קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 191

התרכ"ב – 1862

ב"ה.

כאשר עמדו על פרק המגרש הידיד שמואל בן דוד המכונה הרוש ואישתו צרים בת משה טצראף לא נתרצה הבעל לגרשה כי אם אדעתא לתהחייב האישה הנזכרת בקנין שלם ובשבועה גמורה להיותה זנה ומפרנסת לבת שממנו וממנה עוד כל ימי הארץ גם לרבות הכסות וכן היה שבקנין שלם ושבועה חמורה האישה הנזכרת בכל הנזכר כמו שכתוב וחתום ביד שמואל הנזכר.

והן היום הנזכר לקודש חזרה האישה ותבעה לשמואל הנזכר לדין תורה שתתעלה לפני אני החותם מטה באומרה שלא יכולה עוד לזון ולפרנס לבת הנזכרת וכמו שכתוב שאינה יכולה לכסות מערומיה, ובכן נומיתי להם שאין שום חיוב על האב הנזכר כלל הן מצד המזונותהן מצד הכסות.

ובראותה ככה עמדה ואמרה לו בפני אני חתום מטה שאינה עושה לו דין תורה שתתעלה אלא היא תובעת אותו לדתי הגויים ושם תעשה עמו דין. וכן עשתה שתבעה אותו לדתם ונתחייב בדינם לזון ולפרנס ולראיה שכן היה לםני חתום פה שחמישה ועשרים יום לחודש מרחשון משנת חמשת אלפים ושש מאות ועשרים ושתים ליצירה וקיים.

יקותיאל אלבאז.

מקום המשפט. לא היה מקום צקבוע למושב בית הדין, והיו דנים גם ברחובה של עיר באיזה דוכן, באחד במתי הכנסת או בבית הרב הדיין.

זמן המשפט. בדרך כלל ישבו בכל יום בדין. לפעמים באו לבית הדיין גם יוקדם בבוקר. ואחרי פסק הדין היה לפעמים הולך לבית להשלים בין איש לאשתו " ומשום חינא וחסדא הלכנו אצל אבי הבת והעמסנו עליו להחזיר את הבת "

תעודה מספר 230

התקפ״ד

במותב ג׳ כחדא הוינא ואסהידו קדמנא הנגיד ומעולה הר׳ אהרן הכהן והר׳ יוסף ן׳ מאמאן בתע״ג שעל ידם הוציא הר׳ מסעוד ן׳ אברהם ן׳ כלפון על התפיסה שהיה תפוס בשביל מה שהעליל עליו ראובן צבע באומרו שתפס בו והניעו והוכבד עליו חוליו ואם ימות מחולי זה יחשבנו להורג ומחמת כן הוצרך לתת על ידם אחר כמה הפצרות להשר שמונים אוקיות ולקאייד חמד אלגמר׳י ולמסכרי׳ן ומול לחבס  שנים עשר אוקיות ועוד נתן בידם עשרה אוקיות לתתם להאלכאתיב – הסופר –  סי לחסן בצירוף הכל הוי ־קם ־כם ואז יצא מבית האסורין עכ״ס עדותן וקבלנוה כדחזי וחתי׳ הכא תמ״ת בשמנה במרחשון התק״סד ליצי׳ ושריר וקיים.

שאול ישועה אביטבול –  מאיר ה״ן צבע

בתלת כחדא הוינא ואסהידו קדמנה כה״ר מאיר צבע והנגיד ה״ר אהרן הכהן אן יום שב״ק שעבר צאפיד לקאייד עז׳א לחכם נרו׳ עלא סבת אטראד די אצ׳ארב מסעוד פוני מעא ראובן צבע באס ירא אסכון הווא אצ׳אלים ומסא אלחכם נר״ו וכה״ר מאיר הנז׳ והנגיד הנז׳ לאענד ראובן הנז׳ לגרפתו ובקאוו יהדרו וקאללהום ראובן הנז׳ אנא סי מא בללגת לקאייד עז״א קאללו הנגיד הנז׳ ודאבא אס כא תקול כאן תסחמלו אוו לא קאלו ראובן הנז׳ אידא אנא ברית סמחתלו ואידא מא בריתשי וג׳ראליסי לקאתיל אלא׳ה ומסעוד פוני הגז׳ די מגאיין סמעו דאך סי צאחב לקאייד די כאן תמא והנגיד הנז׳ קאלו ללמסכרין עביוו ליהודי ללחבס חתא נראוו כיף יכרז האדסי עכס״ע וקבלנות כדחזי וחתי׳ הכא תמ״ת והיה זה באחד עשר יום למרהשון הנז׳ שנה הנ״ל והכל שו״ב וקיים.

ישראל יעקב עולייל סי״ט שלמה בלא״א יהושע בן הותא סלי״ט

תרגום

  בב״ד של שלש היינו והעיד בפנינו כבוד הרב מאיר צבע והנגיד היקר אהרן הכהן שביום שבת קדש שעבר שלח השר ה׳ ייקר שמו לחכם נטריה רחמנא ופרקיה אודות המריבה שהתלקחה בין מסעוד פוני וראובן צבע שיחקור מי העולב ומי הנעלב והלך החכם נטריה רחמנא ופרקיה וכבוד הרב מאיר הנז' לעליתו והתחילו לשוחח ואמר להם ראובן הנזכר אני לא מסרתי לשר ה׳ יתן לו יקר. ושאל אותו הנגיד כעת מה תוכל להגיד האם אתה מוחל לו או לאו, והשיב ראובן, אם אני מחלים ומבריא טוב ואם לאו ויארע לי מקרה של מות השם ממית ומסעוד הנזכר הגורם ואחר ששמעו כל מה שאמר שליח השר שהיה שם והנגיד הנזכר אמר למשרתי השר תקחו היהודי לבית הסוהר עד שנראה איך יפול דבר עד כאן סיימו עדותם וקבלנו העדות כראוי וחתמנו כאן שנים מתוך שלשה והיה זה באחד עשר יום למרחשון הנזכר שנה הנזכרת לעיל והכל שריר ובריר וקיים.

בג׳ כחדא הוינא ואסהידו קדמנא בהד״״ר ישראל יעקב עולייל וכהה״ר מאיר צבע אן מנאיין כאן מסעוד פוני פלחבס עלא סבת האד אטראד ומסאוו הומא וסי ת״ח ירגבו ראובן הנז׳ באס יסמח למסעוד הנז׳ אולי יכרז מלחבס וקאלהום אידא הווא ברא יסמחלו ווילא מא בראשי לא איפשר יסמחלו וקבלנות כדתי וחתי׳ הבא תמ״ת ואח״ב ג׳אוו לעדול וקאל קדאמהום האגדא כנז״ל דהיינו קאלהום כאן מתמררד ומנאיין שנשלו אג׳אד עליה למרץ׳ ווידא מאת הווא די קתלו עכס״ע וקבלנות כדהי וחתי׳ הכא תמ״ת והיה זה בי״ד למרתשון שנה הנ״ל.

שלמה בלא״א יהושע כן חותא ס״ט שמעון רפאל חי אזולאי סלי״ט

תרגום

בב״ד של שלש היינו והעידו בפנינו כבוד הרב הגדול רבי ישראל יעקב עולייל וכבוד הרב הגדול רבי מאיר צבע שבזמן שהיה מסעוד פוני בבית הסוהר אודות המריבה הזאת והלכו הם עם תלמידי חכמים אחדים לבקש מראובן הנזכר שימחול למסעוד הנזכר, אולי ישתחרר מבית האסורים ואמר להם אם יקום ממטתו ויחלים ימחול לו, ואם לא יתרפא אין באפשרות שימחול לו, וקבלנו העדות כראוי וחתמנו כאן שנים מתוד שלשה ואח״ד באו סופרי הערכאות ואמר לפניהם כנזכר לעיל שאמר להם שהוא היה חולה קצת וכשחלחל אותו התגברה עליו המחלה ואם הוא ימות הוא (מסעוד הנזכר) הרג אותו עד כאז סיימו עדותם וקבלנוה כראוי וחתמנו כאן שנים מתוך שלשה היה זה בארבעה עשר למרחשון שגה הנזכרת לעיל.

עמדו לפני לדין הר׳ מסעוד בן כלפון הנ״ל תובע להר׳ ראובן צבע הנ״ל וטען עליו לשלם כל ההפסד הנ״ל שהפסיד על ידי מסירתו שמסרו על חנם… וראובן משיב אני לא הגעתי הדברים להשר ואחר שהוגד לו ע״י אחד ושלח לי הגדתי דברים כהוייתן… ופסקתי בניהם שישבע מסעוד הנז׳ היסת שלא היתה שום הכאה ולא תנועה המכאבת הגוף רק תפיסה בכנף בגדו אחר שיקבל ראובן הנז׳ חרם שטוען אמת ואז יפרע ראובן למסעוד הנז׳ כל מה שהפסיד עפ״י עדים… ושוב נומיתי להם אם ירצה מסעוד שלא ישבע אפילו נאמין לראובן שהניעהו אינו נפטר מהכל שעכ״פ מה שחשב אותו להורג הגדיל עליו המדורה שאם על ההכאה לחוד היה הנגיד מפשר לו עם השר בדבר מועט… ולפי דבריו שהניעו לא אירע לו דבר בשעת ההנעה כלל שהרי אחר ערבית שנפלה מריבה בין אשת ראובן הנז׳ עם מסעוד הנז׳ ועלתה צעקתם לפני מחמת שאשת מסעוד יולדת ויש סכנה לולד מחמת הקטטות ומריבות וראובן הנז׳ בא לעזרת אשתו אחרי ערבית מופלג עד לביתי מתחזק כבריא בעלה כעסו וזעמו על מסעוד הנז׳ עד שבאו עדים והעידו שהיתה אשתו מטגנת דגים מלוחים ועלה מסעוד הנז׳ ואמר לה שריח הטיגון ממית הולד כמו שכך אירע לו בולמת אחרים וחשיבתו אם ימות ימות והוא לקח המחבת מעל האש והניחה לארץ ועמדה האשה הנז׳ ודחפה למסעוד הנז׳ בכח וחזר הוא ודחפה ובראותי תפיק הזיקה לולד מחמת הקטטות נדיתי והחרמתי למי שיוסף לדבר בדבר הזה עוד ובחצות הלילה חזרה אשת ראובן לדפוק על פתח החצר שלנו ואמרו לה מה לך ואמרה שבעלה חזר לחוליו והם גרמא ואני הולכת להביא הערכאות שיעיד לפניהם וידמ״י רו״ח עלא מסעוד הנז׳ ואנכי השבותיה ואמרתי לה אין שום פחד מזה שזה דרך הקדחת החמה שבעוד החמימות עליו מדבר כמשתגע ובבוא אליו הזיעה החמה יעמוד על עומדו ולבקר הלכתי אצלו ומצאתי שנתישב בדעתו בבוא עליו זיעה… ושוב חזרו לפני ואמר לו מסעוד הנז׳ איני מניח לך פש״ן ממה שהפסדתי ותקבל חרם על טענתך ואני אשבע לך היסת שלא הניעותך כלל בגופך רק תפיסה בעלמא תפסתי בכנף בגדיך כדי שתלך אחרי לדין… ולראיה ביד מסעוד הנז׳ חתמתי… וקיים בטבת התקס״ד ליצירה ושריר ובריר וקיים.

שאול ישועה ס״ט

הועתק מספר אבני שי״ש ח״ב סימן ט.