ממזרח וממערב-כרך ג'-מאמרים שונים

ממזרח וממערב כרך שלישי.

3 – קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר

ותיתי לי דאבי סדייא רישאי לא מזיגנא עד דמחילנא לכל מאן דמתעיר יתנא בין צערא דגופא דממונא ומתילנא ובעינא קמיה דרחמנא, דיהי לכון שלמא רבא וחסדא וחנא ולא ייתי עליהון עונשא בשום גוונה.הרב משה עמאר היו

תרגום – ותאמין לי שאיני שם ראשי על הכרית לישון, עד שאני מוחל לכל מי שגרם לי צער בין צער הגוף ובין צער של ממון ואני מתפלל ומבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא שלא יענשו בשום צורה…

אבל אין הדברים הללו אמורים אלא לעניין מצות אהבת חברים. אכן לעניין דינא לא אמרתי דבר ונרתעתי לאחורי. כי אשר הראה אותי אליהם כתבתי וחתמתי. ועיקר גדול מסור בידינו שהתורה הנפלאה לא תשונה מפני אהבה ושנאה, גם לא מפני הכבוד ולא מפני היראה והדין דין אמת לאמתו כי לעולמים לא יחליף האל ולא ימיר דתו.

הייתה קיימת אצלו הפרדה מוחלטת בין מה שנוגע לכבודו האישי לבין מה שנוגע לתפקידו כדיין. ולמרותל שלא נטר איבה לאיש גם לא למי שפגעו בו, הרי לא היה בכל כדי להפחית מתקיפותו בישבו על כיסא דין ובחתירתו להוצאת משפט צדק לאמיתו.

היעב"ץ ישב דין וחתם עם גדולי הרבנים בדורו : רבי יהודה בן עטר, רבי אברהם אבן דנאן, רבי שמואל הצרפתי, רבי שלום אדרעי, רבי אברהם בן עלאל, רבי יעקב בן מלכא, רבי שמואל בן אלבאז, רבי משה בירדוגו, רבי משה אדהאן, רבי חנניה בן זכרי, רבי אברהם אבודרהם, רבי יוסף גבאי, רבי שמואל שאול אבן דנאן, רבי אפרים מונסונייגו, רבי רפאל עובד אבן צור, רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

חמשת הרבנים האחרונים הם הנקראים " בית דין של חמש ", הרב יעקב משה טולידאנו כותב על כך : בסוף ימיו בראותו כי מפני הרדיפות וימי ירדה עירו פאס פלאים בחר לו חמישה אנשים מתלמידיו, ויסמוך אותם לדיינים, והם נודעו אז בשם בית דין של חמש. נוסף לזה ניהל משא ומתן של הלכה עם שורה של חכמים או כתב לאשר ולחזק את פסק דינם.

פניות ושאלות בענייני הלכה הגיעו ליעב"ץ מכל קצווי מרוקו, מקהילות גדולות וקטנות : צפרו, מכנאס, סאלי, תיטואן, מראכש, אגאדיר, דבדו, תאזה, שישוואן, תאפילאלת וקהילות אחרות ראו בו סמכות עליונה בענייני דת ודין לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר.

למרות שבתקופה זו לא נהגו להפריז בחלוקת תארים, הפניות אליו היו מלוות בדברי הערכה והערצה. אחת מפניות חכמי מכנאס מתחילה במלים אלה :

       האשל הגדול מעוז ומגדל, ידוע בשערים ראש הגיבורים, סיני ועוקר הרים, יושב בשבת תחכמוני הוא נעדינו העצני לוחם במלחמתה של תורה ועל שכמו המשרה, ריש מתא וריש מתיבתא גלי עמיקתא ומסתרתא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. ממנו יתד ממנו פנה, הרב הכולל בר אוריין ובר אבהן כמוהר"ר יעב"ץ.

גם גדול הדור, רבי יהודה בן עטר, לא היסס לפנות אליו בענייני הלכה. בפסקיו מזדקרת גדולתו וחוכמתו, בהם נוחת הוא לעומקא דדינא בלי לסטות לנושאים שאינם קשורים ישירות לנדון ואשר נועדו לפלפולא דאורייתא.

הם מצטיינים בבהירותם, בצחות לשונם ובקיצורם. מלבד חשיבותם ההלכתית והמשפטית לחקר המשפט העברי, יש להם חשיבות מיוחדת לחקר תולדות ישראל במרוקו בתקופה זו, שכן היעב"ץ השתדל לציין גם את הפרטים העובדתיים שבכל מקרה, תאריכי כתיבת התשובה, המקום שבו נתכתבה והמקום שאליו נכתבה.

לפי מספר תשובותיו שבידנו, נראה כי היעב"ץ היה גדול המשיבים בימיו; הוא השיב לשואליו עד לשנת חייו האחרונה. עם כל גדולתו לא התבייש להודות שטעות ולחזור בו. עם זמן פטירתו יש לראות כתחילת תקופת ירידתה של העיר פאס כמרכז רוחני ליהדות מרוקו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

פברואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728  
רשימת הנושאים באתר