סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הקדמת המחבר

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום

מנהגי האנוסים בפורטוגל

עם משלחת עיריית הרצליה לפורטוגל, יצא גם מר אהרון זר, עוזר לסגן ראש עיריית הרצליה. קודם לכן, היה שליח במדריד במשך ארבע שנים. במסגרת זו, גם ערך מחקר בנושא האנוסים והוא מספר – צאצאי האנוסים מתרכזים בעיקר במקומות אלו־ בספרד – בפלמה דה-מיורקה. בפורטוגל – בקסטלו דה-ויד, בבלמונטה ובקובולה. חלק גדול מצאצאי האנוסים בפורטוגל, הם ממגורשי ספרד, שעברו את הגבול לצפון פורטוגל.

שם בנו את חיי הקהילה, עד שהחלו לרדוף אותם גם שם והם הפכו לאנוסים.

צאצאי האנוסים נחשבים, ידועים ומתנהגים כקתולים. כששואלים אותם את השאלה ־ האם אתה צאצא של האנוסים, נתקלים בשלוש אפשרויות של תגובה.

אפשרות אחת יכולה להיות – תגובה של זעם גדול וכעס עד כדי צעקות וגירוש מהבית או מהחנות.

האדם אותו שאלת, מכריז חד-משמעית, שהוא קתולי ושלא ישאלו אותו שאלות מיותרות.

אפשרות שנייה יכולה להיות תגובה יותר מתונה – בני המשפחה, או האדם אליו פנית, אומרים – כן, נכון, אנחנו יודעים שאבות אבותינו היו אנוסים, אבל היום אנחנו קתולים וזה כבר לא מעניין אותנו.

אפשרות שלישית יכולה להיות תגובה נרגשת – רואים מיד שהאדם מתרגש, מסמיק, לוקח אותך הצידה, מתוודה ואומר ־ נכון, ידוע לי שמוצאי יהודי ואני באמת מצאצאי האנוסים. אבל אני פוחד, כי גם היום ישנם עוד אנשים, שאינם מעריכים את האנוסים. אבל אני שמח שבאתם אלינו ואני שמח ליצור קשר עם היהודים ועם ישראל.

בשלוש השנים האחרונות, אפשר כבר לראות תגובה קצת אחרת – האדם או המשפחה אומרים – כן! בצורה גלויה. אנחנו ממוצא יהודי, אנחנו גאים בזה ורוצים לחזור לחיק היהדות.

ואכן, בעיר בלמונטה שבפורטוגל, יש כבר כ-60 איש שחזרו לחיק היהדות וכבר יצרו קהילה יהודית לכל דבר. הם הקימו בית-כנסת ושומרים על חגי ישראל. התנועה הזאת הולכת וגוברת.

חם חזרו לחיק היהדות, בעקבות קשרים שהיו להם עם שליחים מישראל. הם בדקו וחקרו והתחילו להחיות ולממש, חלק גדול מהמנהגים שכבר היו טמועים בתוכם.

עד לפני זמן קצר, עדיין הדליקו נרות-שבת בתוך כוך, או מתחת לשולחן, או בארונית מיוחדת שנבנתה במיוחד לצורך זה. גם לפמוט מבנה מיוחד, כדי שהשמן לא ייזל.

הם חיפשו את התשובה לשאלה – מדוע כל הקתולים אינם מדליקים נרות בצורה כזאת בערב-שבת ואילו אנחנו – כן ן התשובה האופיינית, אותה קיבלו השואלים, הייתה – אנחנו לא יודעים למה… היום, התשובות שלהם כבר יותר מדויקות. הם חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שזהו מנהג יהודי.

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

באחת העיירות, פגשה המשלחת של עיריית הרצליה באשה קשישה, שהזכירה מאוד בלבושה, את הסבתא מירושלים או מצפת, בכיסוי הראש השחור ובגרביים השחורים.

ראינו אצלה את פמוטי השמן ושאלנו, מדוע אינה מדליקה נרות-חלב. היא השיבה – אני לא מדליקה נרות כי הם עשויים מחלב של חזיר. היא ביקשה מאתנו שנשלח לה נרות כשרים מישראל. היא הוסיפה וסיפרה, שכל הנשים בעיירה הזאת, מדליקות שמן בפמוטים בערב – שבת.

דוגמה נוספת לשרידי מנהג יהודי אצל האנוסים – כשהם יוצאים מהבית, הם נוהגים לגעת במשקוף הדלת, אף על-פי, שאין שום דבר על המשקוף.

הם מסבירים, שתמיד הם נהגו כך, אבל אינם יודעים מדוע. בשנים האחרונות, כשהחלו לחקור, הם גילו את משמעות המנהג, של מתן נשיקה למזוזה שהייתה על משקוף הדלת.

את סימני המזוזות על המשקופים מצאנו ברובע היהודי. במקום בו הייתה קבועה מזוזה, נותר חריץ חרוט באבן המשקוף.

החג המקביל אצלם לחג הפסח, נקרא פסקואה. סמוך לחג, הם עושים זבח כבש. הם מסתובבים אתו מסביב לעיר ומורחים את דמו על פתחי הדלתות.

דברי המאפה והמתיקה בחג הזה, הם על בסיס של בצק שטוח, שמזכיר את המצה. אין שמרים ואין בצק תפוח לאפיית העוגות, והם משתמשים בכלי אבן חדש, שלא השתמשו בו כל השנה לאפייה. בפסקואה הם אינם אוכלים בשר.

ההסבר לכך הוא ־ שבתקופת האינקוויזיציה, הכריחו אותם לאכול בשר חזיר. כדי שלא יחטאו ויאכלו בשר חזיר דווקא בפסח, הם נמנעים מלאכול בחג בשר בכלל.

מנהגים אלו, הם תוספת למנהגים הנוצריים שהם מקיימים ומה שעורר את רצונם לחקור הייתה העובדה, שבאף קהילה קתולית אחרת לא נוהגים מנהגים אלו.

דבר נוסף מייחד אותם. משפחות המתגוררות באותה עיר וששם המשפחה שלהן מורה על מוצא יהודי, התחתנו ביניהן ולא עם משפחות בעלות שם משפחה שאינו מורה על מוצא יהודי. למשל, משפחת מרוקו, התחתנה עם משפחת פיינרו, שזה אורן. או משפחת בנישתי, התחתנה עם משפחת טולידו. זה מרמז, שהם השתדלו לשמור על טוהר הגזע היהודי ולא להתבולל. הם שמרו על כך במשך הדורות.

מנהג נוסף שמאפיין אותם, הוא – שאינם קונים לחם ביום שישי. הם אופים אותו בעצמם וזה מזכיר את החלה. גם הלחם שהם אופים קלוע כמו החלה.

נכנסנו לבתיהם של צאצאי האנוסים. בין התקליטים והקלטות שלהם, מצאנו שירים בלאדינו. בין השירים שמענו את השיר – אברהם אבינו.

הם מכנים את השירים ־ חודיאו-איספניול. (חודיאו-יהודי. איספניול-ספרדי).

שמענו שם שיר על אסתריקה צרפתי. זהו שיר על אמא יהודיה, ששמרה על ילדיה בחירוף נפש, כדוגמת – חנה ושבעת בניה.