שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

18- בר מזל וביש גדא

מספר יצחק מסס

יצחק מסס (מספר! סיפורים 18—19), נולד (1916) בטאנג׳יר. אביו, בן העדה המקומית הדוברת ערבית׳ הוא יליד מקנס, אך עבר בילדותו עם משפחתו לטאנג׳יר. שם מצא את בת זוגתו לעתיד, גם היא ילידת מקנס, שעברה עם הוריה לטאנג׳יר. בגלל סיכסוך עם ערביי המקום נאלצה המשפחה לעזוב את טאנגייר ויצחק גדל בלארוש (אל־עראיש) שבמארוקו הספרדית.

18. בר־מזל וביש־גדא

פעם היה חי איש אלמן, ולו שני בנים, שגדלו יתומים מסכנים, בלי אם. כאשר הגיעו הבנים לפרקם, הגדול היה בן 22, והקטן בן 18, חלם אביהם חלום, שבו הודיעו לו כי ימות כעבור שבעה ימים. קרא אליו האב את בניו וציווה עליהם: — כעבור כמד, ימים אמות. אנא, שימו אותי אז על סוסה ותנו לה להתקדם כרצונה, כשאתם הולכים בעקבותיה. במקום שבו תעצור הסוסה, בו תקברו אותי.

הבן הגדול לא רצה לשמוע את דברי אביו על מוות והלך לו. הבן הקטן נשאר במקום׳ כשהוא בוכה בכי מר. אמר האב לבנו הקטן:— זכור, בני! אחרי שתעשה מה שציוויתי עליך, שמע לדברי אחיך הגדול. כל מה שיגיד לך לעשות — עשה! כי אתה, בני, טוב יותר ממנו. בשום פנים ואופן אל תמרה את פיו.

כמה ימים אחרי מות אבא בא: הבן הבכור אל הצעיר ואמר לו!— אבא מת, ואתה תן לי את כל הכסף הנמצא בבית. כל מה שיש בבית תיתן לי. לא הגיב הצעיר אף במלה אחת, רק אמר:— כל הכסף שבבית שלך הוא. עברו כמה ימים, והבן הבכור חזר:— הבית הזה שלי הוא! רוצה אני למכור את הבית.

אמר הבן הצעיר:— אחי, יש אלוהים למעלה׳ תעזור לי לפחות להשיג מקום שבו אוכל לישון. אל תשאיר אותי בחוץ, אל תמכור את כל הבית.

אך הבן הגדול אמר לו ־ — בחוץ יש קצת מקום, תוכל לישון שם ואל תדבר אתי יותר!

אמר הצעיר: — אלוהים רוצה, כנראה׳ בכך. ואתה עשה כרצונך. יצא הצעיר החוצה והבכור מכר את הבית.

כעבור כמה זמן חזר הבן הגדול לעיר, וכל תושביה מפחדים ממנו ומשתח­ווים לפניו, כדי שלא יעשה להם העשיר־התקיף דבר רע. אבל בלבם הם שונאים אותו מאוד.

נכנס הבן הגדול למקום, שבו ישן האח הקטן, בחוץ׳ ואמר לו:— אחי, מה נשמע ? יש איזה סוד בינינו. תגיד לי, אחי שלי. אמרת ״יש אלוהים למעלה״, במי רוצה אלוהים ? בך או בי ? ברע או בטוב ? עגה האח הצעיר שפחד מאוד מאחיו הגדול:— אלוהים רוצה ברע. אמר האח הבכור:— צריך אני לשאול את האנשים על כך.— והוא פגה לאחד העוברים ושבים:—בוא הנה! את מי אוהב השם יותר י את הרע או את הטוב ?

האיש שפחד ממנו ענה:— השם אוהב יותר את הרע. אמר האח הבכור:— עכשיו ניצחתי. ומכיוון שאלוהים אוהב אותי, אסמא את עיני אחי.

אמר ועשה. הוא סימא את אחיו, ואת עיניו השליך החוצה. נדד האח הקטן העיוור בשדות ובמדברות וכל הזמן הוא אומר:—יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה!— וכך הוא היד, הולך ובוכה, הולך ומגשש באפלה.

פעם נזדמן העיוור ליער ונתקל בעץ. וביער חיות רעות לרוב ונחשים ארסיים, אבל הם לא נגעו בו לרעה, כי ענן היה הולך לפניו ואחריו ומגן עליו. שם הצעיר את ראשו בין ידיו׳ והנה הוא מוצא את עצמו לפתע על העץ, למעלה.

והיו שם שתי יונים אחיות, אחת מהן עיוורת ואחת מהן פיקחת. והאיש שומע ומבין כל הזמן את מה שהן מדברות. אמרה הפיקחת לעיוורת:— קחי עלה מאילן זה, העבירי אותו על עיניך ותתרפאי ותשובי לראות.

ובאמת, הוא שמע, כיצד נתפקחה היונה העיוורת ועפה לה. נטל גם הוא עלה מעלי העץ, שם על עיניו ואמר שלוש פעמים:— יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה!— ולפתע פתאום הוא רואה את הכול. אור־עיניו חזר אליו! חלץ הצעיר את בגדו ומילאו עלים שקטפם מעץ הפלא. אחר כך ירד ממנו ואמר בלבו:— אם אני חוזר בדרך זו, הרי אחי שם. אפנה א-פוא למקום, שבו אין איש מכירני.

הגיע הצעיר לעיר, ובה נודע לו, כי למלך יש בת צעירה, בת 22 בסך הכול. יפהפייה, אך עיוורת. והמלך הבטיח:— מי שירפא את בתי הוא יהיה חתנה׳ ועוד אוסיף לו על כך את חצי המלכות. אך אם לא יצליח האיש לרפא אותה׳ יכרתו את ראשו.

באשר שמע על כך הצעיר, הודיע לאיש שסיפר לו על כך:— אלוהים ואני נרפא את בת המלך. צחק ממנו האיש ואמר:— אין לך בגדים, אין לך כלום, וכיצד תרפא אותה ? אך הצעיר חייך ולא ענה דבר. הוא הגיע לארמון המלך, אך השומרים הכושים לא נתנו לו להיכנס. הוא הודיע:— שלחני אלוהים לכאן, והוא ואני נרפא את בת המלך.

בל הטענות היו לשווא. השומרים סירבו להכניס את הזר לארמון. אך המלך שמע את המלים המוזרות שבפי הצעיר וציווה על השומרים — הכניסוהו!

אמר הצעיר למלך: — שלחני אלוהים אליך, כדי שארפא את בתך. אם לא אצליח׳ תכרות את ראשי.

—  ומה נחוץ לך לשם ריפויה י — שאל המלך.

—  חדר אחד ומיוחד׳ שבו ניכנס רק אני והיא. כן נחוצים סיר מלא מים חמים ובגדים. יותר מזה אינני רוצה.   

כאשר נכנם הצעיר לחדר המיוחד, הוא מצא בו את בת המלך, שלא הכירה איש. אפילו את אביה לא ראתה מעולם, כי נתעוורה בהיותה תינוקת קטנה. נסגר החדר המיוחד. המלך, המלכה ואתם אנשים רבים מחכים בחוץ ואינם רואים דבר.

אמר הצעיר לבת המלך:— נשלחתי בידי אלוהים כדי לרפאך, ואתי אברהם׳ יצחק ויעקב. — ואת העלים שהיו לו שם במים החמים ואמר לה: — הגידי אחרי: אלוהים י הגידי אחרי: אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. — היא חזרה אחריו והוא שם את פניה במים. ולפתע היא פקחה את עיניה, וראתה אותו בלבד, רק אותו. הלביש לה הצעיר את הבגדים החדשים ואת העלים שנשארו לו החביא. שניהם יצאו החוצה, ואת שמחתם של אבא ואמא אין לתאר:— בני! ילדה שלי!— קראו המלך והמלכה, והם ערכו חגיגה גדולה, ואחריה חתונה מפוארת. הצעיר נתמנה ליורש העצר.

כעבור כמה זמן אמרה הנערה לבעלה:— רוצה אני להציע לאבי שירשה לי לטייל בעיר כדי להכירה וכדי לראות בה את הכול אתך.

המלך שמע את דבריה ואמר:— מחשבה טובה ויפה הגית. — והוא העמיד לרשות הזוג הצעיר מרכבה אחת, שני סוסים ושני עבדים כושים.

מטיילים בגי הזוג, והנה הם רואים אדם אחד עולה ומטפס על ההר. הכיר הצעיר כי אין האיש המטפס במעלה ההר אלא אחיו הגדול. אמר לאשתו:— קחי את העגלה, סוס אחד ועבד כושי אחד, וחזרי הביתה• אני נשאר כאן עם כושי אחד ועם סוס אחד.

התחילה האשד. לבכות, כי פחדה מאוד:— לא! לא! אתה תברח ממני, ותעזוב אותי.

בעלה הבטיח לה:— לא! לא אברח! את אשתי, אך אני מוכרח ללכת לשם. חזרה האשד. הביתה, והאיש התקרב עם סוסו ועם עבדו אל אחיו. הכושי רצה לנגוע במטפס על ההר, אך אדונו אמר לו:— אל תיגע בו!— ואכן, לאח הגדול היתד. מחלת הצרעת, ומי שהיה נוגע בו, היה נדבק ומת. כן היה האיש עיוור לחלוטין. לא שמע הכושי את אזהרת אדונו והעלה את העיוור על הסוס. אך הם לא הספיקו להתקדם אלא מטרים אחדים בלבד, והכושי מת.

חזר הצעיר עם הסוס ועם אחיו לעיר. הוא הולך ברגל ואחיו רכוב על הסוס. ומובן שהאח הגדול לא הכיר את אחיו הצעיר. כיצד יראה, והוא עיוור י

בשובם לארמון הכניס הצעיר את אחיו לחדר שבו היתד. גרה אשתו שעה שהיתה עיוורת. אחר כך ציוה על עבדיו:— הביאו לי מים חמים ובגדים, ואל תתנו לאיש להיכנס פנימה. ולאחיו אמר:— תגיד אחרי: ה׳ אלוהי אברהם יצחק ויעקב. — והוא עשה לו כפי שעשה לאשתו.

לפתע פתאום הבריא האיש ואור עיניו חזר אליו. קרא הצעיר לאחד העבדים וציווהו להלביש את האיש שנתפקח בגדים טובים ויקרים. כן אמר לעבד:— תביא הערב את האיש הזה למקום שבו יושבים המלך וכל השרים. והאיש שהבריא היה מלא פחד, כי לא ידע מה עומד לקרות אתו הוא היה בטוח כי יהרגוהו.

בינתיים הלך הצעיר אל אשתו ואמר לד.:— בקשי נא את אביך שיזמין הערב את כל השרים למשתה. בערב באו כל המוזמנים למשתה. הם אוכלים ושותים ונהנים, והנה קם מכיסאו יורש־העצר הצעיר ופנה למלך:— עכשיו שמע נא אתה ושמעו כל הנוכחים, מה שאומר לאדם אחה — והוא ציווה להכניס פנימה את האיש שנתפקח. הביאו את האח הגדול, כשהוא לבוש בגדים יפים׳ אך הוא רועד כולו מפחד, כי אינו יודע מה יעשו לו.

קרא הצעיר אליו:— בוא הנה!— ואחר כך שאלו — מי אתה ? איך קוראים לך ? מניין אתה? היש לך אבא ? היש לך אח ?

האח הגדול ענה על כל השאלות. על השאלה האחרונה ענה:— היה לי אח קטן, אבל הוא מת

—       לא נכון! שקרן אתה!— קרא לעומתו הצעיר. כולם שומעים את דבריו והוא ממשיך:— תסתכל בי! האינך מכירני ? הרי אני אחיך הצעיר.

נרתע האח הגדול אחורנית מרוב פחד. אך הצעיר אמר לו:— אין לך מה לפחד ממני, כפי שאנשים היו מפחדים ממך! רק ענה לי עכשיו  את מי אוהב אלוהים יותר ? את הטוב או את הרע

—       את הטוב!— ענה האיש.— ואני מבקש, שתסלח לי ותמחל לי ואל תעשה לי כגמולי.

אמר הצעיר:— לא אעשה לך שום דבר רע. הרי אתה אחי׳ יוצאי אמא אחת ואבא אחד שנינו. אל תפחד.

השתחווה האח הגדול לצעיר וזה אמר לו:— לא אעשה לך שום דבר רע, כי אבא זכרו לברכה ציווה שלא נתקוטט בינינו. — והוא קרא לאחד העבדים וציווה לתת לאחיו כסף וזהב ובית, ולשלח אותו מן העיר׳ כדי לא לראות יותר את פניו.

גירשו את האח הגדול מן העיר, והצעיר נשאר בה עם אשתו. ושניהם חיו חיי אושר, שמחה ונחת.