כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו

מורשתו הרוחנית

מורשתו הרוחנית רבת היקף, ספרים רבים חיבר, ובעת הדפיסו את אחד מהם, ראה אות משמים שחפצים בהדפסתם, כפי שמספר בהקדמתו לאחד מספריו.

הדבר היה בשנת שפ״ח, ( 1628 ) בעת שנסע לוונציה לצורך הדפסת ספרו ״כסף מזוקק באחד מימי שהותו שם, נסע לבית הקברות ומשם לבית הדפוס. בעת שעשה את דרכו באחת מתעלות העיר, התנגשה סירתו עם סירה אחרת. סירתו התבקעה והחלה לשקוע במים. נוסעי הסירה והרי״ף בתוכם החלו לשקוע במים, וזעקו לעזרה. כשחש הרי״ף שהמים מגיעים לצוארו, החל לזעוק בתפילה לבורא עולם שיצילהו מרדת שחת, וביקש: ״ריבונו של עולם, עשה למען תורתך הקדושה. עשה למען בני הקטן, שלא טעם טעם חטא, ותורתו זכה ברה ונקיה״.

ר׳ יאשיהו מספר שתיכף ומיד התחילו המים שבתעלה לרדת, וכך ניצלו הוא ושאר נוסעי הסירה ממות בטוח. אירוע זה גרם לקידוש שם שמים ברבים. הרי״ף הב­ין כי מקרה זה בדרכו לבית הדפוס, ארע כדי לבוחנו כיצד ינהג, והצלתו היתה בזכות הדפסת ספריו, שיאירו את עיני ישראל, יסירו מכשול מדרך הרבים, וילמדום דעה

ספריו הם:

א) ״כסף נבחר״, פ״ב דרושים נחמדים על התורה, דרוש אחד או שנים לכל פרשה. נדפס לראשונה בדמשק בשנת שס״ה, ואח״כ בוונציה בשנת שפ״א.

ב)   ״כסף מזוקק״, קפ״א דרושים נחמדים על התורה, נדפס בוונציה בשנת שפ״ח. ובסופו קונטרס ״כסף תועפות״, פירוש על התורה.

ג – כסף צרוף׳, פירוש על ספר משלי, נדפס באמשטרדם בשנת תפ״ט.

ד – ״כסף נמאס״, פירוש על מגילת איכה, לא נדפס מעולם.

ה – "צרור הכסף״, דרשות, לא נדפס מעולם. בספר חזון עובדיה (לר׳ עובדיה בן אברהם הלוי מחכמי ארם צובה, ליוורנו תקמ״ז) פ׳ אמור ( עמוד קמ״ס) כותב: ״וראיתי בכתב יד מהרב המוסמך הרב יאשיהו פינטו ז״ל, בקונטרסו הנקרא צרור הכסף מחודשין סימן קל״ב שכתב״ וכו'. לאחרונה נמצא כתב היד בדרך מופלאה באחד הגנזכים בעיר ניו יורק, ונדפס בהוצאה מפוארת ע״י מוסדות שובה ישראל.

ו – ׳נבחר מכסף״, שאלות ותשובות בעניני הלכה, נדפס בארם צובה בשנת תרכ״ט, על ידי ר׳ אברהם ששון.

ז) קבוצת כסף״, פסקי הלכות בדיני נשים וממונות, על סדר הרמב״ם, עשוי לתלמידים לשנות להם בדרך קצרה, לא נדפס. (על פי עדות ר"א ששון הנ״ל, כתב היד היה מונח בבית מדרשו של החסיד ר׳ חי משה פיגוטו, ובימי ר״א ששון היה מונח בידי נכדו של ר׳ משה, השר והטפסר ר׳ רפאל די פיגוטו, קונסול רוסיה ופרוסיה בארם צובה.)

ח – ״מאור עינים״, פירוש אגדות הש״ס על סדר הספר עין יעקב, נדפס פעמים רבות.

רבי יאשיהו שילב בכל השמות ספריו את המילה ״כסף״. את ההסבר לכך, נתן בעצמו בהקדמתו לספרו "כסף צרוף״. תיבת ״כסף״ מהותה מביעה כיסופים, והוא כה נכסף לאלוקיו כפי שכותב שם: ״ועל דבר הכסף, אשר נכספה וגם כלתה נפשי לעבוד את ה' אלקי קדושי, כל ימי היות על אדמתי, עד מותי היתה לי נחלתי בחצרות ה' מסתופף "  ראויים הדברים למי שאמרם. ובהקדמתו לספרו ״כסף מזוקק״ הוסיף: " ואוהב כסף –  בתשוקה לבוא לחדרי משכיות התורה – לא ישבע כסף".

מתוך ספריו מבצבצת ועולה שיעור קומתו וגדולתו הרוחנית. לצד פסקי ההלכה הרבים שכתב, מאירים ומשמחים ספרי דרשותיו, אשר דרש במקהלות ולימד דעת את העם.  בספריו מזכיר רבות את רבו שלימדו תורה, ר׳ יעקב אבולעפייה, בהביאו חידושים ופירושים שונים ששמע מפיו. ספריו הרבים בהלכה ובדרוש נהפכו לנכסי עם ישראל לדורותיו, ורבים שתו בצמא את תורתו ודרשותיו הנפלאות.

דברי תורתו מובאים בהרבה מאד מספרי האחרונים, כולם הירבו להגות בהם, והיללו ופארו את דבריו, (לדוגמא: בספר דרשותיו של מהר״ם חביב זצ״ל, שהיה גדול הדור – בדור שאחריו, מופיעים דברי תורה מספרי דרשותיו של ר׳ יאשיהו למעלה מעשרים פעמים!). בשנים האחרונות שוקדים צאצאיו, בני כבוד הרב שליט״א, לההדיר את כל ספריו, בעריכה נאה ומסודרת, בדפוס משובח, במסגרת מוסדות שובה ישראל באשדוד.

קורות הדפסת ספריו

לאחר שהדפסת ספרו הראשון ״כסף נבחר״, בדמשק בשנת שס״ה, לא עלתה יפה, היות והדפוס שהוקם בדמשק היה נחשל, ואותיות הספר היו קשות לקריאה התחיל ר׳ יאשיהו להדפיס את ספריו בוונציה. בשנת שפ״א הדפיס שם שנית את ספרו ״כסף נבחר״, ולאחר מכן בשנת שפ״ח הדפיס שם את ספרו כסף מזוקק כמסופר לעיל.

ספרו ״כסף צרוף״ נדפס בשנת תפ״ט באמשטרדם, על ידי בחור בשם יצחק לופיס פיריירה תושב ירושלים, אשר בעת מסעו לאירופה עבר דרך דמשק, שם פגש בבני משפחתו של ר׳ יאשיהו. נכדיו: החכם הישיש ר׳ יאשיהו פינטו, והגביר המעולה ר׳ דניאל פינטו, הפצירו בנער שיקבל על עצמו שליחות מצוה, ויעלה את הספר על מזבח הדפוס בעיר אמשטרדם. בבואו לשם הראה הנער את הספר לחשובי העיר, והם בראותם את יופי אמרותיו, יצאו מגדרם, והתנדבו להדפיס את הספר מכיסם, כמסופר בשער הספר.

ספר תשובותיו ״נבחר מכסף״ עבר גלגולים רבים. גדולי חכמי ארם צובה היו ­­משתעשעים בכתב יד זה, ונשענו בתשובותיהם על פסיקותיו, כפי שניתן ללמוד מתשובת הגאון ר׳ רפאל שלמה לאנייאדו זצ״ל – ראש רבני ארם צובה, שכתב בספרו כסא שלמה (ירושלים תר״ס, סימן זי): ״וחדשות אני מגיד, כי יש בידי ספי שו״ת להרב המוסמך מהר״י פינטו ז״ל, ובסימן ב׳ על מעשה שהיה, שהיו מסובין בסעודת מילה ואמר א׳ לבנו״, עכ״ל.

בזמן מסויים כתב היד היה מצוי בבית מדרשו של ר׳ ישועה ששון שקנהו בדמים מרובים, והועבר לבנו ר׳ אברהם ששון. באותו זמן התעוררו אנשי חסד להוציא את הספר לאור עולם, ושלחוהו לקושטאנדינא להדפיסו שם. בימים ההם הדרכים היו משובשות, ואותם אנשים חששו פן יאבד הספר בדרך, לכן נתנוהו למעתיקים שיעתיקוהו. חששם התאמת, ורצונם הטוב לא יצא לפועל. הכת״י עצמו אבד מהעולם מסיבה לא ידועה, ונשתיירו רק אותם העתקות. אולם ההעתקות לקו בחסר, כי המעתיקים בחפזונם לא השגיחו, וקרוב לעשרים תשובות לא העתיקו כלל. אותם העתקות ישבו בקרן זוית, עד שקם ר׳ אברהם ששון, שהיה תלמיד חכם מופלג, ויחד עם בניו ר׳ אליהו חי ששון ור׳ משה חי ששון, גאלו את ההעתקות, ובשנת תרכ״ט הדפיסו את הספר בצירוף הערות.