רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו 

חוויות בדרן לקברו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן זצ״ל

חוויה אישית ממר משה דהאן

בחודשי האביב של שנת 1938, ועוד קודם נהגנו מדי תקופה של חודשיים או יותר לעלות ל״מערה״: זהו קברו של הצדיק רבי עמרם, היות וכל החברים(כשבעה במספר) היינו רווקים ניצלנו הביקור גם ללימודי תהלים, והכנו צידה לשתיה ולמאכל, בשעות אחרי הצהרים התפללנו תפילת מנחה, ובטרם רדת החשיכה היינו אורזים הכל וחוזרים איש לביתו.

בחבורה היו החברים: יוסף בן דוד, יעקב אלקיים, שמעון דיין, מכלוף גוזלן, משה חיים אלבז, אנוכי, והחבר השביעי לא בא אותו יום (מרדכי דהאן ז״ל) אנוכי והחמשת החברים, השתתפנו בקניות והעמסנו כל הציוד על חמור, עדיין לא היתה מאורגנת תחבורה למקום, כדי לקצר קצת את הדרך הלכנו בדרך בורמה דרך הקצרה בכ־2 ק״מ, (צידה לדרך כזאת היו קוראים בערבית המרוקנית ״פרידה״ כלומר מימון קולקטיבי, כל אחד השתתף בסכום שנקבע לו מראש), באחד מהביקורים כשבית הקברות היה שומם מאדם החלטנו לנוע רגלית, הלכנו בשעות אחרי הצהרים, בדרך כלל הנסיעה ארכה כשעתיים, והיות ואנחנו היינו מספרים כל מיני סיפורים התעכבנו בדרך. בשעות הדמדומים אחד מהחברים ושמו משה לא הרגיש טוב והוא היה אמור להתעכב, מאחר והיה נוהג בחמור שנשא כל המצרכים, אמר לנו חבריה! התקדמו אני אגיע מאוחר יותר.           

שאר החברים התחילו ללכת במהירות לפני רדת החשיכה, חבר שנשאר מאחור, איבד קשר עין עם שאר החברים, ומכיון שפחד לעשות הדרך יחידי, החל לקרוא לחבריו בקול  רם ואף בקולי קולות, אך אף אחד לא שמע את קריאותיו,  לאחר שהתרחקו ממנו שמעו הד אדיר וחזק שנשמע  ממרחקים, מה קרה לו?כשהוא צעק, גרם קולו להד חזק מההרים.

היה קורא לחברים שלו, והם היו שומעים ממקום מנוסתם גם כן קולות אדירים בערבות השדות וידידינו משה שרכב על החמור המשיך לצעוק, כשצעק ולא היה מענה חשב ששורדים באו והתנפלו על חבריו או שחטו אותם, וחבריו ששמעו צעקות השבר חשבו שהשודדים התנפלו על חברם משה לכן צעק וקולו היה ההד ששמעו, הם מרוב פחד התחילו לרוץ לכיון בית הקברות, והוא רדף אחריהם כשהוא        

נוהג את החמור.                                                                                                    

סוף סוף החמישה הגיעו לשטח הקבר של הצדיק כשהם כולם נושפים ונושמים בקושי, כשהם בטוחים שחברם נתקף ע״י רוחות הרפאים ונעלם, בנתיים הופיע בבית הקברות השומר היהודי וכששמע חרדתם על חברם משה שנעלם, הרגיע אותם ואמר להם תראו שהוא עוד יגיע, וכל אחד מהחברים היה מודאג לגורל חברם משה שלא חזר וחשבו על השבתת השמחה, עם האוכל והלינה במקום.

בעוד שכולם במחשבות רעות פתאום רואים את חברם משה וחמורו מתנהלים לאיטם, וגם הוא במחשבה שלא ימצא אותם לעולם.

מרוב פחד התבלבלו, מצד אחד משה וחמורו נעלמו מי יודע לאן, הם חשבו שהאדמה בלעה אותו, או רוחות הרפאים סחבו אותו, והוא משה חשב מצירו שנעלמו כולם ואינם, ואם הסוף טוב אז הכל טוב.

שני הפלגים נתנו הודיה לאל ניצלו והתחילו בתפילת מעריב חגיגית וקריאת ספר תחלים ע״י קברו ותחת העץ של הצדיק .רבי עמרם בן ריוואן, למחורת בבוקר בתפילת שחרית כנראה שזה היה יום שני התפללו יחיד פתאום הגיעו עוד כמה יהודים, הוציאו ספר תורה וקראו הגומל על הנם שנעשה עמהם, נתנו יד איש לרעהו ומברכים: ברון מחיה מתים זכותו של הצדיק שמרה עלינו.

ברוך השם המציל

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

פברואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728  
רשימת הנושאים באתר