אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

סימן מז

סדר נשוא.

ידידי החכם החשוב וכו', כהה"ר יעיס עטייא הי"ו.

מכתבו הבהיר הגיעני, בו שאלני כבודו, מדוע נמנו הלוים מבן ל' שנה ומעלה וישראל מבן עשרים ? ידידי, דבר זה הוא מפורש ברש,י פרשת במדבר ד', לפי שעבודת המקדש צריכה כח אברים, ופחות משלשים לא נתמלא כחו, מכאן אמרו בן שלשים לכח, ויותר מבן חמשים כחו מכחיש, עיין שם.

ועוד מצינו מקרא אחר שנמנו הלוים מבן חמש ועשרים, כמו שכתבו בפרשת בהעלותך ח', ועיין מה שכתב שם רש,י ז"ל, והראב"ע והרמב"ן ז"ל. אבל לענין המלחמה, לא בענין חוזק האברים, אלא גבורת הלב, ותחבולות מלחמה, כמו שכתוב כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, ותשועה ברוב יועץ ( משלי כ"ד ).

ודברים אלו, מתחילים משנת העשרים שהאדם עומד על דעתו, ויש לו גבורת הלב, וגם לעת זקנתו הוא ממשיך בזה, ולכן לא נתנה התורה קצבה בישראל כמו בלוים עד בו חמשים, כי שנא זה מזה, וכמו שכתוב, ושלום

המעיר אני היו"ם ס"ט

דברי הימים למכנאס.

סימן מח

למעלת החכם החשוב החוקר הנכבד, כמהר"ר שלום הלוי ישצ"ו.

שלשום הגיעני מכתב כבודו על ידי האיש כה"ר שמואל עטייא הי"ו, כולו רצוף אהבה, וענות צדק, תורה רבה אדוני על רוב אהבתך אלי, אף כי לא עשיתי עמך חסד, רק טיילתי עמך ממבוי למבוי, ונתכבדתי בחברתך לעיני הרואים, נוסף על שכרי בפועל עובד, ואך כך היא דרך טהורי הלב לחשוב מעט להרבה, האל יגמלך כל טוב סלה אמן.

מה שכתב כבודו לעבוד עמו עבודה קלה, והשכר הרבה, לערוך לפניו בכתב מפורש את דברי ימי כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעיר עז לנו מכנאס יע"א, ימחול נא אדוני, אין זן עבודה קלה, רק כבדה וארוכה, ואי אפשר להגיע עד תכליתה, כי צריך לזה הרבה שאלות לזקני העיר, וחפוש מחפוש בכל שטרי זכיות של בעלי בתי כנסיות מיד מ י קנו ראשונה.

ואי אפשר להשיג מבוקשי על נכון ועל נקלה, רק צריך עדן ועדנין, ועם כל זה למען אהבתיה דמר, אטרח עמו בעבודה הזאת, ואך לאט לאט, כל שבוע אמסור לו דברי ימי אחת, כאשר תשיג ידי יד כהה, ואך : יען כבודו נוסע ממקום למקום, צריך תמיד להודיעני לאיזה מקום וליד מי אשלח, ושכרי על פי עבודתי, וכפי נדבת לבו הטהור, ושלום.

הצעיר, אני היום ס"ט.

החכם הלזה, הוא מערי תורקייא, ובא לחקור על ענייני ישראל בכל ערי המערב הפנימי והחיצון.

סימן מט

סדר בהעלותך

ידידי החכם החשוב, כהה"ר יחייא איפרגאן הי"ו

מכתבו הבהיא הגיעני, אודות העורות והיריעות והדיו, ותקון סופרים, הכל שלחתי לך אתמול לעיר פאס עם החמר, למסרם לידי רבי שמעון הסופר הי"ו, ותכף לקבלה שלח הכסף, שהוא ארבעה צורוס דמי הכל, עם שכר שליח.

עוד בקשתני לכתוב לך תשובתי, על מה שהקשה כבודו באותה הלילה שנתאכסן בביתי, על מה שכתוב במסכרת קמא דף פ' ע"א, מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, והביאו עז וקשרו לו בכרעי המטה, לימים נכנסו חבריו לבקרו, ישבו ובדקו ולא מצאו לא אותו עון של אותה העז.

ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני בעצמי שאין בי עון אלא אותה העז, שעברתי על דברי חברי, עד כאן לשונו. והקשה כבודו, איך יכלו לבדוק את מעשיו שעשה בסתר ובגלוי, מי ספר להם, ומי הגיד להם ?

ואם היה דבר על דעת סוד ה' ליראיו, לא הול"ל ישבו ובדקו דמשמע על ידי בדיקהו ולא ברוה"ק ? וגם על דברי עשמו קשה, דאים יוכל אדם לדעת את כל אשר עשה מנעוריו עד יום מיותו ?

על זה השבתי בשני פנים, האחד על דפירוש ישבו ובדקו, דהיינו באותם יסורים, אם יש בהם צער גדול כדי למרק ולכפר לו, אם עשה איזה עון, והחליטו, שיש בהם כדי לכפר, ואם כן לא נשאר בו עון, זולת של אותה העז, לפי שאף בעת יסוריו הוא עומד בו, וכן נפרש דברי עצמו, שהלב יודע מורת נפשו, וידע והכיר דרוב צערו וכאבו כפרו לו אם עשה איזה עון זולת וכו'…, כמו שכתוב.

הפן השני הוא, כי ידוע מה שכתבו רז"ל, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ומזה למדו המפרשים במכת ברכות דף ה' ע"א, אם ראה אדם שיסורין באין עליו יפשפש וכו…עיין שם במפרשים. שבכל אבר שיחטא האדם, בו מלקין אותו, וכל אברי האדם, יש להם עבירות מיוחדים לכל אבר לבדו. כגון גזל וגניבה וכיוצא לידים, ראיית רע לעינים, שמיעה לאזנים, דבור לפה, וכן כלם.

אבל הלב מיוחד רק למחשבות, ועליהם אין האדם נענש, שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למחשבה, כמו שכתוב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ( קדושין דף מ' ע"א ). ועוד אפשר להביא עוד ראיה, מהכתוב, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו – ישעיה ג' – זולת על מחשבת ע"ז, האדם נענש, שכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם.

וכן בעון בטול תורה ילקה האדם בלבו, לפי שלמוד התורה הוא בכל האברים, כמו שכתוב כל עצמותי, וכאשר יתבטל, ילקה בכלם, או באחד מהם, יהיה מה שיהיה ( צל הכסף בהקדמה  ).

והנה אם כן נוכל לומר, שפירוש ישבו ובדקו, דהיינו אם יש בו עון המקביל לחולי לבו, ולא מצאו, לפי ששני עונות הם אשר ילקה הלב עליהם, מחשבת ע"ז, ובטול תורה, ושתים רעות אלה לא נמצאו בו, מחדבת ע"ז, לא תסק אדעתיו ח"ו, בטול תורה, בדקו ולא מצאו שום עת שלא בא לבית המדרש, ואם כן יסורין אל למה ?

הוי אומר, יסורין של אהבה הם, שאינן באין אלא לצדיק גמור שלא חטא, כדי להרבות שכרו לעולם הבא. ואם כן ודאי שאין בו שום עון, זולת של אותה העז, שעדיין עומד בו, וכן נפרש דברי עצמו, יודע אני בעצמי שאין בי עון משתים רעות הנזכרות המקבילות לחולי הלב, ואם כן ודאי, יסורין של אהבה הן, והם יוכיחו שאין בי עון זולת של אותה העז.

זהו הנראה לעניות דעתי, ושלום.

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

דצמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר