ש"ס דליטא – יעקב לופו-ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו

ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו

הוצאת הקיבוץ המאוחד

רבים בישראל מזהים את ש׳יס כתופעה חדשה, תוצר של משבר עדתי ומחאה נגד זרמים חרדים אשכנזים, דתיים לאומיים, וחברה אשכנזית חילונית ועו״נת. אולם הסבר זה הוא חלקי בלבד. מקורותיה של ש״ס עמוקים ושזושס דליטארים בתהליך של השתלמות האסכולה הליטאית על עולם התורה של מרוקו, כבר מ-1912, עם כיבוש מרוקו על ידי הצרפתים.

 שינוי החינוך המסורתי ואתונו מחדש במרוקו עמוד 47

 תחום החינוך היה התחום הראשון שנחשף לשינויי ״העת החדשה״. במשך מאות שנים כלל החינוך המסורתי על כל רמותיו את כל הבנים עד גיל בר־מצווה, ומטרתו היתה להכין את הילדים ליטול חלק בחיי הקהילה. החינוך נקבע על פי צורך אחד ויחיד: השתתפות נאותה של הילד בפולחן ובאמצעותה להביאו לידי היתפסות במסורת. המפתח ותנאי היסוד להשתתפות בעבודת האל היו, בתחילה – יכולתו של הילד לקרוא בכתבי הקודש, לשננם ולומר אותם בעל פה, ובשלב

מתקדם יותר – הבנתם ופירושם. בגיל שלוש הובא הילד לבית הכנסת, שם למד עד הגיעו לגיל  מצוות. לימודי החומש נחלקו ונפרשו על פני השנה בהתאם לפרשיות שבועיות הנקראות בבית הכנסת בשבת במסגרת תפילת שחרית. עם כל פרשה למדו הילדים גם את ההפטרה המקבילה לה. הקשר ההדוק בין החינוך לבין הפולחן התבטא בכך שחומר הלימוד הוגש במשך השנה לפי מחזור החגים והמועדים השנתי. בחירת חומר הלימוד לכל השבוע לא היתה קבועה על פי תוכנית רשמית, והיא השתנתה לפעמים ממקום למקום וממורה למורה. אלה שיועדו לדיינות ולשמש בתפקידי קודש למיניהם, וכן משכילים שרצו לרכוש הכשרה מעמיקה יותר במקורות, יכלו לללמוד אותה בישיבה. לימודי הישיבה התנהלו בשני מסלולים: מסלול מעשי – המכשיר את הלומדים לשמור על קיום המצוות והנהלים, המבוסס על ספרות הפוסקים: ומסלול עיוני – המיועד לפתח את חריפותו השכלית של התלמיד, כדי להקנות לו דרכי פלפול ולזמן לו אפשרות להראות את כוחו האינטלקטואלי. היו רק הורים בודדים שרצו (או ליתר דיוק, יכלו) שבנם ימשיך בלימודיו לאחר חינוכו למצוות, מפני שלכל המשרות הציבוריות (רבנות, דיינות, שחיטה וכר) נתמנו רק בנים למשפחות מיוחדות

ומיוחסות שנקראו ״בעלי השררה״. ולכן, הורים שדאגו לפרנסת בניהם שלחו אותם בדרך כלל ללמוד מלאכה.

הקהילה עצמה לא היתה אחראית לחינוכם ולהשכלתם של הילדים, הרבנים והמלמדים עשו זאת בבתיהם או בבית הכנסת. על פי רוב הילד למד במשך כל שנות לימודיו אצל מלמד אחד. המלמד טיפל בעת ובעונה אחת בתלמידים רבים וברמות לימוד שונות. כיוון שהלמידה היתה אישית, וכך גם ההתקדמות בלימוד התורה, כמות הזמן שהוקדשה לכל ילד היתה מכרעת. מן הסתם ילדי עשירים זכו לשהות עם המלמד שעות רבות ובני עניים ישבו איתו פעמים בודדות. כך נוצר הבדל מהותי בין רמת הלימודים של בני השכבות העניות לבין זו של השכבה העשירה. הלימוד התנהל בחוסר סדר וללא משטר לימודים אחיד. לא היו מועדים קבועים להרשמת תלמידים וקבלתם, ולא היו בחינות שמטרתן לקבוע את רמת התלמידים וקריטריונים להעברתם מרמת לימודים אחת לאחרת. הלימודים התקיימו במקום צר וצפוף ורמת הסניטציה היתה ירודה.

מצבם החומרי של המלמדים היה קשה. הם קיבלו את שכרם ישירות מן ההורים (״שרט״ – שכר תמורת ההשגחה על הילדים כי חובת ההוראה היתה ללא שכר, או ״לחם המורה״ ששולם ביום ו׳). השכר לא נקבע מראש, והיה תלוי בנדיבות ליבו ורצונו של האב. כיוון שמצבן הכלכלי של מרבית משפחות התלמידים היה קשה והנערים נאלצו לפרוש מלימודיהם ולצאת לעבודה בגיל צעיר, שכרו של המלמד בשכבה חברתית זו היה מזערי ולא מסודר. פעמים עוכב שכר המורה על ידי אב שטען כי אינו רואה התקדמות נאותה של בנו בלימודים. בהגיע הילד לבר מצווה התעוררה בלב המלמד תקווה מיוחדת לתוספת שכר, וכפי שעולה מעדותו של הרב דוד עובדיה: ביום התחנכו למצוות טלית ותפילין, אחר תפילת שחרית, יוליך המלמד את תלמידו לביתו(של המלמד) בלוית הוריו קרוביו ומיודעיו ושם יעשה סעודה קטנה מכיסו. ולעת ערב יכין האב סעודה גדולה וכל הקרואים יתנו למלמד נדבה איש כמתנת ידו. נוסף לכך בתום הסעודה יעמוד המלמד ויחלק לכל אחד מהמסובים כוס יי״ש וכל השותה את הכוס ישלשל לתוכה מטבע ויחזירנה למלמד… הנותן בכוס עינו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר