דמנאת העיר-א. בשן

2 – יהודי דמנאת במרוקו על פי תעודו חדשות – פרופסור אליעזר בשן

חיבור זה מתאר את חייה של קהילה קטנה בשם דמנאת, השוכנת בדרומה של מרוקו, עליה נרשמו על ידי הביבליוגרף אברהם הטל במהדורות תשנ"ג, שמונה ערכים, הכוללים מאמרים בעברית ובלועזית.

נעזרנו בהם ובספרים, מאמרים, כתבות המעיתונות ומקורות עבריים ולועזיים וב-130 תעודות חשות שטרם פורסמו, מהן שבעה בצרפתית, והשאר באנגלית, שמצאתי בארכיון משרד החוץ הבריטי, בהן מידע על גורלם של יהודי דמנאת בין השנים 1864 – 1894. 

מכתב של אהרן דרעי לדוד עמאר בדרכו לדאר אלבידה – קזבלנקה.

אני כותב לך שתדע אודות בן דודי חליפת בן מוהאר, כי המושל ציווה להביאו אליו, הופשט מבגדיו וקיבל 980 מלקות כשהוא שוכב. חייל של המושל בעט בו בנעליו ופגע בעיניו. המשיך לבעוט בו עד שדמם, ונכבל ברגליו בכבלים כבדים.

בפקודת המושל כל הבתים של היהודים נבזזו. מספר אנשים שלנו מתחבאים במקום קדוש. אחרים מתחבאים או מתים. המושל עצמו הלך למקום הקדוש של השריף, והוא כתב מכתב כאילו מהסולטאן, כי היהודים כבר אינם תחת חסותו, וכי כל מי שהורג אחד מהם לא ייענש.

המשרת שלך, יצחק בן דוד הלך לכפר להביא חיטה, אבל כשהגיע עם הבהמות העמוסות לשערי העיר נלקח ממנו הכול, והוא נאסר יחד עם כמה מוסלמים שבאו אתו והיו ידידותיים אליו. המושל שלח כרוז שהכריז בעיר כי כל מאורי שחייב כסף ליהודי אינו צריך להחזירו, יבוא אליו ויקבל אישור על פריעת החוב.

המושל הפסיק את אספקת המים, וכשביקשנו ממנו לעשות עמנו חסד ולחדשו, הוא אמר לנו שנלך לנוצרים לקבלת מים או שנמות. קיבלנו בהסתר מים מידידים מוסלמים. המים זרמו לבית הקברות שהפך לביצה.

אשתו של ראובן אלמאליח ניסתה לברוח עם תינוקה בן 18 חודש כאשר החיילים באו לשדוד את ביתה, אבל עצרו בעדה. התינוק נלקח ממנה ונרצח מול עיניה.

המושל זועם שאתה מתלונן בפני הנוצרים, והוא אומר שאינו מתחשב בנוצרים ולא בסולטאן, וטוען שינקום אפילו אם הדבר יעלה בכלי מלא זהב שאביו הוריש לו.

הערת המערכת של TM שפרסמה את המכתב ב – 26 בינואר 1885 : חברי המשלחת שבאו לטנג'יר היו כמעט נואשים, אבל התעודדו לאחר שנאמר להם כי אם יגלו סבלנות בריטניה תעזור להם.

הכתב הבאה פורסמה תחת הכותרת : The Demnat Horrors

המידע המגיע מדמנאת הוא כה נורא שהפרעות של 1881 ברוסיה הן חסרות משמעות לעומתן. מעולם לא היה בארץ זו מקרה כה נורא ומזעזע. על אזרחינו הנוצרים, ועל הממשלה הליברלית להתבייש אם יסבלו את הזעקה העולה מדמנאת ללא תגובה.

אין זה תיאור דמיוני או מופרז שאנו מתארים אודות הפרעות שם, אלא מציאות ריאלית. לפי מכתבה של אסתר אמסלם ניתן ללמוד על כמה מהפגיעות ביהודים.

ראשית כל הבתים של היהודים נשדדו. בלילות הוסרו השומרים. והאספסוף נכנס לבתים. הם חיללו את כבודן של כל הנשים היהודיות. פגעו בילדים בצורה אכזרית ומבישה שאין לתאר אותה. הרב יוסף אלמאליח נתפש ונחטף ממקום קדוש של שריף, ולמרות היותו בן 98 הושלך לארץ, הופשט מבגדיו והולקה 980 מלקות על לא עוול בכפו.

הוא עדיין גוסס בעת כתיבת הדברים. בבתים אחרים, גברים ונשים, צעירים וזקנים יהודים היו מטרה להתעללויות. הנשים נאנסו על ידי הכושים, ואחרים שפעלו בשירותו של המושל. הם לא היו מסוגלים להינצל האכזריות שלהם, מי שהצליח לברוח נתפש והוכנס למאסר.

אכזריות כלפי אם ותינוקת : אשתו של ראובן אלמליאח ניסתה לברוח יחד עם תינוקה בן שמונה עשר חודש. אבל חיילי המושל תפשו אותה, והחיזורה לעיר. חטפו את תינוקה ממנה ושחטו אותו לעיני האם. אלה רק מקצת מאירועי האימים של יהודי דמנאת.

זהו אחד ממעשי האכזריות כלפי יהודי היהודים במרוקו שצועקים לשמים, לרחמים ולאחיהם לעזרה, כדי לשים קץ למעשים האכזריים שמהם הם סובלים. לא דיווחנו על ההתנהגות אכזרית של חג' ג'ילאלי, כמו מניעתם של מים זורמים ליהודים, ומאסרם של אלה מהם.