הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי
הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.
נהוג היה גם לבקר בבית־הכנסת על שם הקדוש, ושם לעשות לימוד או להדליק נר, במקום לעלות לקבר הקדוש. לעיתים בית הכנסת היה בעיר אחרת, כמו בית־ כנסת על שם ר׳ דוד ומשה במוגאדור, או שהיה באותה עיר שבה קבור הקדוש, כמו במקרים של ר׳ יצחק בן-וואליד בתטואן ושל ר׳ משה טולידאנו ברבאט,או שהיה בעיר קרובה לקבר הקדוש, כמו אצל ר׳ יחייא לחלו. בדרך אל הקדוש אליו קשורים יותר, או במיוחד בחזרה מן הביקור אצלו, ערכו היהודים ביקורים אצל קדושים אחרים הנמצאים בדרך. היציאה לדרך היא שלב חשוב בהכנה הנפשית של החוגג, המאפשרת לו להתנתק מסביבתו ולהתחיל את תהליך הזדככותו לקראת המפגש עם הקדוש. גורמים מסייעים בתהליך זה הם קשיי הדרך, ההליכה הממושכת והביקור בקברי קדושים אחרים בדרך, המשמשים לא רק תחנות־ביניים כדי לפוש אלא גם מהווים שלב המקרב את ההולך לנקודת השיא, שהיא בואו לאתר הקדוש שבו הוא מתעתד לשהות זמן ממושך. יש להניח שקשה היה לפסוח על קבר קדוש בדרך גם מתוך אמונה שביקור קצר יכול להועיל ובאותה מידה פסיחה על אותו קבר יכולה לעורר את רגישותו של הקדוש
הערת המחבר : בהילולה שנערכה במוואלין דאד בל״ג בעומר תשמ׳׳א פגשתי יהודי שסיפר לי על מסע בן שבוע שערך בקברי קדושים, והרי תיאורו: ביום ראשון ביקור בקברי ר׳ חנניה הכהן ור׳ פנחס הכהן כמראכש: ביום שני ביקור בקברי ר׳ רפאל הכהן באשבארו ור׳ שלמה ק־לחנס ליד אוריקה: ביום שלישי ביקור בקברי ר׳ דוד ומשה, ר׳ אברהם ואזאנה ור׳ מכלוף בךיוסף בתאורירת של וארזאזאת: יום רביעי סידי חמד אל כנין(קדוש מוסלמי!), סידי דאווד בוארזאזאת, ר׳ אליעזר טורי־זהב וסידי בועיסא וסלימאן; יום חמישי ר׳ דורבךברוך, ר׳ חיים פינטו, אולאד זימור: יום שישי ר• אברהם מול אנס. ראה בן־עמי — ר׳ "Les itine'raires :דניאל, עמ מח. גם בדתות אחרות קיים ״מסלול״ ובו תחנות לביקור אצל קדושים qu’empruntent les pelerins sont significatifs, car ces derniers se pre'occupent rarement des chemins les plus courts ou les plus faciles. lis recherchent un circuit jalonne de sanctuaires importants, un itineraire de devotions; la route est determinee par la densite du surnaturel": Les Pelerinages, Etudes d'Histoire des Religions, 1, Paris 1973, p. 14; J. Yoyotte
לביקור אצל הקדוש שלא במסגרת ההילולה היתה לרוב סיבה מיוחדת. בדרך כלל ערכו ביקור ראשון כדי לשטוח בקשה בפני הקדוש, וביקור נוסף כדי להודות לקדוש על מילוי הבקשה. לפעמים האדם משמש כמתווך והוא פונה לקדוש בשם אדם אחר: אשה מתפללת לר׳ דוד בן ברוך כדי שחברתה תבריא וזו תצטרך ללכת לזיארה כל שנה; בעל מבקש מאנשי חברא קדישא שיתפללו לר׳ יחייא לחלו שאשתו תלד, ואשה מבקשת משכנתה שתדליק בשמה נרות בקבר אולאד זימור. הרבה פעמים פונים היהודים לקדוש בשם שכניהם המוסלמים, והקדוש עונה לבקשתם בקשותיהם של הפונים לקדושים משתייכות לכל תחומי החיים, אך במיוחד רבות הפניות לשם ריפוי מחלות למטרה זו היו שוהים תקופת מה במקום, עד שהקדוש נעתר לבקשתם.
הערת המחבר : כאשר קבר הקדוש היה באזור מוסלמי, נהגו היהודיות להתלבש כערביות, כמו למשל בביקורים אצל מולאי יעקב, ר׳ מכלוף בךיוסף אביחצירא וסידי בועיסא וסלימאן.
בקשותיהם של הפונים לקדושים משתייכות לכל תחומי החיים, אך במיוחד רבות הפניות לשם ריפוי ומחלות. למטרה זו היו שוהים תקופת מה במקום עד שההקדוש נעתר לבקשתם.לרוב נשארו שבעה ימים ליד הקדוש ואם היה צורך אף חודש או יותר. שנה שלמה שהתה אשה חולה ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע; הבקשה יכולה להיות קשורה להצלחה במסחר: כאשר שני אנשים מחליטים להקים שותפות, הם פוקדים את הקדוש, ומרימים כוס ליד קברו לכבוד סיום העיסקה. הביקור לקדוש יבטיח להם הצלחה ואמון הדדי; ביקורים נערכו גם לשם קיום נדר, או עקב הופעת הקדוש בחלום.
בכל הביקורים נהגו היהודים להדליק נרות ליד קבר הקדוש, וגם להביא מאכל כוסכוס הנקרא ״מערוף״,שאותו אוכלים רק ליד הקדוש. מכינים את הכוסכוס בבית, ומבשלים אותו במקום. אוכלים ממנו וגם מחלקים לעניים. גם המוסלמים אוכלים כוסכוס ליד קבר הקדוש