Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון-הערבים הם הדבר הכי טוב שקרה לאירופה

הערבים הם הדבר הכי טוב שקרה לאירופהיגאל בן נון 2

אתחיל מן הסוף. הגירת הערבים היא הדבר הטוב ביותר שקרה לאירופה ב–50 השנים האחרונות. "צרפת השתנתה", "צרפת כבר לא מה שהיתה", "הערבים השתלטו על אירופה": כך אומר לי בעצב כל מי ששומע שגרתי 14 שנה בצרפת. הם מצפים ממני להסכמה כמובן, כאילו שאר העולם לא משתנה. כאילו צרפת חייבת להישאר כפי שנראתה בסרטים בכיכובם של ז'אן גאבן, אלן דלון או לואי דה פינס בימי ילדותם. כאילו אסונה של אירופה הוא הערבים. כאילו ברור שחייבים לעצור את ההידרדרות.

אין מה לעצור. הערבים באירופה הם עובדה קיימת. הגיע הזמן לעכל שאין דרך לחסום את ההגירה של סינים, פקיסטאנים או ערבים לאירופה. הם ימשיכו להגיע אליה ואין טעם לטמון את הראש בחול. קליטתם של מהגרים אינה דבר קל: היא מלווה בטראומות, מנת חלקו של כל מהגר. המהגרים שזה עתה באו מנוצלים, מושפלים ומופלים לרעה. אבל אחרי זמן מה המאסה הגדולה שלהם נקלטת ונהפכת לחלק אינטגרלי מאוכלוסיית המדינות הקולטות. לכן, אירופה לא תהיה מה שהיתה, וטוב שכך.

היום המהגרים מופלים לרעה. אך מי ימנע מחר מערבים, הודים וסינים להיבחר לראשי ערים, לחברי פרלמנט או לראשי מפלגות בכל אירופה? זה יקרה יותר מהר ממה שאנו חושבים. וזה מה שמפחיד את הישראלי. כי בעיניו הערבים הם טרוריסטים. הם אנטישמים. אנטי־ישראלים. הם יכפו את השריעה באירופה. נכון, יש טרוריסטים ערבים שהגיעו לדרגת שפלות, שנאה וגזענות מן הבולטות בעולם. חובה להילחם בהם. אבל רוב הערבים בצרפת, לדוגמה, הפכו לפטריוטים צרפתים. נסו להזכיר לבנו של מהגר ממרוקו את מוצאו הערבי והוא יקרא לכם גזענים: "אני צרפתי כמו כולם". בבית הספר יכול היה לבחור ערבית כשפה זרה שנייה אך העדיף עליה ספרדית או איטלקית. ישראלים יופתעו לגלות שערבים רבים בצרפת חשים אהדה כלפי יהודים ומגלים הערצה מפתיעה לישראל, יותר מצרפתים ותיקים.

אין אפשרות לדעת כמה ערבים חיים כיום בצרפת, מן הטעם הפשוט שרישום הדת או המוצא האתני אסורים בה לפי חוק. בעולם הנאור אין אזכור מסוג זה במסמכים רשמיים. ככל שיהיו יותר מהגרים מאפריקה ומאסיה כך ייטב לאירופה: במוקדם או במאוחר, ילדיהם ונכדיהם יתחתנו עם בני המקום ובנותיו, וישנו את הדמוגרפיה של ארצותיהם. הם ייהפכו בהדרגה לצרפתים, לבלגים, לשוודים ולגרמנים ויגרמו לתסיסה חברתית ולבחינה מחודשת של תרבות היבשת. ובדיוק משום כך זאת תהיה אירופה שונה: לא אירופה שהידרדרה לגזענות הקיצונית ביותר בהיסטוריה העולמית, לא אירופה שהמיטה אסונות איומים על האנושות.

הלקח האירופי מהמחצית השנייה של המאה העשרים ברור: הסתגרות אתנית־דתית־לאומית הובילה לאסון. אירופה שקעה בתוך הרג מאסיבי כי צמחה בה לאומנות אתנית. מה היה קורה לו מיליוני ערבים, אפריקאים, הודים וסינים היו חיים בה ערב המלחמה? האם היתה יכולה להתקיים בה תוכנית השמדה אילו נישואים מעורבים בין קבוצות אתניות היו נפוצים בברלין, בפאריס, ברומא ובלונדון? קידמה מדעית ותרבות גבוהה לא מנעו מאירופה להידרדר לגזענות אתנית. הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאירופה הוא הגעת מאסה של זרים מארצות עניות שייקלטו בתוכה.

הדברים אינם פשוטים: הארצות העשירות מתגוננות בדרכים מתוחכמות. אחרי תור הקולוניאליזם ושנות הניצול, האפליה והדעות הקדומות, הגיע תור הסברת הפנים. בצפון אמריקה, ובמיוחד בקנדה, המציאו מונח חדש: "רב־תרבותיות". צמד מלים סימפטי שמשמעותו: גם לכם המהגרים מארצות נחשלות יש תרבות. אנחנו מכבדים אותה כמו את התרבות שלנו. לא נכפה עליכם את תרבותנו. להיפך, נעזור לכם לשמר את תרבותכם. כדי לשמור על עליונותם, הממסדים התרבותיים סגרו את המהגרים בתוך פולקלור ארצות מוצאם ויצרו סגרגציה, סוג מעודן של אפרטהייד, בינם לבין תרבויות המהגרים (ערבים, הודים, סינים, אפריקאים ועוד). הישגי התרבות האוניברסליים נותרו נחלתם של "העמים הנאורים" והאחרים הוכנסו לסד של מסורות עממיות.

כך קרה גם בישראל. לרב־תרבותיות קראו כאן "כור היתוך": הוותיקים שלטו בחיי התרבות הגבוהה והותירו לעולים את הגטו של הפולקלור. הממסד יצא מגדרו כדי לטפח חגיגות עדתיות כתחליף לטיפוח תרבות. הוא עמל, באופן ציני, להלל מסורות עדתיות ולהציגן כביכול כתרבות גבוהה, כאילו היו שוות ערך לתרבות האוניברסלית וליצירה התרבותית העברית שנוצרה בארץ. כך למשל זכתה המימונה למעמד מועדף אצל פוליטיקאים. במלים אחרות: ניתן לכם הרבה מימונה ושירים מזרחיים נלעגים ברדיו, ננשק את ידו של הרב עובדיה יוסף, ותשאירו לנו את הנהלות הפילהרמונית, הבימה, האופרה והאקדמיה. בכל אלה אנחנו נשלוט. הממסדים שמרו על כוחם תוך שימוש בצביעות ובזריית חול בעיניים. הם יצרו יישובים חד־אתניים כמעט, על טהרת המהגרים, ועיכבו זמן רב את אפשרות קליטתם בחברה הכללית. למרבה הצער, אינטלקטואלים אחדים מקרב בני המהגרים החדשים נפלו בפח שטמנו להם חסידי הסגרגציה התרבותית. כלומר: אם נמנע ממני להיקלט בתוך התרבות הישראלית, אם תרבות זו הקיאה אותי, אאמץ לעצמי את מסורות עדתי או, גרוע יותר, אמציא לעצמי, בהשפעת אופנות זרות, "זהות מזרחית" מלאכותית ואמורפית, בעיקרה מחאתית, שאף שוללת את קיומה של תרבות ישראלית. כך הציבו את עצמם "המזרחים המקצועיים" בשולי החברה, במקום להיאבק על הנהגתה, הפכו לקורבנות הרב־תרבותיות, ופיתחו עמדות גזעניות כלפי הישראלים – שבעיניהם אינם אלא אשכנזים.

למרות הקידמה התרבותית, החברה הישראלית סובלת מסגמנטציה חריפה. אפשר לומר שחיים בישראל כמה עמים נפרדים: הערבים חיים בנפרד מן היהודים, החרדים פרשו מן הציבור והמתנחלים חיים במדינה בתוך מדינה. זהו מצב של אפרטהייד. חרדים, ערבים ומתנחלים נבדלים מיתר הישראלים בכך שהם לא חיים, לא אוכלים ולא לומדים ביחד אתם ולא מתחתנים אתם. מידור הרמטי זה אינו מבשר טובות מבחינה דמוגרפית. ישראל היא מן המדינות הבודדות בעולם שזהות אזרחיה תלויה רשמית במוצאם האתני.

תלותה הבלבדית של הישראליות ביהדות היתה אולי נכונה כאשר המדינה סיפקה פתרון הומניטרי לפליטי השואה וליהודים מארצות מצוקה. האם יש הצדקה היום שזהותנו הישראלית תיקבע רק על פי קריטריונים דתיים? למרבה האירוניה, ישראלי יכול להיות חסר דת, אנטי דתי או להמיר את דתו ועדיין להישאר ישראלי. לא כך לגבי לא יהודי שרוצה לקשור את עתידו לישראל ולעמה: הוא יהיה ישראלי רק אם ימיר את דתו לדת שרוב הישראלים אינם מאמינים בה. לפי החלטות המדינה, יהדותנו אינה מבוססת על אמונה דתית אלא על מוצא אתני מפוקפק.

הציונות, שרצתה ליצור "מקלט לילה" ליהודים, השיגה את מטרתה ותפקידה נגמר. ישראל אינה יכולה להמשיך לדגול ברעיונות אנכרוניסטיים. האם יש עדיין צורך בסוכנות היהודית? האם לא כדאי להקים במקומה סוכנות לאומית להגירה לפי צורכי המדינה ועל פי שיקולים הומניטריים? האם ערביי ישראל חייבים להיות מנודים מן החינוך הכללי, מן הערים, מן החובות ומן הזכויות שלנו? מדינות מתוקנות התגברו על הבעיה וביטלו כל רישום של דת או של מוצא אתני ("לאום" במושגי משרד הפנים) מכל מסמך רשמי, גלוי או חסוי. אל לנו להתנהג כנבדלים מן החברה האנושית בעולם הגלובלי. אנחנו די חזקים כדי להפסיק להתנהג כגזע נבדל ולהפוך לעם נורמלי ללא סגרגציה אתנית, דתית ומגדרית.

מדינה המתקיימת על טהרת המוצא האתני מסכנת את עצם קיומה. חד־אתניות יהודית תוביל להתפרצויות גזעניות ומחירה יהיה כבד.

ד"ר בן־נון הוא היסטוריון וחוקר מקרא באוניברסיטת הסורבון בפאריס

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר