הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

באתר אור חדש http://orhadash.net/index.php

 
פרשת שבוע 

תורת אמך ◆ פרשת ויגש ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 31◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

 

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה(מד, יח).

כתב הגאון הצדיק רבנו ישראל אבוחציריא זצ"ל  סידנא בבא סאלי, בספרו אהבת ישראל, כשנגש יהודה לדבר עם יוסף, דיבר עמו בתקיפות, וזהו לשון: ויגש – למלחמה. כמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה צג, ו). לכן כדי להרתיח את יוסף אמר לו: בי אדוני – דע לך, כי באותיות שמי רמוז שם הוי"ה שהוא אדוני, ולכן עליך להזהר בכבוד "אדוני" שהוא הוי"ה הנמצא "בי", ולהאזין לדברי בכבוד, ולשמוע בקולי ולשחרר את בנימין.  

כתב רבנו חיים בו עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי וראש ישיבה כנסת ישראל, בספרו אור החיים, בסוף פרשת מקץ, כשבאו אחי יוסף לפניו ומצאו הגביע באמתחת בנימין אמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצדק האלהים וכו' זהו שאמרה התורה ויגש אליו יהודה ומה שאמר מה נאמר בי אדוני ידבר וכו' ומה שאמר מה נדבר באזני אדוני ומה שאמר ואל יחר וכו' זהו שאמר ומה נצדק. צריך לדעת כי בג' דרכים אדם מנצח את חבירו או בתחנונים מתוך שמתחנן לפניו נותן לו בקשתו או באלומות וכח הדבור שמתוך חוזק דבריו גם כן ינצחוהו או באמיתות הדבר. יהודה הלך לפניו יוסף בכל הדרכים האלו בתחילה אמר ויגש אליו ויאמר בי אדוני בלשון תחנונים. ידבר נא לעבדך וכו' זהו הדרך השני בלשון קשה אע"ג שאמר נא שהוא לשון בקשה, דבר קשה ואל יחר אפך וכו'. אדוני שאל זהו אמיתות הדבר.

ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן וכו' ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו וכו' ותאמר אל עבדך אם לא ירד אחיכם הקטן(מד, כ- כג).

כתב הגאון רבי מרדכי אסבעוני זצ"ל בספרו פרשת מרדכי (עמוד קלח), יש מן הרגש קראוהו קטן, אחר כך נער אחר כך קטן. ואפשר שתחילת דבריהם משראו שקראם מרגלים ואמר שלראות ערות הארץ באו, נתייראו ממנו שמא יאמר להם שיביאו אביהם ואחיהם ע"כ. לו חכמו והשיבו על אומרו היש לכם אב או אח, ואמרו יש לנו אב זקן, ר"ל שאי אפשר לצאת ממקומו, גם כן אח קטן ר"ל קטן שלא ראוי לשום דבר כדי להפטר ממנו, וכאשר גמרו תשובתם שטענה שאמרו על אביהם הספיקה, ועל כן לא שאל עוד שיביאוהו, אמנם על אח לא נכנסו דבריהם באזניו ושאל מהם להביאו, ולפי שמתוך הענין נראה שחס על אביהם, שינו ממה שאמרו שאחיהם קטן ואמרו שהוא נער לומר שהוא עומד ומשמש לאביו הזקן, וזה דקדקו בלשונם ואמרו לא יוכל הנער לעזוב את אביו. ר"ל שהוא עומד ומשמש, ואי אפשר לזה בלא זה וכאשר ראו שלא הועילו בחכמתם שגם שאמרו כן חזר ושאל שיביאוהו. חזרו לדבריהם הראשונים וחזרו הם לומר דבריו שאמר אחר שאמרו לו שהוא נער ועומד ומשמש, ואי אפשר לעזוב את אביו, אמר לו היא ואת אחיכם הקטן הביאו אלי, לומר שתפש דבריהם הראשונים שאמרו כי קטן הוא לומר שבעלילה הוא בא עליהם, ועל כן הם מתרעמים עליו וקובלים עליו שעושה עמהם אשר לא כת.

ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אתי הנה(מה, ה).

כתב הגאון החסיד רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, יש להקשות למה הוסיף תיבת הנה, אפשר רק כי מכרתם אותי, ואפשר לומר שיוסף הבין בהם שמצטערים על שמכרו אותו למצרים שהיא קרובה לארץ כנענן, שעל ידי כן נודע להם ואלו מכרו אותו לארץ רחוקה היה משתקע ולא היה נודע לעולם ולכן אמר להם ואל יחר בעיניכם שמכרתם אותי הנה ולא למקום רחוק שלא היתי נמצא, כי דבר זה הוא לטובתכם, כי למחיה שלחני אליהם לפניכם.

בשעה שביקש יוסף מאחיו להעלות את אביו למצרים, שלח יחד עימם עגלות מליאות כל טוב מארץ גושן, וכך כתוב בתורה (בראשית מה, כג), וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ. אמר הגה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל (אב"ד אולדמנצור, למד תלמידים במשך שמונים שנה),

האתונות נשלחו אחרי החמורים והילכו אחריהם בעדר, כדי שלא לעכב את ההליכה, כי אילו היו מלפנים היו החמורים מחזרים אחריהם ולא היו דבקים בהליכתם.

מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד(מה, מט).

כתב הגאון החסיד רבי יחיא שניאור זצ"ל בספרו יש מאין, קשה מה שאמר יוסף הצדיק לאביו בזה שמני אלהים וכו' העיקר הוא שידע שעודנו חי אם כן מה שייך שמני אלהים לאדון, ואפשר להסביר על פי מאמר חז"ל שלושה נמחלים עוונותיהם והם, חתן, חכם, ונשיא, דכתיב בן שנה שאול במלכו, נקי מעוונותיו. והנה גבי מעשה של יוסף הצדיק עם אשת פוטיפר בודאי נשמע בעולם שהכל היה שקר וכזב, לזה אמר מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף דקשה למה צריך להגיד ככה, אלא רמז לו באם שמעת הענין, הנ"ל אל תאמין שעוד אני בנך יוסף עומד בצדקתו, והראיה שממני אלהים לאדון על כל מצרים ומזה שעליתי לגדולה הוא סימן שאני עומד בצדקי.

בדרך בהליכתם מצרימה נאמר בתורה (בראשית מו, ה) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.

אמר הגה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל (אב"ד אולדמנצור, למד תלמידים במשך שמונים שנה), מקריאת הפסוק אנו למדים שאת יעקב אביהם נשאו בידם ואת בני המשפחה והטף נשאו על העגלות, ולכאורה למה לא לקחו את אביהם בעגלה, אלא דיקא הפסוק כתב "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם" מפני שיעקב אבינו ע"ה מפאת חלישותו מרוב גילו והצרות שעברו עליו, נשאו בניו על ידם, ולעומתו את משפחתם נשאו בעגלות.

והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם(מז, כד).

כתב הגאון רבי דוד סויסה זצ"ל אב"ד אולדמנצור בספרו מתוק מדבש, שמעתי משם מורי ורבי הרב אלעזר הלו זלה"ה זיע"א (ראש הישיבה במרכאש), לפרש ע"פ מה שאמרו ז"ל דתבואה הוקשה לשנים. ואמרו עוד (ר"ה ב:), דיום אחד בשנה חשוב שנה, ובפרק חלק(סנהדרין צא:), אמרו חז"ל שיצר הרע שולט באדם משעת יציאה, כדכתיב  לפתח חטאת רובץ, ויצר הטוב בא לאדם רק בגיל י"ג שנה ויום אחד (אבות דרבי נתן טז, ב), וימי שנותינו שבעים שנה כידוע (תהלים צ, י), וזה אומרו  "והיה בתבואות" שהם "השנים", דתבואה הוקשה לשנים, "ונתתם חמישית" של שבעים שנה דהיינו  י"ד שנה, שהוא היצר הרע, "וארבע הידות" רצונו לומר וארבע חלקים של י"ד שנשארים משבעים שנים מימיך, תעשו מצוות ומעשים טובים, "יהיה לכם"  לקיום ודו"ק.

שבת שלום,

הרב אברהם אסולין

לתגובות: a0527145147@gmail.com

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

דצמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר