לקדושים הינה תופעה יוצאת דופן מכמה וכמה בחינות. נראה לי שהערצת קדושים זו יכולה לשמש דוגמה טובה לניתוח מעמיק שיהיה חשוב לא רק בפני עצמו אלא גם למחקר הכללי.
מסורות רבות מספרות על מעיין שפרץ כתוצאה ממעשה נס שחולל קדוש: ר׳ יחייא בן דוסה היה, לפי המסורת, רב שהגיע מספרד למרוקו בסוף המאה הארבע־עשרה. בהגיעו בערב קרוב לעיר אוז׳דה היה צריך מים לטבילה, גירד את האדמה, ובמקום פרץ מעיין, זה המעיין סידי יחייא, הנמצא כחמישה ק״מ מאוז׳דה והמספק את המים לעיר: כאשר הקדוש ר׳ משה מימון היכה באדמה עם מקלו, לאחר בצורת קשה, פרץ במקום מעיין ור׳ משה מימון גילה ליהודים, כי מדובר בקדוש בשם קאייד אל־גאבא, וביקש מהיהודים שיבואו להשתטח על קברו; מעיין פרץ כאשר ר׳ דוד ומשה ור׳ מרדכי מול אל־עין היו צריכים מים לטבילה לפני מותם: לא הרחק ממקום קבורתה של בנת אל־חמוס פרץ מעיין המצביע על קדושתה.
קדושים רבים קבורים ליד מעיין או שהמסורת קושרת את שמם למעיין. בדרך כלל מתפתח המעיין לנחל, או שהוא יוצר בריכה, וגם לאלה חשיבות בביקור אצל הקדוש. לא רחוק ממולאי איגגי, ישנו מעיין שהמבקרים בקברו של מולאי איגגי נהגו להתרחץ בו, בעיקר כדי להוציא כישוף או במקרי עקרות. יש מסורת המספרת שהקדוש עשה את הטבילה במעיין הזה לפני מותו. במקום קבורתו של מולאי יעקבהיו שבעה מעיינות, שלכל אחד מהם ייחסו כושר ריפוי למחלה שונה — מחלות עיניים, שיניים וכו'. מעיינות אלה יצרו בריכות של מים חמים, והאמונה אומרת שהנכנסים לבריכה צריכים להגיד ״בארד וסכון יא מולאי יעקב״ (דהיינו, ״קר וחם, יא מולאי יעקב״) פן ייכוו. לאלה תאקרקוזתקשורה למעיין שמתפתח לנחל, ויוצר בריכה הידועה בשמה של הקדושה.
מעיינות קיימים ליד קבריהם של ר׳ אברהם אווריוור ור׳ חביב המזרחי, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ יששכר ישראל ור׳ שלמה עמאר.
בנוסף לבריכות של לאלה תאקרקוזת ושל מולאי יעקב שהזכרנו לעיל, ידועות בריכות טבעיות אחרות, הקשורות לקדושים: קבור שו – לא הצלחתי למצוא הסבר לשם זה. גם החוקרת לז'ה, שביקרה במרוקו בראשית המאה ובדקה את הנושא, לא מצאה הסבר לשם זה. – הוא בריכה גדולה ליד מראכש, ממנה מבקשים היהודים עזרה: אצל ר׳ מכלוף בן יוסף אביחצירא יש בריכה (מקווה) גדולה, שאליה יורדים דרך פתח צר. המים מלוחים, וכשאומרים ״באבא רבי מכלוף בן־יוסף״ מיפלס המים עולה ונוצרים גלים: מן המערה של סידי מהאסר, יוצא נחל שיוצר בריכות טבעיות. יהודים ומוסלמים טובלים במים לפני שפונים לקדוש.
ליד קברם של איית אל־כהן עובר נחל ומסורות מספרות על טבילה של גויים במימיו. גם ליד ר׳ דוד הלוי דראע עובר נחל, שנהוג היה לטבול או להתרחץ בו בעת הביקור אצל הקדוש. העולים לר׳ שלמה בן־לחנס יודעים לספר על הנוף המרהיב ונחלי המים שבדרך אליו.
לעץ תפקיד מרכזי בין כל עצמי הטבע הקשורים לקדושים. הרבה עצים מזוהים עם קדושים, או שהם נמצאים מעל קבריהם, או בקרבת מקום קבורתם של קדושים. נהוג לתלות על ענפי העצים חתיכות בד, חגורות או חוטים מהן, סרטים ושערות, שהם,ex-voto או בעיקר משמשים להעברת המחלה שהאדם מבקש להתרפא ממנה לעץ. הרבה פעמים נמצאת אבן או קבוצת אבנים לרגלי העץ.
הערת המחבר : זוהי תופעה עולמית המקובלת ברוב הדתות, בעיקר בנצרות הקתולית, וקיימת ספרות ענפה על הנושא.