מארץ מבוא השמש – הירשברג-בערי אלג'יריה. אלג'יר העיר.

הזירה המדיניתהירשברג

מחקר שנערך על ידי אונסקו ( ארגון האומות המאוחדות לחינוך, מדע ותרבות ) ביקש למצוא כיצד רואים עמים ואומות את זולתם, את שכניהם הקרובים מעבר לגבול ואת חבריהם הרחוקים ביבשות אחרות ומעבר לימים. התוצאות, שנסקרו לאחרונה ( המידע הינו משנות החמישים המוקדמות עת נכתב ספר זה ) באחד מפרסומיו של ארגון זה, הן מאלפות מאוד.

הן הוכיחו עד כמה אינה מאירה האספקלריה, שבה רואים בני עם אחד את זולתם, מה לקויה היא בעיקום וטשטוש וזיוף, ואין חילוק בדבר, אם דעות מסולפות אלה חיוביות הן או שליליות.העיקר הוא שאינן הולמות את האמת. המשפט של הנוכרי , הפרט והכלל, היחיד והעם, נחרץ לא על סמך הכרה ודעת, אלא דווקא מתוך התנכרות להן, לפעמים שלא מדעת, על יסוד דפוסי דעת סטריאוטיפיים ונוקשים, שהתגבשו בזמן מן הזמנים. ודעות קדומות אלה עדיין כוחן יפה, הן פועלות מתחת לסף ההכרה ומפעילות תגובות בהיסח הדעת

3 –  בערי אלג'יריה

בערי אלג'יריה.

אלג'יר העיר.

לעומת תוניס יש באלג'יר משהו מדמותה של פאריס בזעיר אנפין, הן במראות רחובותיה ורבעיה, הישנים והחדשים גם יחד, והן בהלכי הרוח של אוכלוסיית היהודים, שהם בעלי אזרחות צרפתית מלאה. אין להכחיש, כי תקופה שלמאה עשרים וחמש שנות שלטון צרפתי בארץ, הטביעה את חותמה גם בדמותם של המוסלמים –לפחות ביישובים העירוניים.

לפני עשר שנים הוענקו להם הזכויות של אזרחים צרפתיים, הנהנים בכל זאת ממעמד מיוחד בענייני השיפוט האישי, שנשאר כפוף לחוקי הדת המוסלמית. על שלושת המחוזות אלג'יר, אוראן וקונסטונטין הוכרז, שהם מחוזות צרפת ממש, והם מיוצגים במוסדות המחוקקים של צרפת. עם זאת הוגבל מספר הצירים שהם שולחים לגופים אלה והוקמו שתי דרגות של בוחרים. בענייני פנים ניתן לאלג'יריה שלטון אבטונומי מסויים.

אלג'יריה נכבשה בחרב, בקרבות, מסעות כיבוש לאזורים מרוחקים ודיכוי צרידות, שנמשכו שנים רבות ( בעיקר 1830 1848 ), והצרפתים נהגו בה לפי דיני מלחמה, ממש כפי שנהגו המוסלמים בכיבושיהם.

ובכל זאת מוזרה ההרגשה התוקפת את התייר שבא מארצות המזרח, בראותו מסגדים שנהפכו לכנסיות בארץ שתשעים אחוז מתושביה מוסלמים הם, בתוך ערים ושכונות המיושבים מוסלמים.

בעולם היהודי נודע שמה של אלג'יר ( שהיה צורה שחוקה של המילה אלג'זאיר – האיים, בלשון ערבית, ונהפכה באספניולית ל " ארגיל " ). החל מסוף המאה הי"ד, כשהתיישבו בה מגורשי ספרד ומיורקה של שנת 1391.

בראשם עמדו שני חכמים מפורסמים, הרב יצחק בר ששת פרפת ( ברפט הוא שיבוש ) והרב שמעון בן צמח דוראן, שנטלו לידיהם את רסן המנהיגות הרוחנית בכל צפון אפריקה, ועשו גדולות בארגון החיים של עדות המגורשים והתושבים גם יחד. כי אכן קשה מכל הבחינות היה מצבם של אלה שבאו מארצות חצי האי הפירנאי ומאיי הים התיכון. וחמורות ניו הבעיות שנתעוררו  – גם ביחסיהם עם אחיהם שישבו כאן זה מאות שנים רבות.

מלכתחילה נבדלו אלה מאלה  אפילו במלבושיהם ובכיסוי הראש. הספרדים נקראו בעלי ה " כפוס " או ה " קפרון על פי הכומתא שחבשו לראשם, והתושבים היו בעלי המצנפת. השתלטות הטורקים על צפון אפריקה יצרה תנאי חיים נוחים, ובמיוחד משכה אלג'יר אליה זרם בלתי פוסק של מתיישבים. סוחריה היהודים שעסקו בסחר ים, ביצוא וביבוא, היו כנציגים בעיניהם של סוחרי מארסיי.

אלה ראו בהם מתחריהם המסוכנים ביותר, בגלל קשריהם עם האנגלים וההולנדים, ואת המכשול היחיד להשתלטותה של צרפת , באמצעות לשכת המסחר של מרסיי, על הסחר של אלג'יריה.

 בימי פלישתו של נפוליאון למצרים שימשו שני סוחרים יהודים מאלג'יר, ( בקרי ובוג'נאח, הידוע בשם בוסנאג' ), כספקי הגייס הצרפץי, והסכסוכים שנתעוררו בין הדאי האלג'ירי לממשלת צרפת, על רקע תשלום החובות עבור אספקה, היו אחד הגורמים לפלישתם של הצרפתים לאלג'יריה בשנת 1830.

הרב יצחק בר ששת פרפט. דף 1277 אנציקלופדיה " ארזי הלבנון "

הרב שמעון בן צמח דוראן.  דף 2239 אנציקלופדיה " ארזי הלבנון "

מאור הגולה, חכם מופלא, : גדול המורים ( הרב החיד"א, בספרו יעיר אוזן ) גאון תלמודי, נולד במיורקה בשנת קנ"א לאביו הרב צמח

בקצבה.

בכל אותה תקופה ישבו היהודים ברובע מסוים הצמוד לקצבה, שנקרא " חארה ", כלומר השכונה. עם כניסתם של הצרפתים התחילו לאט לאט נוטשים את המקום ועוברים לשכונות אחרות, שנוסדו עם הרחבתה וגידולה של העיר. החארה עברה כולה לרשותם של המוסלמים ונדמתה לקצבה מכל הבחינות. אמנם, בסמטאותיה הצרות, שרוחבן לא עלה על מטר וחצי, שני מטר, נשארו עדיין מהתקופה הטרום צרפתית בתי כנסת אחדים, כגון בית הכנסת יעיש, בית הכנסת החארה, אבל השכנים כולם מוסלמים הם 

בית הכנסת הגדול, שהוקם לפני שמונים שנה בכיכר הנושאת את שמו של הרב בלוך, רבה של אלג'יר באותם נימים, עומד שומם וגלמוד ברחבה שבה מתרכזים עתה מרכזי הדגים והירקות הערביים. רק בשבת בבוקר מצליחים לאסוף כאן מניין לתפילה בציבור. בסיורי במקום ראיתי ילדים רובצים על המדרכה שלפני בית הכנסת, ממיינים דגי סרדינים, רוטשים ומנקים אותם ממש על אבני הריצוף.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

דצמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר