הספרות הרבנית בצפון אפריקה.

השתלשלות הספרות הרבנית בשנים 1700 – 1948

חתימות הרבנים ז"ל

ביבליוגרפיה מוערת ליצירה הרוחנית של חכמי צפון אפריקה

שלום בר-אשר.

ירושלים, התשנ"ט

שו"ת רבי יצחק בן ואליד 1797 – 1870

תקופת היצירה הספרותית המסורתית של תורת השו"ת של חכמי מרוקו הייתה ארוכה, משלהי המאה ה-17 ועד שלהי המאה ה-19. תחילת בשלהי המאה ה-17 בחיבורו של רבי חיים טולידאנו " חוק ומשפט ", וסיומה בחיבורו של רבי יצחק בן ואליד " ויאמר יצחק ".

העניין ההיסטורי בקובץ זה רב הוא, משום שאין הוא אלא חלק מתוך מערכת תהליכים המאפיינים את החברה היהודית בצפון אפריקה עד אמצע המאה ה-19. ההתמזגות בין תורתם של חכמי המערב הפנימי שבפאס ובמכנאס לבין יהודי המערב החיצון שבמרוקו הספרדית, בדרום מרוקו ובמערב אלג'יריה היא חלק מן האינטגרציה התרבותית שנוטלים בה חלק גם הקהילות המתחדשות כמו טנג'יר וג'יברלטאר. החיץ שהיה קיים בין יהודי מרוקו הפנימית מזה ובין יהודי המגרב העותמאני ודרום אירופה מזה הולך ומתפורר, ונוצרת תרבות אחידה רווית מגעים והשפעה הדדית מתמדת. את מקומה של אמסטרדם באירופה תופסות עכשיו קהילות לונדון וליסבון.

הקורא בספר השו"ת של רבי יצחק יעמוד בקלות על התפוצה הגיאוגרפית שבה נוטלים חלק תורתם של יהודה עייאש מאלג'יר, בני אלפאסי מתוניס, יעקב בן מלכא מתיטואן, יוסף הרוש ממרכאש ויעקב אביחצירא מתאפילאלת.  דוגמה לדרכים שבהן השתלבו הספקולציות הכלכליות היא תשובה שבה מעורבים " קומיאסריו " עם " מזדמן סחורות ואין בידו ממון לפורעם ". ומצד אחר תשובותיו של בו ואליד הן הגילוי האחרון לעסק הכלכלה של " האומה הספרדית " בשכונות היהודיות  המתעוררות בטנג'יר ובאלקצר, בתיטואן ובלאראג'י כאשר המוקד הרוחני שלהן הוא קהילת תיטואן המשקפת את הרציפות בין המאה ה-18 לבין המאה ה-19. תורתו של רבי חסדאי אלמושנינו כמו השררה של משפחות ביבאס ואבודרהאם ישובו ויעלו מן המאה ה-18 למאה ה-19.

תשובותיו של בן ואליד בחלקן הן מאמרים מקיפים בסוגיית יסוד שנתנסחו בתורתם של גדולי ספרד הרמב"ם והרמב"ן הרא"ש ורבי יוסף קארו, משפ ניתכו אחרי כן בפסקיהם של חכמי תלמידיו של בן ואליד, יצחק בן נאים וראברהם אנקוואה. שני הכרכים מקיפים יותר מאלף עמודים בדיני עולם ומלואו של עשירים בעלי חזקות וערבונות ומקרקעין ומטלטלין ושל הדיוטות עבדים ושפחות.