תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

חיים זאב הירשברג (י"א בתשרי תרס"ד, 2 באוקטובר 1903, טרנופול, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגריתט' בשבט תשל"ו, 1976) היה רב, היסטוריון ומזרחן, גדול חוקריה של יהדות צפון אפריקה בדור הראשון שלאחר קום המדינה. נולד בגליציה ועלה לארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה. נמנה עם המחנה הדתי לאומי, והיה ממקימיה של אוניברסיטת בר-אילן. היה עורך המדור של תולדות היהודים בארצות האסלאם באנציקלופדיה יודאיקה האנגלית.

שני ענקים חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

קינה זו היתה נפוצה מאוד ואנו מוצאים תוספות והשלמות שונות עליה.וכן פרסם ח. שירמן קטע הדש, שנתגלה בגניזה, שהוא שונה מטופס הקינה הידועה מכבר. 

 

איך נחרב / ה מ ע ר ב / ורפו כל־ידים

ואוי ירד /על ־ ס פ ר ד / רע מן־השמים

עיני עיני ידדה מים.

 

ימי רעה /על־דרעה/  אשר באו בתחלה

ביום בא צר /חשך צ ר / עליה ואבלה

ולכד עיר / ו יעי ר / חמתו על־הקהלה

קהלת אל /ישראל/  סגלת שוכן מעלה

 

קהל ישרים / ו כשר ים/ הוד תורה וגדלה

וחיש צדם / ולכדם/  ביום זעם וחלחלה

יום המר / והנמהר/ יום חשך ואפלה

ואמר ״אי /אל רואה/ ולא נראה לחשמלה

 

בוראכם / בוחרכם / להיותכם לו סגלה

יושיעכם / ו יצי ל כם/  מחרב המחוללה

ברו־לכס / ו ג ם לנפשכם / תנצלו משאולה

האזינו  /והאמינו/  בדתי המהללה

 

. . . ן . . . ת  /יהי נשבת/ ודין התורה כלה

אכבדכם /ואושיבכם/  בכס משרה וגדלה

אם תאבו /ותקשיבו/ תאכלו טובי סלה

ואם תמאנו / ת נ ת נ ו / לחרב ובזה וכסלה

 

ולא אבו /והשיבו/ עזי־ מצח מלה

״גוי סכל / ל א נוכל/ להחליף ימין בשמאלה

דת צדק / ב דת חדק/ דין ישר בדין עולה״

וחיש גמרו / ו גם אמרו/  חלילה חלילה

 

לכפר בדת / י ק ר חמדת/ דת אל נורא עלילה״

ולא רצו / ו נקבצו / סנדרי קטנה וגדולה

והם שבעים  /ואחד ע ם / שלשה ועשרים עגלה

ונאסרו / ו נמס ר ו / לפי חרב בבהלה

 

וצעקתם / ו נאקתם / לא נשמעה בזבולה

לפי רגע / בא נגע/ אליהם ונעשו כלה

ביום שבת / ב ן עם־בת/ שפכו דמים כמים.

הוי אקרא / כמצרה/  על־קהלת םגלמאסה

עיר גאונים /ונבונים/  מאורם חשך כסה

ושח עמוד /התלמוד / והבניה נהרסה

והמשנה /לשנינה/ ברגלים נרמסה

 

ועל־יקרים /מדקר ים / עין אויב לא חסה

ועל קדושים / ב י ד קדשים/  עליהם קינות אשא

ואי חסן /קהל תלמסאן / וחדרתם נמסה

וגדולים / ב י ד ערלים/ חיש חיו למשסה

 

וקול ארים /בתמרורים/  על־סבתה ומכנאסה

אצפצף כסוס /עגור לסוס/ אשר הייתה לקלסה

ועיר אגמאת  /בלי הצמת/  לפי רגע נמסה

לזאת אבכה / וכף אכה / וידי על חלצים

.

אוי אפס /כל־קהל פאס/ וחיש אבדו במהרה

עיר תורה /והמקרא/ והמשנה והגמרה

עיר חכמים   /מחכמים/  בסוגיא ובסברה

ותלמידים /החרדים/ במצות אל ברה

 

ודרשנים /המבינים/ בסוד ספרי וגם ספרא

ומדרשות /מאין חשות/ ולא תמוש התורה

וחזנין  /מתחננין/  בקול ערב ובצורה. . .

 

עיקר ההרחבה לעומת החרוזים ב ״אהה ירד ״ הוא תיאור הוויכוח, שהתנהל בדרעה בין היהודים לכובשים המוסלמים. וכבר קראנו במכתבו של שלמה כהן,כי בסג׳למאסה התנהל ויכוח דומה שבעה חדשים

ויכוחים כאלה היו בהחלט בהתאם לרוחו ולשיטת פעולתו של עבד אל־מומין — ושל אבן תומרת לפניו.בתחילה היו המייחדים מנסים לשכנע את האוכלוסייה על ידי ויכוחים והטפה, ירק לאחר מכן היו משתמשים באמצעי שיכנוע יותר יעילים" 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר