פנטזיה מרוקאי-גבריאל בן שמחון

פנטזיה מרוקאית

תבשילים וסיפורים

גבריאל בן שמחון

 פנטזיה מרוקאית

מימונה

את רשל ואמיל בן לולו לא הכרתי מעולם. פעם ראשונה בחיי פגשתי אותם בקזבלנקה כשבאתי למסור להם ד״ש מדוד בתל־אביב.

הם עמדו על כך שנקפוץ אליהם לביקור, כי זה היה יום המימונה.

נאלצתי להיפרד מהקבוצה שלי – כארבעים פרופסורים מאוניברסיטת תל־אביב, שיצאו לביקור במסגד מוחמד החמישי

בכוונה לשוב ולהיפגש איתם לקראת ערב בסיור המתוכנן בתיאטרון הלאומי.

כשהגענו אשתי ואני לביתם של רשל ואמיל בן לולו, פגשנו זוג נעים בגיל העמידה, שקיבלו אותנו בשמחה ומאור פנים, אבל

 

תמהו מדוע אנחנו לבד. איפה ארבעים הפרופסורים? אני אף פעם לא הזכרתי את חברי לסיור, לכן הופתעתי שהם ציפו להם.

ההפתעה הפכה לתדהמה כשנכנסנו פנימה לסלון. שולחן מימונה ענק מקיר לקיר קיבל את פנינו, ערוך לארבעים־חמישים איש,

עמוס באינסוף מטעמים, עוגות ועוגיות וריבות מכל הצבעים ופירות וזבאן ומרוזיה ומופליטה, חלב ודברי חלב ודג ענק במרכז

השולחן ועגלת משקאות עשירה לידו, עמוסה משקאות ויינות משובחים ביותר. אשתי ואני הבטנו זה בזה בהשתאות, למי הם

הכינו את כל זה? ודאי לא לשנינו. תפשנו שיש כאן אי הבנה, שהזוג מחכה, כנראה, לכל הקולגות שלי, למרות שלא היה שום

בסיס לכך. ממני הם לא שמעו מילה על חברי לסיור וחברי לסיור לא שמעו מעולם על רשל ואמיל בן לולו, ובכל

זאת היה ברור שאסור לגרום להם לאכזבה. הבעיה היא שאנשי אוניברסיטה הם אנשים מסודרים, עם לוח זמנים ותוכנית סיור

קפדנית, ולא ברור אם יסכימו לוותר על משהו אפילו תמורת מסיבת הפתעה. מצד שני, איך אפשר לבייש שולחן שכזה?

החלטתי לקחת את אמיל ולרוץ למצוא את האנשים במסגד לפני שיעזבו. למזלי מצאנו אותם, סיפרתי להם את הסיפור וקיבלתי את הסכמתם, היתה רק בעיה, טאייב סאדיקי, מנהל התיאטרון הלאומי, מחכה לנו לפגישה בשש בערב. אשתי תלך איתכם ותזמין גם את טאייב סאדיקי, ענה אמיל. בשש נסענו עם רשל לתיאטרון. הצגתי אותה לפני חברי. השתתפנו בסיור ובסוף הסיור היא ניגשה והזמינה גם את מנהל התיאטרון למימונה, אבל קבעתי עם אשתי ובתי לבלות איתם את הערב, הוא ענה. אני מזמינה גם אותם לבלות איתנו, היא השיבה.

חברי מתל־אביב היו בשוק, כשראו את השולחן המרהיב שהכינה עבורם משפחה יהודית, שלא הכירה אותם, שלא ראתה אותם מעולם, שלא שמעה את שמם. אמיל קיבל אותנו לפי המנהג, כשהוא מזה עלינו כמה טיפות חלב באמצעות שיבולת ואחר כך מטביע חמש אצבעות מקומחות על המצח של כל אורח, ומברך שלוש פעמים ״תרבחו ותסעדו״, ושר לכל אחד לחוד את הפסוקים ממשלי: ״אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, כימי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים, אורך ימים בימינה, ושמאלה עושר וכבוד, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, גול אל אדוני מעשיך ויכונו מחשבותיך, כרכאבי לה אללאה עמאלק וויתרתבו תכמימאתק״.

שולחן המימונה של רשל ואמיל בן לולו היה, לפי המנהג, לבן ככלה, ללא צבע שחור, לא זיתים שחורים ולא פלפל שחור, גם לא מלח, או חרדל, לעומת זאת היה בו כל מה שהוא לבן, ירוק ומתוק: חלב, חמאה, קערת קמח, דבש, תאנים, תמרים, אגוזים ושקדים, זבאן, מרוזיה, מופליטה, קערת קמח ובתוכה פולים ירוקים, שיבולי חיטה ושעורה ירוקים, דברי מתיקה, עוגיות וריבות, שקדים וצימוקים, סוכר ודבש וכן הדג החי כסמל לפריון.

רשל הדריכה אותנו איך לטעום מכל מה שעל השולחן, את התמר אכלנו יחד עם אגוז וחמאה. כך גם התאנה. את המופליטה עם רוטב חמאה ודבש, כפית מהזבאן, כפית מהמרוזיה וכוי וכו'. שני הבנים, הבת והעוזרות הערביות הסתובבו בינינו והגישו לנו מכל טוב, מגש אחרי מגש, אלף סוגים של עוגות ועוגיות ומיני ריבות וסלטים וכוסות יין ומשקה מן המשובחים והמעודנים ביותר. מסתבר שרשל ואמיל הם בעלי המונופול ליבוא יינות ומשקאות חריפים למרוקו וכשנכנס יין יצאו שירים של ארץ ישראל, וברחובות קזבלנקה הדהדו מנגינות של תל־אביב. הבמאי והמחזאי, טאייב סאדיקי ואשתו שרו שירים ברברים מהרי האטלאס, והבת הצעירה שלהם רקדה ריקודי בטן.

במימונה אין זמן לשבת ממש, כי הרי שולחנות ערוכים מחכים בכל העיר, וצריך לרוץ אל כולם, אבל במקרה זה, נשארנו לחגוג בבית של רשל ואמיל עד השעות הקטנטנות. במהלך הלילה, כיאה לחג של תקווה ואהבה, בו מרבים לעשות אירוסין, התחילו לנבוט גם נבטי רומנטיקה, כשאחד המרצים הצעירים שלנו מצא קשר טוב עם בתם של בעלי הבית. איך לא? הרי אנשים שנפגשים ליד שולחן כזה חייבים לפתח ביניהם רק אהבה וחיבה, כך בקזבלנקה למדו הקולגות שלי מתל־אביב משהו על המימונה, אותו חג חילוני בלוח החגים היהודי, בו חוגגים יהודים עם יהודים וגם יהודים עם ערבים. הבית והשולחן הפתוח מציעים חיבוק, אהבה, נתינה. כל הכפר, כל השכונה, כל המללאח פוגשים זה את זה באווירה חגיגית, בחוויה מאחדת, מלכדת ושמחה. המימונה, חג אביב, אהבה ופוריות, הטבע בשיא פריחתו וכולם יוצאים למחרת לשדות ולגנים, לנחל ולחוף הים, כדי לחגוג עם הטבע את התחדשותו. זה מה שעשינו גם אנחנו, כשעם שחר מסוחררים מיין, יצאנו עם בעלי הבית לקבל את הבוקר החדש מול הגלים בחוף הים בקזבלנקה.

זבאן

חומרים

2– כוסות סוכר

 3 חלבונים

1/2 לימון(מיץ) 1 כוס שקדים קלויים וכוס אגוזים קלויים 1 כוס מים

אופן ההכנה

מבשלים בסיר את הסוכר עם המים ומיץ הלימון תוך ערבוב עד רתיחה

מקציפים את החלבונים בקערה

שופכים לאט ובהדרגה את הסוכר המומס לתוך החלבונים

 

מקציפים עד שהתערובת הופכת לקרם סמיך ולבן.

אופן ההגשה: מגישים (לא חם) לשולחן בקערת הגשה נאה ומפזרים מלמעלה את השקדים והאגוזים.

הערה: זה הוא ממתק מיוחד לשולחן המימונה במוצאי פסח. כל אורח טועם מלוא הכפית.

 

מרוזיה

חומרים

3 כוסות צימוקים שחורים ללא חרצנים 1 כוס סוכר 1 כוס שקדים קלויים 1 כוס אגוזים קלויים 1/2 כוס שמן

אופן ההכנה

משרים את הצימוקים במים לשעה-שעתיים ומייבשים מחממים את השמן במחבת ומטגנים את הצימוקים תוך כדי ערבוב

מוסיפים את הסוכר וממשיכים לערבב על אש בינננית עד שהסוכר נמס ודבק בצימוקים

מעבירים לקערה ומפזרים שקדים ואגוזים.

אופן ההגשה: מגישים לא חם לשולחן בקערת הגשה נאה ושקופה, ומפזרים מלמעלה שקדים ואגוזים.

הערה: זהו ממתק מיוחד לשולחן המימונה במוצאי פסח לטעימה מלוא הכפית.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר