המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

עוד מצאתי בכתב יד הראב״ד ז״ל הנז׳ וז״ל

ל״א. טופס שייך לתקנת המחילה שמוחלת האשה לבעלה, ומסלקת ליורשים. וז״ל הקדמונים ז״ל, אח״ב הסכמנו אנו החתומים במה שהסכימו החכמים השלמים, מן הטעמים שנזכרו בתקנתם. שאין רוב צבור יכולים לעמוד בתקנת הסכמת שלשה דייני המשמרה, ובמחילה שתודה כל אשה לבעלה מכתובתה, הסכימו שאין צריך הודעת קרוב, אפי׳ שיהיה מצוי בעיר. שלא יהיה קטטה בין הבעל לקרובי האשה. ולפיכך חזרו לתקן, שבהמצא לשם חכם מחכמי המעמד הנמנין לדין סגי, לקיים דבר המחילה ההיא, ואם לא יעידו עדי המחילה, שהיה שם מצוי חכם. אין בח במחילה להפקיע יד מי שיש לו זכות בכתובתה שמחלה לבעלה, או בנכסים שנפלו לה מצד אחר, הן בירושה, הן במתנה, הן בפירעון כתובה מאיש אחר, באיזה צד או אופן שיהיה, והכניסתם לבעלה בנדונייא, וכתב לה כתובה למנהג המגורשים יצ״ו, או בתנאים שיש בהם צד זכות לזולת, לאו כל כמיניה לבטל ולמחול הזכות ההוא, שיש בו זכות לזולת אם לא ימצא שם חכם כמי. יען ראינו שגם אשה כזו לפעמים היא באנוסה מהבעל לבטל ולמחול הזכות ההוא. ובהמצא שם חכם, אפשר שיש תיקון בדבר. וחתומים בה״ר אהרן בן חיים, וה״ר יצחק בן זמירו, ובה״ר ישעיה בקיש, וה״ר יחייא בירדוגו. ע״ב מצאתי כתוב וחתום בהראב׳׳ד הנז׳ ז׳׳ל.

אדר שמ״ח

ע״ע מזונות הבת אצל אמה שנתגרשה, ותבעה מזונות לבן או בת מהבעל, שלא יתן לה דמים, כ״א לחם ולפתן ממה שהוא אוכל וכל שכן למורדת.

ל״ב. טופס במאמר ב״ד יצ״ו. בהיותינו אנו החתומים מקובצים בישיבת הנגיד המעולה ה״ר אברהם רותי יצ׳יו, נשאנו ונתננו בענין המזונות, שתבעה פאדואינא מורדת החכם יהודה עוזיאל, בת החכם הה״ר שמואל זלה״ה לבעלה הנז׳, לבתה שיש לה ממנו. ואחר שראינו העדאת עדים שהעידו שהוציא החכם ה״ר יהודה הנז׳, ה״ה ישראל ג׳יבון, ומאיר בן ליג׳א שהעידו ממה שנגזר עליהם מלפני חכמים נ״נ זלה״ה, בענין המזונות שתבעו אותם הנשים שגירשו לבנות שהיו להן מהם, בהיות הבנות משלש שנים ולמעלה, שגזרו שלא יותן להן דמי מזונות כלל, אלא לחם ולפתן ממה שהאב אוכל, ואם המגורשת מניקה שום ולד יותן לה חצי ההנקה כנמ״ב בפסק א׳ להרבני מוהר׳׳ר שאול סירירו ז״ל, ומוהר״ר סעדיה אבן דנאן ז״ל, ומוהר״ר עמנואל סירירו זלה׳׳ה. ואנו גוזרים ואומרים דמכ״ש הוא בנדון הזה, שהאשה מורדת על בעלה, שלא ינתן לה דמי מזונות כלל מכאן ואילך, אעפ״י שעד עכשיו פרע לה דמי מזונות, כי אם שיפסיק לה מזונות אצל אמה לחם ולפתן ממה שהוא אוכל דבר יום ביומו. ולראיה וזכות ביד החכם ה׳יר יהודה הנז׳, שכך גזרנו ח״פ בטו״ב הו׳׳א לחדש אדר הנהדר שנת שמ״ח נפש עבדן לפ״ק פה פ׳אם וקיים ע״כ. וחתומים החכמים השלמים הר״ר יוסף ן׳ עמרם ז״ל, והר״ר יצחק אבזרדיל דיל, והר״ר יוסף אלמושנינו ז״ל, וה״ר אברהם הכהן ז״ל, וה׳׳ר סעדיה בן ריבוח ז״ל, וה״ר יצחק בן שלום ז״ל, וה״ר יצחק חאגייז ז״ל, והעתקנו טופס זה מהתורף תיבה בתיבה, ונמצא על נכון. והכרנו חתימות החכמים הנז׳ ז׳׳ל, ולראיה ח״פ במאמר ב״ד יב״ץ, וחתומים החכם השלם כה״ר יעקב בן דנאן זלה״ה, הסופר וכה׳׳ר יעקב חאג׳יז זלה״ה.

אב ש״ן

ל״ג. טופס פסק דין על ענין המצרנות. בהיות החכמים השלמים חכמי קהלות הקדש קהלות פ׳אס יצ״ו, מקובצים בישיבת הנגיד המעולה ה״ר אברהם רותי יצ״ו, הלא המה החכם הה׳ר יוסף בן עמרם יצ״ו, והחכם אברהם בן רמון יצ״ו, והחכם הה״ר יצחק אבזארדיל יצ״ו, והחכם הה״ר יוסף נהון יצ״ו, והחי הה״ר סעדיה בן ריבוח יצ״ו, והחכם הה״ר אברהם הכהן יצ״ו, והחכם הה״ר יצחק ן׳ שלום יצ״ו, והחכם הה״ר יצחק אבן צור יצ״ו, נשאו ונתנו בענין החצר הידוע בזה האלמלאח, לסמעאל בן צפט הלוי נ״ע, שממושכנת מכח מסירה לעולו אלמנת ע׳ מכלוף ן׳ לחסן בר אליהו נ״ע, ומכרתה יאקות בת סמעאל הנז׳ לגוי, וקנאה מהגוי מסעוד בר הלל בן סוסאן שרצתה עולו הנז׳, לסלק ללוקח בזוזי מטעם מצרנות, מכח המשכונה שיש לה על החצר הנז'. ואחר שנשאו ונתנו בדבר היטב, באו שקולים שארבעה מהם אמרו שיכולה לסלק למסעוד הנז׳ בזוזי מטעם מצרנות, מכה המשכונה הנז', אעפ״י שקנה מגוי. וארבעה מהם אמרו שאינה יכולה, ושלחו אותנו לשאול פי החכם ההי׳ר יוסף אלמושנינו יצ״ו, שלא נמצא באותו קיבוץ, מהו סברתו בענין הנז׳. והסכים עם האומרים שיכולה לסלקו מהטעם הנז', ובכן ציוו לנו החכמים השלמים הנז׳ יצ״ו, לכתוב ולחתום מה שיצא ברוב מנין כולם בענין הנז׳, שיכולה עולו הנז׳, לסלק למסעוד הנז' בזוזי, מהטעם הנז׳, ולזכות בחצר הנז׳. ולראיה וזכות בידה שכך נגזר ויצא ברוב מנין החכמים השלמים הנז', עה׳׳ד הנז׳, וצוו לנו לכתוב ולחתום ח״פ בטו״ב הו״א לחדש אב יה״ל ש׳ הש״ן ליצירה פה פ׳אס יע״א, והכל שריר וקיים ע׳׳ב. וחתום בה הה״ר יעקב בן דנאן הסופר יצ״ו, ואנו החתו׳ העתקנו טופס זה מההעתקה הנז׳, שחתום בה הסופר הנז׳. ולראיה ח״פ וחתומים החכמים השלמים כהה״ר מכלוף בן אסולין הסופר. וכהה״ר משה בר יעקב הלוי הסופר זלה״ה.

אלול שנ״ב

ל״ד. טופס הסכמת ענין הקדושין. בחדש אלול שנת וצויתי את ברכתי לכם בשנ״ה ליצירה, תקנו החכמים יצ״ו, תקנה בענין הקדושין. והיא היתה ג״כ מקדמת דנא בעיר הלזו, וראו לחדש אותה מחדש, שכל מי שירצה לקדש אשה מכאן ולהבא, לא יקדש אותה זולת בפני חכם מחכמי המעמד יצ׳׳ו. או ראש ישיבה, ועשרה מישראל. וכל מי שיקדש אשה שלא כפי התקנה הנז', אם יהיו מצויים שם עדים ויבואו ויעידו תכף ולאלתר לב״ד יצ״ו, הנה נקיים, ואם לא יבואו עד לאחר כן, מלבד העונש שיקבלו במכות וביסורין ובמאסר, יפרעו לקופה של צדקה נ״ם. והמקדש יפרע גם הוא לקופה של צדקה, מה שיראה לנגיד ולדיינים יצ״ו אשר יהיו בימים ההם, וישאר בבית האסורין עד שיתן גט כשר למקודשת, ולא יצא משם לא שבתות, ולא י״ט, עד שיגרשנה בגט כשר. ואפי׳ אם ירצה אביה ואמה לתתה לו, לא ישאנה עד שיגרשנה גרושין גמורין. ואחייב אם ירצה לעשות נישואין מחדש הרשות בידם. וכל זה אנו גוזרין בכח נח״ש, והוכרזה התקנה הזאת בר״ח אלול שנה הנז׳ עכ״ל. וחתומים הרבנים המובהקים כמוהר״ר יהודה עוזיאל ז״ל, וכמוהר״ר סעדיה בן ריבוח ז״ל, וכמוהר״ר יצחק אבן צור ז״ל, וכמהר״ר שמואל בן דנאן ז״ל, ובמהר״ר וידאל הצרפתי ז״ל, וכמהר״ר ישעיה בקיש ז״ל, וכמהר״ר יוסף בן חביב זלה״ה.

שבט שנ״ג.