תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג
חיים זאב הירשברג (י"א בתשרי תרס"ד, 2 באוקטובר 1903, טרנופול, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – ט' בשבט תשל"ו, 1976) היה רב, היסטוריון ומזרחן, גדול חוקריה של יהדות צפון אפריקה בדור הראשון שלאחר קום המדינה. נולד בגליציה ועלה לארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה. נמנה עם המחנה הדתי לאומי, והיה ממקימיה של אוניברסיטת בר-אילן. היה עורך המדור של תולדות היהודים בארצות האסלאם באנציקלופדיה יודאיקה האנגלית.
והיה לו משא ומתן עם הרב ולא הצליח ה' מעשיו. וכן הגיע אדם בשם בן קצ׳יב מגדולי פאס, שברח מאותן הארצות וניצל הוא ואחיו האחד. הוא הודיע לשלמה, כי ספר התורה, ששלח אביו של שלמה עם בן תאלוית הביאו אתו אל בג׳איה. וכן מספד שלמה כי בא עוד אדם, כהן מאנשי פאס, הנקרא בז אל־קאבוי, והוא קרוב שלהם. הוא אמר שאין לו אלא דבר מועט.
כאמור מתאים תיאור הקרבות לידיעות שבספרות הערבית. גם המסופר על מספר הקרבנות שנפלו בפאם ובמראכש ועל אורך המצור במקומות שונים דומה למספרים שנוקטים ההיסטוריונים — ובלי ספק הם מוגזמים כאן ושם הזכרת כיבוש בג׳איה בשנת 1148 — ולו לזמן קצר — אינה טעות, כי הכותב הדגיש כבר לפני כן כי כל הקהילות מבג׳איה ועד שע ר . . . בסבתה טנגיר או סלא(?) נחרבו.
סיפור זה הוא פליאה, מאחר ששום מקור ערבי אינו יודע דבר עליו. לפי הכרוניקות הערביות נכבשה בג׳איה לראשונה בשנה 1152 או 1153ייתכן שהיה לפני כן ניסיון להשתלט עליה, שלא הצליח, או שזקף או שלמה על חשבון המייחדים איזו תקרית מקומית — כגון סכסוך בין שליט תוניסיה לשליט בג׳איה .
אגב סיפור מאורעות גדולים אלת למדים אנו על קיום שתי עדות במקומות נידחים במארוקו. אין ספק, כי בסיפור על בן תאלוית, הכוונה לאדם ממקום בשם זה. כעת ידוע בשם זח יישוב חשוב באזור מראכש, בהרי חאטלאם הגבוה, ששימש אחד המבצרים של שלטון הברברים הבלתי־תלויים.
עד לפני זמן מה היו פזורות בשטח זה עדות יהודיות קטנות — וייתכן כי תאלוית של ימינו היא היא המקום׳ שממנו בא אותו היהודי בימי המייחדים. גם הכינוי אל־קבאווי, כפי שנקרא קרובו של שלמה רומז לאזור בשכנות וואדי דרעה.
אנו עוברים עתה לתיאור המאורעות בקינתו המפורסמת של ר׳ אברהם אבן עזרא " אהה ירד ", והתוספות השונות עליה . הראב"ע הולך ומונה את הערים באפריקה, שסבלו בזמן הרדיפות: םג׳למאסה ״ עיר גאונים ונבונים ״, מראכס ״ עיר המלוכה ״, קהל פאס, סבתה, מכנאסה, דרעה, ״ שדם בנים ובנות
נשפך בה ביום שבת ״.
חריזת המאורעות היא ללא סדר כרונולוגי, וקרוב לוודאי, כי הראב"ע, שנדד באותם הימים בארצות אירופה לא ידע על השתלשלותם. את זמן חיבורה של הקינה יש לקבוע לכל המאוחר לראשית שנות הששים, כלומר לפני שנפוצו באירופה הידיעות על כיבושיו של עבד אל־מומין בתוניסיה וטריפוליטאניה
ועל גירושם של הנורמאנדים מאפריקה.