Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון

 

יגאל בן־נון

סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

בפעם הראשונה החליטו שלטונות מרוקו להפעיל את יכולתם באיתור חברי הרשת הישראלית ובכליאתם אחרי שהכרוז הישראיגאל בן נוןלי הטיל עליהם את האשמה ואת האחריות לטביעת ״אגוז״. משך ימים ספורים עצרה משטרת מכנאס ללא קושי את בכירי המתנדבים ל״מסגרת״, למרות המידור, אך לא מנעה יציאת מתנדבים שהעדיפו לברוח בעוד מועד מן המדינה. מספר המתנדבים שנעצרו בזמן הדבקת הכרוזים לא עלה על שניים, השאר נעצרו על סמך מידע שנמסר לחוקרים במהלך עינויי הפעילים שנאלצו למסור את שמות חבריהם או על סמך מידע מוקדם שעמד לרשות שירותי הביטחון ולא נעשה בו שימוש קודם לכן.

גם הפעם לא נגעו שלטונות המדינה באף שליח ישראלי, למרות ששמותיהם ופרטיהם של גתמון, רגב, קציר ואחרים היו ידועים לאחדים מן העצורים. באותה דרך שהחוקרים הצליחו לחשוף את בכירי המתנדבים, היה בידם להגיע בנקל לשליחים הישראלים ולעצור אותם בבתיהם, אך הם נמנעו מלעשות זאת. פרסום ידיעה על מעצר ישראלים במרוקו הייתה חושפת עובדות שהיו מביכות את השלטון. פעילות מחתרתית המבוצעת על ידי מדינה זרה בשטח מרוקו לא הייתה תורמת ליוקרת השלטון ולתדמיתו בעיני האופוזיציה ובעיני מדינות ערב. השלטונות העדיפו לתת פרסום לפירוקה של רשת מחתרתית של יהודי מרוקו שעסקה בהגירה בלתי לגלית כדי להוכיח שמדינתם אינה אחראית לטביעת ״אגוז״, ובכך להטיל את האחריות על העצורים שפעלו מחוץ לחוק ונעצרו.

אחרי מבצע הכרוזים ידעה הרשת הישראלית את המשבר הקשה ביותר בתולדותיה, ולא התאוששה ממנו. משבר זה הביא לפירוקה. שליחיה שנשארו במדינה הפסיקו את פעילותם ונדרשו להגביר את כללי החשאיות. המפגשים החינוכיים של תנועות הנוער פסקו. שלוחת גסטון בראשותו של אדגר גדז׳ הפסיקה ברוגז רב את שיתוף הפעולה. מוקדי הפעילות בבתי־הספר של אורט שותקו וכך גם רוב נתיבי ההברחה. חוץ מהפלגות האונייה ״קוקוס״, הרשת המחתרתית שפעלה משנת 1955 סיימה סופית את תפקידה זמן מה אחרי הסכם היציאה הקולקטיבית בראשית אוגוסט 1961, בין שלטונות מרוקו לשלטונות ישראל.

יום לאחר חלוקת הכרוז נרשמו אירועים אחדים במרוקו שהעמידו בסכנה את ביטחונם הפיזי של היהודים. על פי דיווח שהגיע ל״מסגרת״ עמדו מוסלמים במרכש לפלוש לרובע היהודי בנקמה על המעשה הפרובוקטיבי. הקהילה היהודית ביצעה פעולת מנע ושלחה לתוך הרובעים המוסלמיים העממיים חמש מכוניות שהסתובבו בהן כדי לדווח בעוד מועד על התארגנויות עוינות. דיווחו גם על פעילים במפלגת ״האיחוד הלאומי של הכוחות העממיים״ שפנו למרכז מפלגתם לקבלת הוראות תגובה על הפרובוקציה היהודית, אך ראשי המפלגה מנעו מהם תגובה. גם במפלגת האיסתיקלל השמרנית היו פעילים שדרשו תגובה אלימה, אך ראשי המפלגה הצליחו להרגיעם.

הערת המחבר : כרמית גתמון מציינת שמעט פעילים ידעו את זהות בעלה, את מראהו ואת כתובתו וגם מאיר קנפו ראה אותו רק פעם אחת או פעמיים באקראי מבלי שידע את שמו ולכן לא חששו לביטחונם ולא הסתתרו. שיחה עם כרמית גתמון, 16 באוגוסט 2002. לעומתה טוען קנפו שהכיר אישית את כל השליחים והיה נפגש כל בוקר עם רגב. שיחה עם מאיר קנפו, תל־אביב, 26 באוגוסט 2002. מרסל אנתיבי מציין שקנפו ראה רק פעם אחת את גתמון כאשר נתקעה מכוניתו של אנתיבי שנסעו בה גתמון ואשתו וקנפו סייע לחלץ אותה מן השלג.

בהוראות המלך הופסקה הפצתו לזמן מה של העיתון אלפג׳ר המייצג את עמדות הארמון, עקב פרסום מאמרים אנטי ישראלים חריפים מימי ועידת קזבלנקה וביקורו של הנשיא נאצר.138 חבר מועצת עיריית קזבלנקה, מקס לב, שהשתתף בפגישה עם מוחמד החמישי ב-18 בפברואר, סיפר למרי ואקנין אחרי מעצר בעלה שנושא הכרוזים הישראלים והמעצרים לא עלה בשיחה עם המלך. הוא העריך שהשלטונות היו מעוניינים להוכיח לדעת הקהל בעולם בעזרת המעצרים, שהמרוקנים לא גרמו לטביעת ספינת המהגרים ושהאחריות מוטלת על רשת ריגול ציונית שפעלה במחתרת במדינתם. המעצרים באו כתגובה לדברי גולדה מאיר בנאומה בכנסת, שהאשימה בו את שלטונות מרוקו באסון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר