המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

 

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

רבי אברהם בן רבי שלמה אדרוטיל – ארזי הלבנון.

חותם עשירי בתשובת חכמי הגירוש לגאון רבי חיים גאגין בשנת רפ"ו – 1516. בשנת רצ"ה חותם שביעי על תשובת חכמי הגירוש, בה התירו את הנפיחה. הוא נולד ספרד בשנת רמ"ב – 1482, והגיע לפאס עם אביו בשנת רנ"ג – 1493.

אביו רבי שלמה נמנה עם תחמידי רבי יצחק קאנפנטון גאון קסטיליה, ושימש אותו עשרים שנה ויותר. הוא הרביץ תורה בישראל ונפטר בפאס בהיותו בן שבעים שנה, ביום א' של פסח שנת רנ"ג. הוא מכנה את עצמו לעומת אביו שועל בן ארי.

רבי אברהם נמנה עם תלמידי רבי יעקב לואל, מחכמי המגורשים מפואטוגל, ידועים לנו שניים מחיבוריו של רבי אברהם " " תשלום ספר הקבלה " ו " אבני זכרון ". על כוונתו בתשלום " ספר הקבלה " לרבי אברהם אבן דאוד, הוא כותב בפתיחתו :

לפי שהרב רבי אברהם בן דוד ז"ל חיבר ספר זה הנקרא ספר הקבלה הנ"ל שנת ד' אלפים וט' מאות ואחד ועשרים לבריאת העולם והביא שם דורות החכמים שהיו מאנשי כנסת הגדולה עד דורו, וראיתי להשלימו משעה שנפטר הרב…עד שנתינו זאת שנת למשת אלפים ומאתיים ושבעים….

את חיבורו חילק לשלושה שערים. בשער הראשון – השלמות ל " ספר הקבלה " של הראב"ד, כלומר, רשימת החכמים שהיו לפני הראב"ד ולא הזכירם. בשער השני – רשימת החכמים שחיו מפטירת הראב"ד ועד לפטירת רבי יצחק קאנפנטון.

השער השלישי כולל סקירה קצרה על מלכי ספרד סמוך לגירוש, על הגירוש מספרד ומפורטוגל, ועל סבלם של המגורשים בתלאות הדרכים ובחבלי הקליטה במרוקו. חשיבות מיוחדת לנאמר בחיבורו בחלק האחרון של השער השלישי, שם מסופר על קליטת המגורשים שהיה לה עד ראיה.

לעומת זאת, הנאמר בשערי א' וב' ובחלק הראשון של שער ג' ידוע לנו ברובו גם ממקורות אחרים. נראה שהחל בחיבורו בשנת ר"ע, השנה המוזכרת בפתיחה, אך סיים אותו לא לפני טבת שנת רע"ד, שכן הוא כותב בסוף הפתיחה :

" ואזכיר שם מה שכתב הרב אברהם סכות ז"ל מה שיהה בעולם משנת חמשת אלפים ומאתיים ושבעים עד שנת רפ"ה לפ"ק. רבי אברהם זכות נזכר בברכת המתים ז"ל, כאילו נכתבו הדברים לאחר פטירתו ; הוא נפטר בשטב רע"ד. אם לא שנאמר כי המלה ז"ל תוספת מאוחרת.

כמו בן נראה שחיבור זה לא הושלם לפי המתכונת שקבע המחבר בפתיחתו, כי לא העתיק כלום מדברי רבי אברהם זכות, וכן אמור היה לכתוב " קצת זכרון מלכי פאס על מלוך מלכי צדק מולאי מחמד …" וזה לא נעשה. או מייתכן שנכתב וההעתקה שהגיעה לידינו חסירה. החיבור נדפס מספר פעמים ואף תורגם פעמיים לספרדית.

" אבני זכרון " כתב יד, בו ליקט מתוך ספרות הראשונים חומר רב הדן בכל השאלות העיקריות של הקבלה העיונית. כדבריו בהקדמתו :

ובראותי אני הצעיר שועל בן ארי דבריהם הנחמדים מפוזרים אחת הנה ואחת הנה, עלה בדעתי להקריה התועלת לעצמי, גם לכל מתחיל בלימוד התורה והחכמה הזאת לקרבם אחת אל אחת….להיות לי לזכרון ולזה קראתי זה הספר אבני זכרון כי הם דברים מקובצים מדברי החכמים…..

לבד מחשיבות ליקוט החומר ועריכתו, הרי הוא משמש כאוצר בלום להכרת ספרי רבותינו הראשונים בחכמת הקבלה, אשר חיבוריהם היו לנגד עיניו ולא הגיעו לידינו. מדבריו בהקדמה למדנו שבין מפיצי הקבלה ותורת הנסתר בספרד בדורות הסמוכים לגירוש היו אלה שפעלו להפצת תורת הנגלה, דהיינו רבי יצחק קאנפנטון ותלמידיו, כתריס נגד המשכילים להוטי חכמת הפילוסופיה והמדעים.

שכן העירפול וחוסר הבהירות שבספרות הקבלה ובניסוחה, אשר נעשו בכוונה תחילה בידי הראשונים כדי להסתיר את הרבנים מהציבור הרחב, הביאו כמה מהמשכילים להסקת מסקנות מוטעות כלפי הקבלה ומחבריה, עד כדי התרחקות מלימוד התורה סכלל ומקיום מצוותיה. את מקום התורה תפסו העיון בפילוסופיה ובמדעים כדבריו.

עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל בכל מלכות ספרד חס ושלום. לולי אשלי רברבי תלמידי הרב הגדול רבי יצחק קאנפנטון שהרביצו תורה בישראל הם תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, לולי ה' צבאות הותיר לנו שארית ופליטה הנשארת היום במלכות פאס, החכמים השלמים מרביצי התורה טראשי הישיבות יצ"ו כולם מחזיקים בתורת אלקים חיים ולא פנו אל רהבים ושטי כזב…

מדבריו בהקדמתו בולטות דבקותו בלימוד התורה לתחומיה השונים והתנגדותו החריפה ללימוד חכמות חיצוניות. כמו כן אנו שומעים על מצבה הרוחני המרומם של העיר פאס ; על ישיבותיה הרבות, אשר שישה מראשיהן השתתפו בפולמוס הנפיחה ; ועל פעילותם של החכמים בהפצת התורה.

רבי אברהם נמה על חניכי ישיבות העיר פאס. הוא חתום עם חכמי פאס על תשובה בעניין אנוס שקידש נערה אנוסה ששבה ליהדות בפ-ירארה, בתנאי שיחזור ליהדות לאחר נסיעה לפורטוגל לגבות את חובותיו. בהיוטתו בפורטוגל החיליט להשתקע שם ואף נשא שם אישה נוצריה.

נעשה ניסיון שהאנוס ימנה שליח לכתוב ולתת גט למקודשת בפירארה, אך מינוי השליחות לא נעשה כהלכה. בהיות אחד מקרובי הנערה בפאס, הביא את העניין לפני חכמי פאס, אלא שהוא לא ידע את השתלשלות הדברים ואת העובדות הנוגעות לדין זה.

לכך השיבו חכמי פאס על סמך השערה, לאחר שהביאו בחשבון אפשרויות שונות, והתירו את האישה להינשא. הפסק ניתן בתחילת ניסן שכ"ו – 1566. לפי זה זכה רבי אברהם לגבורות ונפטר בהיותו כבן תשעים שנה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 158 מנויים נוספים

מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר