היסודות הספרדיים בשירת ר' ישראל נג'ארה-פעמים 49-סוף המאמר

פעמים 49

ה. מלאכת השיר, חיקויים

גם מלאכת השיר של נג׳ארה היא בעיקרון ספרדית. השימוש הרב בקישוטי השיר — בעיקר בפיגורות, כגון צימודים, הקבלות הפכים, שיבוצים (לעיתים מתואמים), אבל גם סמיכויות מטאפוריות,33 ולעיתים אף ציורים מטאפוריים נרחבים — הוא על דרך השירה בספרד. למעשה, אין אמנות שיר אחרת בעת הזאת, גם אם השימוש של נג׳ארה במערכות הללו הוא פחות אינטנסיבי מאשר אצל משוררי ספרד.

מחויבותו של נג׳ארה אל המורשת הספרדית ניכרת גם בשורה לא קצרה של שאילות גלויות מתוך שירי מופת ספרדיים, מאת רשב׳׳ג, ריה״ל ואחרים, והתופעה צוינה כבר במחקר. להלן מספר דוגמאות מובהקות לעניין זה. אחת התוכחות של ר׳ ישראל פותחת:

.ילדי זמן גפן והמות בוצר // יקטוף כאשר ישר בעיני היוצר׳.

 הציור וניסוחו לקוחים מתוכחה מפורסמת של רשב״ג ׳שכחי יגונן״. לשונו של רשב״ג במחרוזת הרביעית היא:

 ׳החי גפן והמות ביצר / ובאשר ילך צעדיו הוא נוצר׳ וכו'׳. בתוספת של תחכום צורני חיקה נג׳ארה את פיוטו המוכר של אברהם אבן עזרא ׳צמאה נפשי לאלהים לאל חי׳. גם שירי־חול מפורסמים מאת משוררי ספרד הגדולים שימשו לו מקור לשאילות. כך למשל משולב שיר הגות קצר, בן שלושה בתים, של משה אבן עזרא בתוכחה של נג׳ארה. להלן שירו של רמב״ע:

יזכור גבר בימי חייו כי למות הוא לקוח

ולאט יסע כל יום מסע אכן יחשוב כי ינוח

 דומה אל איש שוקט על צי אך ידא על כנפי רוח.

וכך מתחיל ר׳ ישראל את שירו:

ינום גבר יישן גבר

 על מטתו והוא סובר

 כי הוא נח והוא צל עובר

ובלי כנף הוא .יאבר          ינום

ידמה איש .יחשב ינוח

 כדר תוך אני בטוח

וידא על כנפי רוח

עד אשר פתע ישבר          ינום וכו׳

גם בהמשך השיר משתמש נג׳ארה בציור האדם המפליג בים.

שיר אחר, אף הוא חילוני, אשר נג׳ארה עיבד אותו בשיר שלו, מיוחס לאברהם אבן עזרא.", לשונו כך:

שער ראשי הפך לבן על כן אקרא ראשי ראשי

 הנה דלק אחרי לבן רץ ויעבר את הכושי

את הבתים הללו עיבד נג׳ארה בשירו כך:

אציב לנתיב יצרי דרבן

בראות ההפך שער ראשי

כי אחרי רדף לבן

תעבור את הכושי כי אחרי ובו׳

בשני השירים הללו שלו ממשיך נג׳ארה לפתח את נושא שיר המופת: בשירו השני הנושא הוא אופיים החולף של הנעורים ובוא הזיקנה, המבשרת את המוות. כיאה לסוג השיר — תוכחה — ר׳ ישראל מטיף בו לחזור בתשובה כל עוד אפשר. בשני השירים שומר נג׳ארה על קיצוב הדומה לשירי המופת. השירים הספרדיים שניהם שקולים במשקל התנועות (הכמותי), 8+8 תנועות בכל בית: תמורתו באות בשירי נג׳ארה שמונה הברות פונטיות לטור.

הבאנו כאן רק דוגמאות בודדות מני רבות, המלמדות על הכרותו העמוקה של נג׳ארה את השירה הספרדית. סביר להניח שגם רבים מקהלו הכירו שירי מופת אלה. כל הדברים שהעלנו עד כה, וניתן להוסיף עליהם, אינם מכוונים להציג את ישראל נג׳ארה כממשיך ישיר של המסורת השירית הספרדית. מקוריותו ותנופת חדשנותו ומקום יצירתו בצומת של מפנה בהתפתחות השירה העברית אינם מוטלים בספק. אבל הקווים החדשניים של שירתו טעונים הגדרה אמיתית ומפורטת, שאיננה אפשרית בלא מודעות ברורה לאותם חלקים בשירתו שבהם הוא ירש את קודמיו. מובן שמכל קווי ההכר של שירי נג׳ארה, קווי החידוש זכו לפיתוח מועדף בידי תלמידיו וממשיכיו. משוררים אלה, שחשו עצמם פחות מחויבים מנג׳ארה למסורת הספרדית, ניתקו עצמם יותר ויותר מן המסד הספרדי. הפאנוראמה הכללית של האסכולה נראית על־כן בעיני המחקר, במידה רבה של צדק, באור של חדשנות מובהקת. כפי שביקשנו להראות, התמונה העולה מן הקורפוס המוגדר של נג׳ארה שונה במידה לא מועטת. שוני זה מעמיד את נג׳ארה כחוליית קשר בין האסכולה שהוא עומד בראשה ובין זו שקדמה לה.