שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

מבוא לספר " בתפוצות הגולה  עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.

מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי

הספר נכתב בשנת 1964.

איך הגיע אלי הספר הזה, סיפור מדהים ביותר. ביום חמישי 28/08/08 נכחנו זוגתי ואנוכי בחתונה של חברים טובים ששהו אתנו בניגריה. שובצנו בשולחן מספר שש, יחד עם משפחת אבי הכלה. בשולחן ישב גבר לא צעיר במיוחד לבד מתענג הוא על כוס השתייה שלו.

20 – משפט אמת וצדק

מספר מסעוד עבדולחאק

מסעוד (עובדיה) ע ב ד ו ל ח ק (מספר! סיפורים 20—22), יליד מאראקש (1890), להורים שגם הם נולדו וגדלו שם (אביו היה סנדלר). למד בישיבת הרב עובדיה לוי זצ״ל (בעל ״עבודת לוי״) במאראקש, ובגיל 16 נשא אשה. עלה בשנת 1955, והוא עתה שוחט ובעל קורא בבית־הכנסת של יוצאי מארוקו בקריית מלאכי ובמושב באר־טוביה, מוקף נכדים ונינים רבים. אחד מבניו משמש רב בראבאט, וכן אחד מנכבדיו, סיים את חוק לימודיו בפאריס ובלונ­דון. שתי בנותיו נשואות והן תושבות קריית מלאכי! אחד הנכדים משרת בצה״ל.

את סיפוריו שמע מזקני העדה ומבניה. באסע״י שמורים שלושה מהם, שנרשמו בידי יעקב א ב י צ ו ק.

20. משפט אמת וצדק

המלכים הראשונים היו מתחפשים מדי פעם בבגדים פשוטים, מלוכלכים ומטולאים, כדי שהאזרחים לא יכירו בהם ולא יזהו אותם. כך היו יוצאים לתור במדינתם.

פעם יצאו המלך של מדינת מאראקש ומשנהו, מחופשים בבגדים קרועים ובלויים, בלילה, אל השוק, ובו ביקשו נדבות מן המוסלמים שהיו שם. אך אלה לא נתנו להם דבר. הם מצאו שם יהודי אחד, רוכל בבגדים ישנים, בנעליים ובבקבוקים, והוא נתן להם צדקה, פשיטה אחת ישנה. רק הספיקו השניים לומר לו תודה, והנה הם שומעים כיצד קוראת לו ערבייה אחת:— יהודי, היכנס אלי! יש לי דבר מה למכור לך.

היהודי נכנס והאשה התחילה לשדלו ולפתותו לדבר עבירה. אמר לה היהודי:— דבר זה אסור לנו מן התורה!— וברח החוצה.

הרימה האשד׳ צעקות והעלילה על היהודי:— יהודי זה בא לשחק בי. הוא העליבני ופגע בי!

המלך ומשנהו שומעים את הצעקות!— בואו, מוסלמים! ראו מה עושים היהודים י

נתקבצו עוברים ושבים והתנפלו על היהודי. ומי יודע מה היה סופו של הרוכל המסכן, אלמלא הפסיקו המלך ומשנהו את המכות:— הניחו לוי אל תהרגוהו במכות, כי פושע יהודי זה ראוי לשריפה פומבית. הביאו אותו אל בית המשפט י אל המלך! יראו כל היהודים את שריפתו של זה וילמדו לקח ממנה.

הובילו האנשים את היהודי אל ארמון המלך, למשפט, ושם הכניסוהו לבית הסוהר.

ביום המשפט נתאספו במקום המוני אנשים, נשים וטף׳ כדי לראות מה יהיה דינו של הכופר׳ שהעז להעליב אשה ערבייה.

בתחילת המשפט הודיע המלך:— ספרו לי את העניין׳ אבל ספרו לי את האמת׳ את כל האמת׳ ורק את האמת.

האשד. ספרה׳ כי הרוכל היהודי תקף אותה ורצה לשחק בה.

שאל המלך:— היש לך עדים ?

כל ההמון הנאסף ענה כאחד:— אנחנו עדים! ראינו את כל מה שקרה. כל דברי האשד. — אמת ויציב.

אמר המלך:— מאמין אני לכם׳ אבל הגידו אתם לי: האם נכון הפלא הזה אשר עיני רואות אותו עכשיו 1 גמלים טעוני סחורות רואה אני בשמים. הנכון הדבר ?

הסתכלו כל הנאספים בשמים וקראו:— נכון, אדוני המלך! יש גמלים טעוני סחורות בשמים.

— אני מבקשכם לספור את הגמלים — פנה אליהם המלך.

הסתכלו הכול בשמים, זה אומר חמישה גמלים, זה אומר שבעה וזה אומר עשרה. כל אחד מהם אומר מספר אחר.

—       יפה, כדבריכם כן הוא. אומרים אתם את האמת — פסק המלך• והוא פנה ליהודי:— שא גם אתה את עיניך לשמים וספור כמה גמלים יש שם.

נשא היהודי את עיניו לשמים ולא ראה, כמובן, שום דבר. הוא אמר למלך: — אדוני המלך, מאמין אני לדבריך, שראית גמלים טעוני סחורות בשמים, אבל אני אינני רואה שום דבר.

פנה המלך לערבים:— שאו עתה את עיניכם למרום וראו אם יש בהם כוכבים. אני רואה עתה כוכבים לאור היום. מבקש אני מכם שתספרו אותם. נשאו הנאספים את עיניהם לשמים׳ וכולם אומרים:— נכון י יש כוכבים! זה אומר חמישה כוכבים, זה אומר שבעה׳ זה אומר עשרה. כל אחד מהם אומר מספר אחר.

פנה המלך ליהודי:— שא גם אתה את עיניך לשמים. כמה כוכבים אתה רואה ?

נשא היהודי את עיניו לשמים ואמר:— אדוני המלך! מאמין אני לדבריך, אבל אין אני מסוגל לראות אף כוכב אחד.

הוציא המלך את הפשיטה שקיבל אותה מן היהודי כשהיה מחופש עם משנהו ואמר ליהודי:— ראה נא מטבע זו. האם היא מכסף או מנחושת ?

ענה היהודי:— מטבע זו היא מכסף, מכסף טוב• נדמה לי שהיא היתה פעם שלי, אך הוצאתי אותה.

אמר המלך:— הצדק אתך. נתת מטבע זו כצדקה לשני עניים, זמן קצר לפני שקרה לך מה שקרה.

לאחר מכן ישבו המלך ומשנהו בדין ודנו את עדי השקר. הם חייבו את כולם לשנים רבות של מאסר, ועל האשה, שהעלילה עלילת שווא גזרו שריפה באש. הרוכל היהודי יצא, כמובן, זכאי בדין.