ממזרח וממערב-כרך ג'-מאמרים שונים-קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

ממזרח וממערב כרך שלישי.

3 – קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

בפסק דין שכתב לא נשא פנים לאיש גם כשמדובר היה באילי הארץ, ראשי העדה ונגידיה. הוא העמידם באור שלילי וכינה אותם " מוסרים ", ומתקבל הרושם שכלפיהם החמיר יותר, בהניחו שהם מנצלים את מעמדם וסמכותפיוטי רבי יעקב אבן צורם כדי לנשל את הזולת.

הוא לא היה מוכן לקבל, לאחר מותם, את הטענה שמא פרעו בינתיים את חובם : " אומר אני לכל הטוען על המוסר שמא פרע הוא עצמו חייב במי שפרע ", מדובר בנגיד רבי משה בן עטר, שנתבע על ידי האחים רבי אליהו ורבי שמעון בן סואן, שמסרם למלך וגרם להם הפסד ממון רב ששילמו כשוחד לשרים. הנגיד טען להגנתו, כי מאחר שהם היכו גוי אחד והדבר נודע לאחיו של הנגיד.

        כשראיתי שבן כה הדבר יגיע לאוזני המלך הקדמתי אני והגדתי לו, ועוד הלא אני ממונה מהמלכות על קהילת קודש סאלי יע"א ( יבנה עירו אמן ) ורשאי אני לעשות כרצוני דאם לא כן מעולם מנהיגי קהילת קודש יש"ץ ( ישמרם צורם ) לתיקון העולם לא ייסרו ולא יענישו שום אדם ונמצא העולם חרב ואיש את רעיהו חיים בלעו.

עוג טען להגנתו שהסכם שהפסידו קטן בהרבה מהסכום שהם דורשים. פסק דינו של היעב"ץ היה שאכן יש סמכות לנגיד להעניש, אבל זאת רק על פי ראיה ברורה וכל זה בעונשים פנימיים בתוך הקהילה, ולא למסור יהודי לשלטונות.

ומחומרת האשמה של מוסר חייב אותו לשלם את כל הסכום שהם דורשים, גם מה שלא נתברר על פי עדים, רק על סמך שבועתם. כלפי הנגיד רבי מימון בן אפרים הטיח :

        ידוע ומפורסם שלכל שהוא גרוע מאנס גוי וכל אשר ימרה את פיהו אוי לו אוי לנפשו כי בנפשו הדבר…ומעשים בכל יום ראינו בעינינו פעל ועשה והזיק לכמה בני אדם על לא חמס עשו…וכבר ידוע ומפורסם שהבל פיו שורף כארסו של נחש או אפעה ואיש כזה שהוחזק כבר בזה הרי הוא כחיות הדורסות ומזיקות ובראייתו בלבד יש סכנה ואונס.

ועל הרב דינר טולידאנו הוא כותב :

הנה לדעתי אנשים כאלה כגון הרב דינר נ"ע וכגון אותו שהיינו דנים עליו זה כמה שנים ( רבי משה בן עטר ) לא מוסרים לבד יקראו שהרי ראינו שהם עצמם היו לפעמים גוזרים ומקיימים אף בלי רשות מלך ושרים ואין הפרש בין הרב דינר נ"ע ובין שאר כלמת"ן ( שמו של שר ), שעליו היה נשען…

ואינם נחשבים אלא כמלך ושרים הפורצים ועושים להם דרך כרצונם בחמסנותא דמלכות והדבר ברור שגם אם יעמדו לדין צריך הדיין לעשות קצת מהעלמת עין דאי לאו הרי ממטו ליה ולחמירא לשחוור ובדידן הוא עובדא לולא ה' צבאות שהיה לנו.

גם הנגיד רבי אברהם מאימראן נתבע לדין לפני היעב"ץ באשמת ניצול סמכותו ונישול הזולת, ואילו הנגיד דוד בן שמעון הואשם שנגידותו ושררתו על הקהל נרכשו באמצעות שוחד לנשי המלך.

כנראה בשל תקיפותו הגדולה, רכש לו שונאים ונאלץ, מרצונו, להפסיק לדון במשך תקופה מסוימת. נראה שזו הסיבה, שהביאה אותו לעזוב אץ העיר פאס בסוף שנת התע"ז ולעבור למכנאס. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

דצמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר